הרשות הכללית לעניינים אזרחיים, רשות האסירים והאסירים המשוחררים ומועדון האסירים הפלסטינים דיווחו על מות האסיר רעפאת עדנאן עבדול עזיז אבו פאנונה (בן 34) מעזה, היום, רביעי, בכלא רמלה.

אל-חיה והמועדון מסרו כי השהיד אבו פונונה עצור מאז ה-7 באוקטובר, יחד עם אחיו שאדי, וכי הוא נפצע במהלך כל התקופה הזו, הכיבוש לא חשף פרטים על גורלו ולא התיר ביקורים אצלו.

על פי נתונים זמינים, העצור אבו פאנונה שהה בכלא רמלה והועבר לאחרונה לבית החולים אסף הרופא, עד להודעה על מותו היום ראוי לציין כי טרם מעצרו ופציעתו הוא לא סבל מבעיות בריאות.

הם הסבירו שעם מות האסיר אבו פאנונה, עלה מספר השהידים בין האסירים והעצורים בבתי הכלא מתחילת מלחמת ההשמדה ל-60 קדושים, והם היחידים שזהותם ידועה, וביניהם לפחות 39 מעזה, והמספר הזה הוא השלב הגבוה ביותר של תנועתו מאז ההיסטוריה. 1967, כך שמספר חללי תנועת האסירים שזהותם ידועה משנת 1967 עלה ל-297, תוך ציון כי ישנם עשרות חללים מעזה אשר נתונים להיעלמות בכפייה.

היא הוסיפה כי פרשת מות הקדושים של העציר אבו פונונה מהווה פשע חדש ברשומה של מערכת האכזריות הישראלית, שהגיעה לשיאה מאז תחילת מלחמת ההשמדה.

הם המשיכו ואמרו כי הכיבוש אינו מסתפק בהריגת העצורים, אלא אינו חושף בכוונה את גורלם ומתמרן את התגובות, וזה קרה פעמים רבות, ולכן אנו מאשרים כי כל התגובות הקשורות לקדושים הם תגובות של צבא הכיבוש ואין עדות אחרת למות השהיד שלהם, מאחר והכיבוש נמשך בתגובה למעשים להתחמק מכל אחריות בינלאומית.

עוד הדגישו כי מה שקורה לעצורים הוא רק עוד היבט של מלחמת ההשמדה, ומטרתו לבצע יותר הוצאות להורג והתנקשויות באסירים ובעצורים.

הנציבות והמועדון הדגישו כי שיעור הגדלת מספרם של קדושים בקרב אסירים ועצורים יקבל תפנית מסוכנת יותר ככל שיחלוף זמן על מעצרם של אלפי אסירים ועצורים בבתי הכלא, והמשך חשיפתם לפשעים שיטתיים, בעיקר עינויים, רעב, תקיפות על כל צורותיהם, פגיעה ותקיפה חמורה, פגיעה ופגיעה רפואית מחלות קשות, בנוסף למדיניות הגניבה והקיפוח - חסרי תקדים ברמתן.

הם הטילו את הכיבוש באחריות מלאה למות הקדושים של העציר אבו פונה, וחידשו את דרישתם ממערכת זכויות האדם הבינלאומית להתקדם בקבלת החלטות אפקטיביות כדי לחייב את מנהיגי הכיבוש באחריות לפשעי המלחמה שהם ממשיכים לבצע נגד עמנו, ולהטיל סנקציות על הכיבוש שיציבו אותו במצב של בידוד, ושיקום של מערכת היסוד שלו, למען ישימו לו את התפקיד הבסיסי והבינלאומי מצב מבעית של חוסר אונים שסבלה ממנו במהלך מלחמת ההשמדה, ולסיים את מצב החסינות יוצאת הדופן שהעניקו המדינות הקולוניאליות הישנות למדינת ישראל הכובשת שכן היא מעל אחריות, דין וחשבון ועונש.