לחודש אוקטובר יש סיפור מיוחד בחייו של יחיא אל-סנואר, "אבו איברהים", שנבחר לראש תנועת חמאס. בה הוא נולד בסמטאות מחנה חאן יונס לפני יותר משישה עשורים כדי להתחיל מסע חיים מלא בתחנות קשות, מרגשות וקוצניות באותו חודש, הוא שיחרר "שיטפון" לעבר עוטף עזה, והותיר אחריו השלכות גדולות שטלטלו את כל האזור והעולם.

אל-סנוואר גדל במחנות הצריפים בעזה ובסמטאותיה הצרות לאחר שמשפחתו נעקרה מהעיר מג'דל בעקבות "הנכבה של 1948". היה לו חלק מהקושי והאכזריות שבחיים. התנאים הקשים השאירו את חותמם על דמותו של הילד שהיה עד ל"נסיגה של 1967". השנים שלאחר מכן הצטברו בחזהו שפע של כעס וטינה, שהוחרפה בעקבות יומני האומללות שלו בעזה ובמחנותיה, והותירה "רצון נקמה דחוף" שרדף אותו במשך עשרות שנים. בנאומו ובהשקפתו על הסכסוך, הוא תמיד דיבר על ה"נכבה" והסבל הממושך שהותירה אחריו לבני עמו הייתה לו שאיפה מתמדת לגרום ל"הלם ושינוי במאזן הכוחות". אומרים מי שהכיר אותו.

יחיא אל-סנוואר קיבל את השכלתו בבתי הספר של מחנה חאן יונס ולאחר מכן סיים את לימודיו באוניברסיטה האסלאמית, שם סיים תואר בלימודי ערבית. הוא החל את פעילותו בעבודת סטודנטים וארגונית באותה תקופה במטריית "הגוש האסלאמי", ומשם עשה את דרכו לתפקידים רחבים יותר שהגיעו לשיאם בהקמת מנגנון "אל-מג'ד", מנגנון ביטחון הפנים. של "חמאס" הממלא תפקידים רגישים, ובעיקר מרדף אחר סוכנים ואלה הקשורים לשירותי הביטחון הישראליים.

פעילותו הביטחונית הביאה את ישראל לעצור אותו בסוף שנות ה-80. הרשויות הישראליות האשימו אותו בהריגת ארבעה "משתפי פעולה" וגזרו עליו ארבעה מאסרי עולם. הוא עבר בין בתי הכלא הישראלים מצפון לדרום ובילה תקופות ארוכות בחדרי בידוד.

הוא הוביל את חמאס לבתי הכלא ונשא עמו את "האובססיה הביטחונית" שלו. הוא שלט בשפה העברית, לימד דקדוק טהור לחבריו, הוביל שביתות ומשא ומתן, ניצח סיבובים והפסיד אחרים. הזמן נראה קשה בתוך הכלא בעוד גלגל הסכסוך סובב מחוץ לחומותיו. התקוממויות, מלחמות ותעתועים של שלום. יותר משני עשורים בשבי לא החלישו את אמונתו של האיש שחירותו קרובה. אחיו חטף חייל ישראלי וחמאס החליף אותו ב-1,000 אסירים פלסטינים. יחיא עמד בראשם. הוא יצא לשחק תפקידים בולטים שעיצבו מאפיינים חדשים של הסכסוך.

בעקבות ה-7 באוקטובר שמו של סינוואר מילא את העולם והעסיק חוגים ביטחוניים ופוליטיים רבים בארץ ובחו"ל. האיש העלה סערה של שאלות על אישיותו, רעיונותיו וחזונו של הסכסוך, כמו גם המניעים מאחורי החלטותיו וחישובי העלויות שלהן, במיוחד בשל ההשלכות שהן גרמו וההשלכות הגדולות והכבדות שהותירו מאחור. .

אשרק אל-אווסט דיבר עם "חבריו" שחיו עמו, הכירו אותו והתקרבו אליו במהלך שנות השבי שלו בבתי הכלא הישראליים. אסירים לשעבר מרקעים פוליטיים ואינטלקטואליים שונים מציירים "תמונה מעמדית" של "המוח" של 7 באוקטובר, רעיונותיו, מנהיגותו של תנועתו בתוך בתי הכלא, יחסיו עם פלגים אחרים, כל הדרך למניעים שהובילו אותו. עד שעה אפס בבוקר ה-7 באוקטובר, וחישובי המלחמה המורחבת והשלכותיה.

מפגשים ראשונים

איסמת מנצור, אסיר לשעבר שהשתייך לחזית הדמוקרטית ושהה שנים בבתי כלא בישראל במהלכן פגש את סינוואר, מספר בצד על התרשמויותיו הראשונות לאחר שפגש אותו בכלא אשקלון בסוף שנות ה-90: "כשאתה פוגש את סינוואר, אתה רואה אדם רגיל, פשוט ודתי, עם זאת, הוא נושא גם "מאפיינים של אכזריות וחדות בהתנהלות". הוא אדם דתי, אבל הוא לא מטיף ולא תיאורטיקן. הרקע הדתי מעצב את מערכות היחסים שלו, והוא לא יכול להתמודד איתך במנותק מהתפקיד הקודם שלו".

ניסיונו של אל-סינואר בילדותו, לפני שנכנס מוקדם לכלא ושהה בו תקופה ארוכה, ניכר היטב בהתנהגותו, בהשקפה שלו על מה שמסביבו וביחסיו עם אחרים. מנצור אומר כי ילדותו הקשה עיצבה את "שנאתו" ועיצבה את האוריינטציות הפוליטיות שלו, ומוסיף: "הוא אינו מקבל פשרה, ואינו רואה אפשרות לפתרונות או אפשרות להגיע לנוסחאות והסכמות אלא במסגרת טקטיקה".

עבד אל-פתאח דאולה, אסיר לשעבר המשתייך לתנועת הפת"ח שישב שנים בבתי כלא בישראל, פגש את סינוואר לראשונה בשנת 2006. התרשמויותיו מהאיש קדמו לפגישה עמו, שכן האסירים העבירו את "המוניטין של סינוואר" מ. כלא אחד לשני וצייר תמונה של אדם "חד" ומקבל החלטות.

רשמים אלו קיבלו חיזוק בפגישתם הראשונה בכלא במדבר באר שבע. דאולה אומר: "יחיא סינוואר, האדם החברתי וההומניטרי, שונה ממנהיג חמאס. יחיא אל-סינואר, איתו אתה דן בסוגיות כלליות, שונה מזה שאתה דן איתו בסוגיות סיעות. כאן הוא חברתי ושם הוא פנאטי אתה מרגיש כאילו לאיש יש שתי אישיות.

באשר לסלאח אלדין טאליב, אסיר לשעבר המשתייך לתנועת חמאס שישב שנים בכלא עם סינוואר ושוחרר עם סינוואר במסגרת עסקת חליפין, הוא נזכר בפגישתו הראשונה עם "אבו איברהים" ואומר: "אתה נפגעים מהענווה שלו ומהיחסים העליזים שלו עם הנוער". עם זאת, רפיק אל-אסר מציין כי אופיו של מנהיג הביטחון של חמאס שונה ממנהיגי התנועה האחרים, שכן הוא "איננו מטיף הוא מייסד מנגנון הביטחון (מג'ד), וזה במידה רבה משתקף באישיותו. למרות יחסיו החברתיים החזקים, מבחינה ביטחונית, הוא היה חמור ואכזרי".

"אובססיה ביטחונית" בבתי כלא

בתוך ומחוץ לבתי הכלא, סינוואר נשאר איש הביטחון הראשון. באמצע שנות התשעים ספגו תנועת חמאס ותאיה בגדה המערבית וברצועת עזה מהלומות כואבות רצופות, שמיוצגות על ידי שירותי הביטחון הישראליים בהתנקשות במספר ממנהיגיה, הבולטים שבהם היו יחיא עיאש ועימאד עקל. להוציא מעצרים רחבי היקף של פעילי התנועה, וסיכול מספר רב של תאים צבאיים. התפתחויות אלו גרמו לרעידות גדולות בתוך התנועה ושלחו השלכות שהעמיקו את החשש מפני פרצות אבטחה נרחבות. הדבר הטיל צל כבד ואפל על תנאי התנועה בתוך בתי הכלא וחנך את "שלב האובססיה הביטחונית" בתולדותיה. סינוואר היה המנוע של הבמה הזו וקצין הקצב שלה.

טאליב נזכר ב"שלב הקשה" הזה שבמהלכו נטל על עצמו תפקידים ביטחוניים עם אל-סינואר בתוך מרכזי המעצר. היקף ה"אובססיה" התרחב והשפיע על ארגון חמאס בכל בתי הכלא "היו חקירות וחקירות ותיקים ביטחוניים הועברו בין בתי הכלא ומשם החוצה. זה יצר מצב של אובססיה ביטחונית, שכן היו הסתננות, חיסולים ומעצרים, והתנועה לא הייתה ערוכה מבחינה ביטחונית או בעלת ניסיון בוגר להתמודד עם זה בצורה אידיאלית".

חדרי התנועה של חמאס הפכו למוקדי חקירה וחקירה. האשמות בעבודה השפיעו על אנשים רבים. טאליב אומר שחלקם היו "עובדים מוכחים", אך רבים נפלו קורבן ל"פוביה ביטחונית", והוסיף: "זה היה שלב קשה שממנו איש לא יצא בשלום".

עבד אל-פתאח דאולה מציין כי נערכו חקירות עם "כל מי שסביבו היו חשדות", שהיו לו השלכות טרגיות "סינואר פיקח על פעולות חקירה פנימיות רבות. אולי הוא הצליח להגיע לחלק מהנופלים לכאן או לכאן, אבל חלקם נהרגו בעינויים ומאוחר יותר התברר שהם היו ממיטב הבנים של התנועה".

סינוואר ו"אל-קסאם"

סינוואר ישב בבתי הכלא הישראליים בתחילת שנות ה-90, כאשר גדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של תנועת חמאס, עלו על הפרק והחלו לבצע שורה של פעולות נגד מטרות של הצבא הישראלי ומתנחלים. למרות שסינואר היה מעורב בהיבט הביטחוני, הוא נעצר מוקדם בזמן שהפעולה הצבאית הייתה בתהליך הכנה ופיתוח. הקשר של סינוואר עם דמויות מהזרוע הצבאית של חמאס החלו להתפתח ולהתפתח עוד יותר בתוך בתי הכלא, כאשר מספר שמות בולטים החלו להגיע לבתי הכלא ולבתי המעצר.

מנצור אומר: "לסנואר, מלכתחילה, יש רצון ומנטליות. יש לו אובססיה ביטחונית והשקפה ביטחונית על הסביבה, והוא חי עם האובססיה הזו כל הזמן. אפילו קריאותיו על ישראל קשורות בעיקר ביטחוניות ועל הרכב הצבא והמודיעין. "אז יש לו את הרקע הזה ואת היכולת לעסוק בזרוע הצבאית".

מערכת היחסים הזו, שנוצרה והבשילה עם הזרוע הצבאית, נכנסה מאוחר יותר לפרק חדש לאחר השלמת "עסקת שליט" ושחרור "אבו איברהים" וחבריו מהכלא בשנת 2011. מוחמד אל-סנוואר, הצעיר של יחיא אח, היה פקיד בולט בזרוע הצבאית ושותף בתהליך לכידת החייל הישראלי גלעד שליט ולהשאיר אותו שנים לפני ששחרר אותו במסגרת עסקת החילופים. אחיו של אל-סינואר, כמו גם חבריו שיצאו עמו מבתי הכלא, שלא לדבר על "זכותו" בתנועה, תרמו לפתיחת דלתות הזרוע הצבאית בפני העולה החדש. מנצור אומר שהגורמים הללו הקלו על סינוואר "להשתלב בסביבה הצבאית ולמצוא את עצמו בה".

שליט והעסקה

תהליך לכידת החייל הישראלי שליט והמשא ומתן שהגיע בעקבות עסקת החילופים הפכו עובדות רבות עבור סינוואר ושינו את גורלו ואת גורל חבריו. סינוואר עמד בראש רשימת השמות שחמאס דרש לשחרר. התמורות שנבעו מתיק שליט חיזקו את מעמדו של סינוואר בתוך ומחוץ לבתי הכלא, כשהחל למלא תפקידים מתקדמים בתיק המשא ומתן.

מנצור אומר: "סינואר אחרי 2006 שונה מסינואר לפניה". זה הפך למפתח ומרכז לאיסוף כוח גדול בגלל שליט ובגלל שליטת חמאס בעזה לאחר מכן. חמאס הפך למשטר השולט באזור ובעל כוח ויש בו אסיר באחיזתו, והאסיר הזה נמצא בידי אחיו של סינוואר".

מנצור מציין כי פרשת שליט העניקה לסינואר בתוך בתי הכלא "כוח חסר תקדים שאף מנהיג חמאס לא החזיק בו, מלבד אחמד יאסין וסלאח שחאדה, שהיו מהדור הראשון בבתי הכלא".

סינוואר הפך אז לתואר ולמפתח לעסקה הבאה. הוא החל להפעיל את הכוח הזה שנפל בידיו כדי להגביר את מעמדו, סמכותו ויכולת קבלת ההחלטות בתוך בתי הכלא ומחוצה להם. מנצור אומר: "הוא התחיל להתנהג כמו מישהו שאמר לאסירים: 'אני יכול לשחרר אתכם מהכלא ואני יכול לשחרר אתכם'". הוא עשה זאת לא רק מסיבות אישיות, אלא היו לו סטנדרטים שונים הקשורים לפרויקט, לחשיבה ולסדרי העדיפויות שלהם.

המשא ומתן על העסקה בין ישראל לחמאס עשה כברת דרך כאשר סינוואר נכנס לקו שלו, דחה את תוצאותיו והחל בדרך חדשה. דאולה מזכיר כי הפקיד האחראי על תיק המשא ומתן הישראלי בתיק שליט "בא לבתי הכלא וניהל משא ומתן ישירות עם יחיא סינוואר, שנראה כבעל השפעה רבה".

גידול ראש וחילוץ במסוק פרטי

בעוד המשא ומתן על חילופי השבויים תופס תאוצה ומתקרב לסיומו, אל-סינואר חלה בבעיה בריאותית שכמעט גבתה את חייו. הדבר בילבל את החישובים והעלה סימני דאגה, בעיקר בצד הישראלי. סינוואר היה השחקן הראשון בו. מצבו הבריאותי החמיר, מה שגרם לחבריו לתאי הבידוד של כלא אל-סבעא בדרום ישראל להאיץ בו ללכת למרפאת הכלא. דאולה אומר: "סינואר היה עקשן הוא תמיד סירב לבקש עזרה מהנהלת הכלא". מצבו החמיר ומסוכן יותר והוא איבד את הכרתו, מה שאילץ את חבריו לכלא להעביר אותו למרפאה "כשהמצב נהיה קשה, הם הכריחו אותו ללכת", אומר דאולה.

הגעתו של אל-סינואר למרפאת הכלא בבאר-שבע באותו יום עוררה בלבול רב בהנהלת הכלא, שהכריזה מיד על מצב חירום בכלא וסגרה את החלק בו שהה אל-סינואר. דאולה מספר על הפרטים של אותם רגעים שליוו את התקלה הבריאותית: "בא נציג של הנהלת כלא סבא ואמר לנו שמדדים מצביעים על כך שסינואר סובל ממצב קשה".

בינתיים, מסוק נחת במנחת הכלא, לדברי דאולה, והעביר במהירות את סינוואר לבית החולים סורוקה כדי לקבל אשפוז דחוף לחדר הניתוח. הרופאים מצאו גידול שפיר בראש והוציאו אותו במהירות. אל-סנואר עבר ניתוח "מורכב ומסוכן מאוד" שבמהלכו כמעט איבד את חייו.

כניסת המסוק למבצע החילוץ היווה אירוע חריג והותירה סיפורים סותרים לשלושת האסירים. דאולה אומר, "המקרה של סינוואר היה הראשון, על פי ניסיוני", בעוד מנצור ציין שהוא אינו זוכר זאת היטב, בעוד שטאליב הכחיש זאת והסביר שכל האמצעים שננקטו על ידי רשויות הכלא באותה תקופה "היו בתוך המסגרת הנורמלית מאוד".

מנצור אומר כי הישראלים עד היום "מבישים" את סינוואר בטיפולו, ומוסיף כי מנהל שירות בתי הסוהר ומנהל מודיעין בתי הסוהר דאז הביעו יותר מפעם אחת לאחרונה "את עומק החרטה על הצלה חייו של סינוואר."

התגובה הישראלית למחלת סינוואר שיקפה מצב של בלבול גדול מצידה, שנוצר מחשש עמוק שמצבו הבריאותי של סינוואר יטיל צל כבד על מהלך עסקת שליט בשלביה האחרונים. מנצור מציין כי "אף אחד בעולם לא היה מאמין שהם לא רצחו את סינוואר או חיסלו אותו, מה שהיה בעל השלכות גדולות על העסקה".

סינוואר, ברגותי וסעדאת תחת קורת גג אחת

הכלא המרכזי הדרים בצפון ישראל הפגיש את אל-סינואר עם מנהיגים פלסטינים בולטים, ובראשם מרואן ברגותי ואחמד סעדאת. הקשר בין שלושת הגדולים החל להיווצר בתוך מחלקת הבידוד ההמוני שם. "היה ביניהם כבוד גדול והם הצליחו למצוא שפה משותפת". מנצור נזכר: "זה לא הופך אותם לזהים בנקודות המבט, אבל אני מתאר לעצמי שיש ביניהם מצב של אמון וכבוד שמאפשר להם לעבוד יחד ונותן חזון למערכת היחסים בעתיד".

השלושה עבדו יחד, עסקו בשביתות בבתי הכלא וניסוחו יוזמות והודעות בחו"ל, ובראשן "אמנת האסירים לפיוס לאומי" באביב 2006, שייצגה ניסיון לגשר על הקרע הרחב בין שני ההפכים הפלסטינים. זירה פוליטית, תנועות הפתח והחמאס.

לאחר החתימה על "מסמך הפיוס", מספר דאולה כי העביר מסר מכלא "הדרים" באמצעות תאופיק אבו נעים, המקורב לסינואר, לכלא "באר שבע": "הוא אמר לי מילה במילה: עבאס הודיע לאלסייד ו האחים שהשתתפו בחתימה (מסמך הפיוס) שהם יתחרטו על היום שחתמו עליו", משחזר דאולה. הדבר הותיר אותו עם הרושם שסינואר מתנגד למסמך. עם זאת, מנצור סבור שכל אישור של חמאס בתוך בתי הכלא "לא היה מתרחש ללא אישורו של (אבו איברהים)".

בקריאת התרחישים שלאחר המלחמה הוסיף מנצור כי "שחרור האסירים, כולל מרואן ברגותי, בא בהקשר של חיפוש אחר שותף בפתח ובארגון שאיתו יוכל סינוואר לעבוד".

"אל-קסאם" לאחר 2011

לאחר שחרורו מבתי הכלא במסגרת עסקת החליפין ב-2011, המשיך סינוואר לחזק את נוכחותו בשורות תנועתו ולחזק את תפקידו בזרועותיה, בעיקר בצבא. בשנת 2012 הוא נבחר לחבר הלשכה המדינית של התנועה ומיד קיבל לידיו את תיק הקשר עם הזרוע הצבאית. במהלך שלב זה החל סינוואר למלא תפקידים רחבים יותר, תוך הסתמכות על מערכת היחסים החזקה שלו עם הצבא, לקראת בחירות 2017, מהן יצא בראש הלשכה המדינית של התנועה בעזה, והפיל שמות בולטים, ובראשם איסמעיל הנייה. . מיד עם שחרורו מהכלא, כוונתו של אל-סינואר הייתה "לשלוט, לשלוט ולהיות מספר (1) בעיצוב העניינים בעזה", כפי שסבור מנצור.

סינוואר נשאר בראש התנועה בעזה, עד שהושגו בחירות חדשות, שנתיים לפני ה-7 באוקטובר. הוא הופיע שוב כמנהיג חמאס בעזה. התחרות הפעם נראתה עזה מאוד בין סינוואר לבין דמויות בולטות בתנועה. פקידי בחירות פנימיים הצביעו מחדש "שלוש או ארבע פעמים" כדי להבטיח את ניצחונו של סינוואר. מנצור אומר שזה בא כהכנה ל"רגע ה-7 באוקטובר", והוסיף: "היה ברור שלסינואר ואל-קסאם יש את התוכניות שלהם".

מנהיג חמאס מילא תפקידים בולטים בתקופה זו והתמקד "בקצב חסר תקדים בתולדות התנועה" בפיתוח הפעולה הצבאית. טאליב אומר: "הקול הכי חזק הוא לפעולה צבאית, ובלעדיה סינוואר היה אדם אפור כמו האחרים".

מספר שאיפה (1)

קיימות תחנות רבות בחייו של סינוואר בהן מופיע האיש השאפתני כשחקן בולט או לבדו, מנהל את מהלכו ופרטיו וקוטף את פירות ההשפעה והכוח. דאולה מאמין שסינואר "לא מקבל את היותו כפוף". הוא מקבל רק להיות האיש מספר 1 בתנועה. הוא לוקה בשאפתנות, שלא לומר יהירות, שדחפה אותו בזמן שהיה בכלא להיות תמיד האיש הראשון בתנועה".

במהלך שני העשורים האחרונים, הגבירה ישראל את הרדיפות וההתנקשויות במנהיגי חמאס, והרחיקה את מנהיגי הקו הראשון מהמקום, מה שדחף דמויות חדשות בתנועה לקדמת הבמה. דאולה אומר: "סינואר לא מרגיש שלאף אחד מהמנהיגים הנוכחיים יש את הזכות להיות הנשיא שלו, והוא לעולם לא יקבל את זה".

אינדיקטורים מוקדמים של "המבול"

דאולה מציין שסינואר תמיד התרשם שהוא "עשה מעשה גדול", מה שזכה לחיזוק מנאומיו והמסרים ששלח יותר מפעם אחת לאסירים בבתי הכלא, והסביר כי "עסקת שליט הותירה חברים רבים של תנועת חמאס והמנהיגים הראשונים של תנועת הקסאמים בבתי הכלא, ולכן התנועה חשה ש"נפלת". דאולה אומר כי מצב של אי נוחות השפיע על אסירי חמאס לאחר העסקה, והם שלחו מסרים ביקורתיים וזועמים להנהגה וציין: "ייתכן כי סינוואר הרגיש שיש לו חובה מוסרית לתקן את מה שעסקת שליט לא הצליחה ליישם. ."

טאליב נזכר בנאומו הראשון של סינוואר לאחר שחרורו מול ההמונים בכיכר אלקטיבה במרכז עזה: "הייתי נוכח על הדוכן כשהוא אמר: (היום אנחנו פולשים אליהם, אבל הם לא פולשים אלינו). הוא ראה שעסקת החליפין היא שבירה לישראל ושהוא יכול לבנות עליה הפסקות אחרות".

מנצור סבור שכמה גורמים נפגשו עם סינוואר לפני "7 באוקטובר" והעדיפו את "ההיבט האידיאולוגי" בקריאת הסכסוך "סינואר ניסה להתפייס עם הרשויות ונכשל. הוא ניסה להסיר את המצור הוא ניסה את כל השיטות כדי למצוא דרך לצאת מהמצב בעזה ולשחרר את האסירים, אבל אין לו ברירה אלא לעשות זאת. מנצור מוסיף: "אם היו אפשרויות אחרות, "7 באוקטובר" לא היה קורה".

ישראל ו"סמל המלחמה"

מאז תחילת המלחמה בעזה הפך סינוואר לכותרת ראשית במערכה הצבאית ברצועת עזה ולתמונה של צורת הניצחון שרודפים המוסדות הצבאיים והפוליטיים בישראל. מנצור מאמין שישראל הפכה אותו ל"סמל" של העימות הזה, והטילה עליו אחריות מלאה למה שקרה "ישראל החלה לחפש תמונה ושם שיידבקו במוחו של העולם ויהפכו כמו היטלר, סדאם. קדאפי, צ'אושסקו והדיקטטורים בעולם. זה היה ניסיון לצמצם את הכל (חמאס), את כל מה שקורה ואת כל הנושא הפלסטיני לאדם ולעשות לו דמוניזציה".

מנצור סבור שצורת סיום המלחמה בתודעת הישראלים קשורה לגורלו של סינוואר, "זה על ידי הרחקתו; הרחקת סינוואר כיחיד או כקבוצת אנשים הופכת כאילו מדובר בגירוש חמאס מעזה, או מעצרו או חיסולו או השארתו מבוקש ומרדף, כדי שזו תהיה הצדקה להמשך פעולות הרדיפה. והוא יהפוך להיות כמו אנשים שמנהלים תנועה מתוך מנהרה", והוסיף: "אבל ככל שהשליטה של ישראל על הארץ גדלה, כך המשימה של סינוואר הופכת קשה יותר, וככל שהיא מתקרבת לאפשרויות אחרות".

סינוואר ה"פרגמטי"?

אלה שהכירו את סינוואר מאמינים שהוא ניהל מדיניות "פרגמטית" במהלך כמה שלבי השבי שלו. "זה עשוי להפתיע אנשים מסוימים שהוא עושה עסקאות", אומר מנצור. הוא סיכם עסקאות בשלבים קודמים עם הישראלים, והוא מסוגל להגיע לפשרות ולעסקאות בשלבים מסוימים, אך בכיוונו.

אולם, כיום, בזמן שישראל מתארת את סינוואר כאדם "מת חי" ומגבירה את החיפושים אחריו מעל ומתחת לאדמה ברחבי הרצועה, הנתונה באש והרס, מנצור מאמין שכל מנהיג ישראלי, עכשיו או בעתיד, לא יוכל להתקיים יחד עם סינואר שנשאר ברצועת עזה "כמות השנאה, ההסתה, ההאשמות והאחריות שהוטלו עליו, וההתגייסות שביצעה ישראל ברחוב, בתקשורת וברמה העולמית. לא לאפשר לישראל לקחת צעד אחורה או לעשות איתו עסקה שתחזיק אותו בעזה במצב נורמלי". הוסיפה: "ישראל לא יכולה לקבל שהוא יישאר בחיים".

עם זאת, לאחר כ-10 חודשי מלחמה והאבידות וההרס שגרמה, טאליב אינו רואה חלון גמישות למנהיג חמאס ומציין: "אני לא מצפה ממנו להציע שום גמישות אחרי המחיר הגדול הזה ששילם. "אני מאמין שהתוכנית והציפיות שלו למלחמה הן שהיא תימשך, אם לא בחודשים הקרובים, אז במשך שנים".