הרעב חונק את עזה

איכרם אל-עממרין: "הילדים שלי מתים מרעב הם חנקו אותנו מכל עבר".

מוחמד בנאר: חיכיתי בנשימה עצורה למשאית הקמח שתגיע לבית הספר של הסוכנות... אבל היא לא הגיעה

אום אחמד שאללה: אני לא יכול לקנות שקית קמח שעולה 200 דולר אנחנו חיים על אורז, מרק ופסטה.

Abu Hasna to “ے”: The world must bear its responsibilities to ensure the delivery of aid to Gaza

העקורה, איכרם אל-אמרין, ישבה בפתח האוהל שלה בתוך בית ספר מקלט המנוהל על ידי סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א), טרודה ומבולבלת לגבי האופן שבו תוכל לספק מזון להשביע. הרעב של ילדיה היתומים לאחר ההחלטה שקיבלה אונר"א להפסיק להכניס סיוע לרצועה.

הנציב הכללי של סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א), פיליפ לצריני, הודיע על השעיית מתן הסיוע דרך מעבר כרם שלום, המסדרון הראשי לסיוע הומניטרי לכניסה לרצועת עזה, לאחר כנופיה חמושה תפסה שלשום, שבת, משאיות מזון שניסו להיכנס דרך המעבר.

החדשות הללו לא היו נורמליות עבור העקורים ברצועת עזה, אלא היו מזעזעות ועצובות, שכן הם תלויים במידה רבה וביסודיות בסיוע שאונר"א מחלקת להם בתוך מרכזי המקלט שלה.

Al-Ammarin told “ے” and “Al-Quds”.com: “UNRWA used to provide us with all the food supplies, but now it has stopped working, and the living situation is very difficult. I have not had flour for more מחודש."

איקראם המשיך לחכות, בתקווה שאונר"א תחלק קמח בתוך בית הספר. היא המשיכה: "היום בישלתי מנגולד ועדשים, ואני והילדים שלי אכלנו אותם עם כפית, כי לא היה לחם, היא הוסיפה: "הילדים שלי בוכים כי הרעב שלהם לא שבע, אז אני חייבת להכין תה כדי להסיח את דעתם עד שיירדמו."

איכרם אל-עממרין, בעלה נרצח, והיא מפרנסת את תשעת ילדיה

איכרם נעקרה מביתה שבעיר עזה לבית ספר בעיר דיר אל-בלח באמצע הרצועה, והיא לבדה מפרנסת את תשעת ילדיה לאחר שבעלה נשא קדושים במלחמת ישראל המתמשכת.

איקראם לא יכלה לעצור את דמעותיה כשאמרה: "הילדים שלי מתים מרעב ואין מי שיוציא עליהם הסיוע היה מפרנס אותם, ועכשיו הם משוללים מהכל". היא ממשיכה: "רעב, עוני ועצב... הם חנקו אותנו מכל עבר".

באשר למוחמד בנאר, הבשורה הייתה עבורו כרעם, כשהוא חיכה בנשימה עצורה להגעתה של משאית סיוע עמוסה בקמח לבית הספר כדי לחלק אותם.

He told “ے” and “Al-Quds”.com: “I was extremely happy when I heard that a certain amount of flour would come to the school, especially since I had not had it for a month.”

הטרגדיה לא נעצרת רק בקמח הסיוע שסיפקה אונר"א בצורת שימורים, אורז ושמן טיגון הספיק לענות על צורכי העקורים במשך שבועות, אך כעת המצב השתנה והמצב החמיר. .

מוחמד מספר: "היינו מקבלים מבית הספר פעמיים בחודש, קילו אורז ובקבוק שמן לטיגון, אני והמשפחה שלי בת שישה חברים היינו חיים ימים, ואז היינו מנסים להסתדר אחר כך". הוא מוסיף: "עכשיו הכל חסר, ואם זה היה זמין, המחירים כל כך גבוהים שאנחנו לא יכולים לקנות".

"מלאי השימורים" כמעט נגמר

באשר לעקור, אום אחמד שלח (בת 45), היא נאבקת בחזית הזמן כדי שמלאי השימורים שקיבלה מאונר"א לא יגמר לפני שייפסק.

She told “ے” and “Al-Quds”.com: “UNRWA was distributing canned food, rice, and rice. I was trying to freeze some of it so that it would be useful to me in times of crises, but the stock כמעט אזל." היא המשיכה, "אני והמשפחה שלי חיים ברעב גרוע יותר מהקודמים".

אום אחמד לא הבינה שאונר"א תפסיק את שירותיה, במיוחד לאחר שחיכתה לחלוקת הקמח לאור חסרונו והמחיר הגבוה אם יהיה זמין בשווקי מרכז ודרום רצועת עזה.

היא ממשיכה: "כל יום אני חיה בתקווה לספק סיוע, אמנם מה שמגיע לא מספיק לכל העקורים בתוך בית הספר, אבל עדיין עדיף מאשר לא".

מה שקשה יותר ממוות זה לראות את יקיריכם נאבקים ברעב ובפחד גם יחד, בלי יכולת לעשות דבר. זה המקרה של כל האמהות בעזה, לא רק אום אחמד.

היא הוסיפה: "אין לי מקור הכנסה יציב לקנות שקית קמח בשווי של יותר מ-200 דולר כדי להשביע את הרעב של ילדיי במשך חודש שלם, ואנחנו חיים על אורז, מרק ופסטה".

כנופיות המתמחות בגניבת סיוע

בתורו, יועץ התקשורת של סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א), עדנאן אבו חסנה, אמר ל-Al-Quds ו-Al-Quds.com: "העולם חייב לשאת באחריות החוקית שלו כדי להבטיח את העברת הסיוע. לרצועת עזה ולהפיץ אותה לאזרחים".

הוא המשיך: "כל משאיות הסיוע שנכנסות לרצועת עזה מחולקות בפיקוח ארגונים אחרים. אתמול ניסינו להביא מספר מסוים, אבל כנופיות גנבו את כולן", והוסיף: "זו התנהגות מאוד לא מקובלת, והיא לא ניתן לאפשר."

אבו חסנה הדגיש כי ההחלטה קשה, אך מקבילה למה שקרה במציאות, והוסיף: "מסירת סיוע הומניטרי לעולם לא צריכה להיות עניין טומן בחובו סכנה או להפוך לסבל".