איגוד מועדון האסירים הפלסטינים מסרה כי רשויות הכיבוש הישראליות עצרו יותר מ-435 נשים מאז תחילת רצח העם, בגדה המערבית, כולל ירושלים הכבושה, ומשטחי 1948.

המועדון הסביר בדו"ח שלו, לרגל היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, שחל ב-25 בנובמבר של כל שנה, כי אין הערכה ברורה למספר הנשים שנעצרו מעזה, כאמור. חלקם שוחררו מאוחר יותר, אבל בטוח שיש נשים.

מספרם הגיע ל-94 אסירות, כולל ארבע אסירות מעזה, בין האסירות היו (31) עצירות מנהליות, כולל (33) אמהות, (25) סטודנטיות באוניברסיטה, (6) עיתונאיות ושתי עורכות דין אסירות היו: נשות אסירות ואמהות של קדושים.

במועדון האסירים הוסיפו, "נשים פלסטיניות עומדות בפני השלב העקוב מדם בתולדות הסכסוך עם הכיבוש, עם המשך מלחמת רצח העם, בנוסף למספר פשעים והפרות חמורות - חסרי תקדים - נגדן, עם הסלמה של מעצרים ופיגועים ברמות שונות, לרבות תקיפות מיניות". מה שהיווה את האפיזודה הבולטת בעדויות של אסירות, במיוחד אסירות בעזה".

במועדון האסיר הדגישו כי התפיסות שאושרו על ידי המערכת הבינלאומית בתיאור מציאותן של נשים במונח אלימות אינן מספיקות עוד כדי לתאר את השלב אליו נחשפות נשים פלסטיניות לאור מלחמת ההשמדה, ומדיניות הנישול וההשמדה. קיפוח מסיבי, המהווה הרחבה של היסטוריה ארוכה של מדיניות הכוונה לנשים, ולמה שאנו עדים לה כיום בוצעו פשעים רבים נגד נשים במהלך עשרות שנות הכיבוש, אך ההבדל הוא בעוצמתה, ברמתו וההסלמה חסרת התקדים של. פשעים אלו, בהשוואה לתקופות קודמות.

המועדון הוסיף: "מאז תחילת מלחמת ההשמדה, כוחות הכיבוש הישראלי הסלימו את פעולות המעצרים השיטתיות נגד נשים פלסטיניות, בכל הגיאוגרפיה הפלסטינית, ולא הוציאו מהכלל קטינים. זה כלל גם מעצר של נשים כבנות ערובה לחץ על בן משפחה שמטרתו הכיבוש להסגיר את עצמו, ומדיניות זו נוצרה אחד הפשעים הבולטים שהסלים בצורה דרמטית, וכלל נשותיהם של אסירים, קדושים ואמהות, כולל נשים מבוגרות מעל גיל שבעים. שמדיניות זו נמשכה זמן רב. קבוצות אחרות, לא רק נשים, לוו בעינויים ובאיומים שהגיעו לכדי איומים ברצח בנם או בעלם הממוקדים, בנוסף לתקיפות שנחשפו אליהם במהלך תהליך המעצר, בנוסף לחבלה שפגעה בבתיהם. , הפחדה של ילדיהם ובניהם, ותפיסת... על כספם ותכשיטי הזהב שלהם".

הכיבוש ביצע גם מעצרים רחבי היקף של נשים מעזה, לרבות קטינות ונשים מבוגרות, ועצר אותן במחנות צבא, בנוסף לכלא "דמון" לאור המשך ביצוע עבירת ההיעלמות בכפייה של הכיבוש עצורי עזה, למוסדות אין נתונים ברורים על מספרם, או השאר נמצאים במעצר במחנות בניהול הצבא, בעוד שבכלא (דמון) מספר האסירות בעזה כיום הוא ארבע. לפי הדיווח.

המועדון המשיך: "עם שחרורן של עשרות אסירות מעזה, הן מסרו עדויות קשות על מעצרן, העברתם למחנות, ההשפלה, העינויים, שלילת כל זכויותיהן, האיום באונס, הכפיפותם להשפלה. חיפושי פשיטה וחשיפתם להטרדות, בנוסף לניבול הפה והעלבונות שהפעילו נגדם חיילי הכיבוש בכוונה, ואילצו אותם להסיר את החיג'אב נלבש לאורך כל תקופת המעצר, בנוסף למערומיהן, וכאן אנו מתייחסים שוב לדו"ח האו"ם, שהתייחס לדיווחים מהימנים לפיהם נאנסו שתי עצורות מעזה".

כלא השרון, כתחנה זמנית למעצר אסירות, לפני העברתן לכלא דמון, הוא עד לחיפושי הרצועות להם בוצעו רוב האסירות, על פי עשרות עדויות שתועדו במוסדות, בנוסף ל תנאי מעצר משפילים ומשפילים שאליהם נחשפו והפיגועים, כולל תקיפות ברוטליות.

רשויות הכיבוש עוצרות את רוב האסירות בכלא (דמון) כבית סוהר מרכזי שבו השתמשו היסטורית לעצור אותן, שם הן מתמודדות עם תנאי מעצר קשים וקשים, כתוצאה ממדיניות הבידוד ההמונית שנקטו נגד גברים. וכן אסירות, בנוסף לחשיפתן של אסירות בפרט בתקופה הראשונה של תחילת מלחמת ההשמדה להתקפות נרחבות, ביניהן אסירות היו נתונות לבידוד, התקפות של כוחות דיכוי, החרמת כל שלהן. חפצים, ומניעת כל הזכויות שלהם. אסירות סובלות כיום, בנוסף למדיניות שנסקרה בעבר, ממדיניות הרעבה, על ידי מניעת אספקת מזון נוספת, בנוסף למניעת טיפול, הנופלת במסגרת פשעים רפואיים הנהלת הכלא גם הטילה נטל כבד על האסירות, מה שהוביל לתנאי מעצר טראגיים רבים בתוך הכלא (דמון), ואילץ רבות מהן לישון על הרצפה, בנוסף למחסור החמור בבגדים ושמיכות, אשר עולה בחומרתה. לאור גל הקור העז, חלק מהאסירות נשארו בבגדים שבהם היו עצורים לתקופות ארוכות, ולא הצליחו להחליפם האסירות סבלו גם מכך שהנהלת הכלא סיפקה להן גם מים בלתי ניתנים לשתייה ומלוכלכים. כמו חיפושים ופשיטות חוזרות ונשנות על חלקיהם, ותפיסת בגדיהם הנוספים.

מהמועדון נמסר, "נשים פלסטיניות, כמו גם כל חלקי החברה הפלסטינית, היו מטרות לפעולות מעצר מינהליות שהסלימו בצורה חסרת תקדים מבחינה היסטורית, שכן מספר העצורים המנהליים נכון לתחילת נובמבר זה הגיע ליותר מ-3443 (3443). , לרבות (31) אסירות במעצר מנהלי הן כוללות עיתונאיות, עורכות דין, פעילות זכויות אדם, אקטיביסטיות וסטודנטיות, ורובן הואשמו בהסתה באתרי מדיה חברתית, מכיוון שהן כיום הבולטות ביותר. התירוצים ששימש את הכיבוש למעצר פלסטינים בגדה המערבית, כולל ירושלים, וכן בשטחי 1948.

הדו"ח נגע למקרה של אסירת זכויות האדם והפעילה חלדה ג'ראר, שהייתה נתונה לפשע של בידוד בכלא נווה טרטיסיה במשך יותר מ-100 ימים, שם הנהלת הכלא הכיבוש החזיקה אותה בתנאי בידוד טרגיים וקשים. , המשפיעה על כל זכויותיה בהתבסס על מספר ביקורים שנערכו על ידי מוסדות לזכויות אדם, יש חשש אמיתי לגורלה.

מהמועדון נמסר כי מדיניות הבידוד, לצד צעדי הבידוד ההמוניים שנכפו על אסירים מאז תחילת מלחמת רצח העם, מהווה את אחת המדיניות הבולטות שהסלימה נגד אסירות ואסירות, ונחשבת לאחת מהמדיניות. המדיניות המסוכנת ביותר שמערכת הכלא הישראלית נוקטת נגד אסירים במשך עשורים רבים.

ראוי לציין כי כוחות הכיבוש עצרו מחדש את ג'ראר ב-26/12/2023, מביתה ברמאללה, והיא הועברה למעצר מנהלי ניתן נגדה צו מעצר מנהלי, ולאורך כל התקופה החולפת היא הייתה עצורה כלא (דמון) לצד האסירות, עד להעברתה ל- היא שוהה בבידוד מאז אוגוסט האחרון, ומאז מעצרה היא מתמודדת, כמו כל האסירות והאסירות, עם תנאי מעצר קשים וקשים, התעללות ופשעים שיטתיים.

הדו"ח נגע גם בעניינה של האסירה שיימה רוואג'בה (בת 25) משכם, שנמצאת במעצר מנהלי מאז אפריל האחרון, ומתמודדת עם מצבים בריאותיים קשים ומורכבים מאז מעצרה, היא סובלת משבר אחת מכפות רגליה, מה שהוביל לכך שסבלה מאוחר יותר מחולשה, לאחר הסרת הגבס בשרירים, עד שהמצב החמיר והיא לא הייתה מסוגלת עוד ללכת, והיא הפכה להיות תלויה לחלוטין באסירות לפגוש אותה. צרכים, והסבל שלה לא נעצר שם, אבל היא סובלת מבעיות קשות. בבטן, היא כבר לא הייתה מסוגלת לאכול כל סוג של מה שנקרא (ארוחות), שכן היא הקיאה ללא הרף, מה שהוביל לירידה חמורה במשקל.

במועדון האסירים הסבירו כי מצבה של האסיר רוואג'בה הוא אחת מבין לפחות (25) אסירות הסובלות מבעיות בריאות ברורות וקשות, וזקוקים לטיפול רפואי דחוף.

מועדון האסירים אישר, על סמך העדויות שהגיעו מאסירות ועצירות פלסטיניות, כי הכיבוש הישראלי ממשיך להפר את זכויותיהן של אסירות פלסטיניות במרכזי מעצר וחקירות ובבתי סוהר, ובבתי חולים, מרפאות רפואיות, מחסומים ומחסומים. , שכן הפרות אלו משפיעות על כל הקטגוריות של נשים פלסטיניות, כולל מורים, תלמידים, אמהות וילדים ואחרים.

מועדון האסירים קרא לאומות המאוחדות ולכל המדינות החברות להפעיל לחץ על המדינה הכובשת לכבד ולציית לחוק הבינלאומי ודיני זכויות האדם הבינלאומיים, וליישם את האמנה נגד עינויים, טיפול בלתי אנושי ומשפיל, והאמנה בדבר ביטול כל צורות האפליה נגד נשים.

הוא קרא למדינות החברות באמנת ז'נבה הרביעית להפסיק את ההתעללות הפיזית והפסיכולוגית שפועלים על ידי חיילי הכיבוש במהלך מעצרן של נשים פלסטיניות ומעצרם הבלתי חוקי בשטח הפלסטיני הכבוש, ולהפסיק את פרקטיקות העינויים וההשפלה הפיזיים והפסיכולוגיים. טיפול במהלך החקירה והמעצר.