התנועה הציונית...פשיזם חדש בטעם נאצי המרחף על האזור

המנהיגים הפלסטינים הראשונים בארגון לשחרור פלסטין צדקו כאשר אישרו בסעיף 22 של האמנה הלאומית הפלסטינית ב-1964 כי "הציונות היא תנועה פוליטית הקשורה באופן אורגני לאימפריאליזם העולמי ועוינת את כל תנועות השחרור והקדמה בעולם תנועה גזענית, פנאטית בהרכבה, תוקפנית, מתפשטת ומתנחלת במהותה, והפשיזם הנאצי בשיטותיה". אותה עמדה עקרונית חזרה על עצמה בוועידת הסולידריות האסיאתית-אפריקאית, שהתקיימה בהוואנה בינואר 1966, כשהחליטה כי "הציונות היא תנועה קולוניאלית במהותה ובזהותה, תוקפנית ומתרחבת במטרותיה, גזענית בהרכבה. , ופשיסטית בשיטותיה ובאמצעיה".

עשרות שנים של שנים מפרידות בינינו לבין התאריכים הללו, שבמהלכם אושר שהציונות היא לא רק פשיזם, אלא השלב הגבוה ביותר של פשיזם במחשבה ובפועל. העולם היה עד לתנועות ומשטרים פשיסטיים, בעיקר ביבשת אירופה בין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה, כמו הפשיזם של בניטו מוסוליני באיטליה, הנאצים של אדולף היטלר בגרמניה והפשיזם של פרנסיסקו פרנקו בספרד. לאותן התפרצויות שתקפו את יבשת אירופה באותה תקופה היו מאפיינים משותפים, שהמסוכן שבהם היה האמונה בעליונותה של הקבוצה הלאומית והאתנית ועליונותה על פני קבוצות אנושיות לאומיות ואתניות אחרות והזכויות הנובעות מכך לנקוט באמצעים נגד אויבים מבית ומחוץ, בין אם אמיתיים או דמיוניים.

במקור, הכוחות הפשיסטים של שנות ה-20 וה-30 היו תופעה פוליטית בחברות שסבלו ממשברים פוליטיים, חברתיים וכלכליים עמוקים, כתוצאה מהמלחמות שהכבידו עליהן. המנהיג הבולשביקי ליאו טרוצקי היה מהראשונים שהדגישו את טיבו, את הבסיס המעמדי שלו ואת תפקידו העיקרי כמכשיר של טרור פוליטי נגד כוחות השמאל ותנועת הפועלים עבורו, הפשיזם היה דיקטטורה המשקפת העוינות של הבורגנות הזעירה להון הגדול, הדומה לעוינותה לארגוני עובדים. כוחות אלו מצאו את מבוקשם בכוחות החברתיים המודחים, ולכן הם נעו לקראתם בכוח ככלי למלחמתם המוצהרת נגד כוחות השמאל ותנועת העבודה והאיגודים המקצועיים מבית ובסביבה החלשה יותר בחו"ל, כפי שברשותם. אלמנטים של עליונות שיאפשרו להם לשלוט ולשעבד אותם, אם יעלו לשלטון.

התנועה הציונית היא הילד הלגיטימי של אותה סביבה, שמרחמה היא נולדה. גלי ההגירה לארץ ישראל היו בעיקר אירופיים. כפי שקורה בכל חברת עולים, העולים הביאו עימם מקורות תרבותיים ורעיונות פוליטיים שנרכשו בארצות מוצאם, באמצע שנות ה-20 באמצעות איתמר בן אבי, העורך הראשי של העיתון "דבר היום". גיליון ראשון שלו יצא לאור ב-8 באוגוסט 1919 בארץ ישראל, שהתחרה בעיתון "הארץ", הביע את הערצתו הרבה למוסוליני, בהיותו "אדם יוצא דופן". בן אבי תיאר את מוסוליני שנה לאחר עלייתו לשלטון כ"רוח שתתגלה לעולם רק פעם במאה שנה".

במקביל אליו, היה גם אבא אחימנר, סופר שהחל את דרכו הפוליטית והעיתונאית בעיתון מפ"ם, הפועל הצעיר, אז עזב אותו כדי להפוך לבעלים של טור תקופתי בדואר היום, בסוף שנות ה-20, בשם "מפנקס של פשיסט." אחימאיר, יחד עם סופר ומשורר בשם אורי צבי גרינברג, ורופא וסופר בשם יהושע האשל ייבין, הקימו קבוצה המכונה "ברית הבריונים" בין מטרותיה היה להעלות את מעמד ה"לאומיות היהודית" בקרב צעירים אֲנָשִׁים. שלישיה זו בז לליברלים ולמי שמחפשים הסדר עם הערבים והבריטים הם האדירו את האלימות, בעיקר נגד סוציאליסטים וקומוניסטים, ונגד ליברלים ומתנגדים פוליטיים בכלל הם תקשרו בהערצה עם חוגי הימין הקיצוני באירופה. קשריהם עם משטרו של מוסוליני נמשכו לפחות עד 1938, אז הוציא חוקים גזעיים הדומים לחוקי הגזע הנאצי.

אנו מזכירים כאן גם את אחד המנהיגים הבולטים של התנועה הציונית והסוכנות היהודית ואת עמדותיו על עליית הנאציזם לשלטון בגרמניה. הדוגמה המזעזעת ביותר בתחום זה הייתה כאשר מנהיגים בולטים בתנועה הציונית חגגו את ניצחון הנאציזם על הליברליזם, כלשונם, כפי שהיה המקרה של ד"ר יואכים פרינס, הרב היהודי, שעלה בשורות העולם. הקונגרס היהודי להיות סגן נשיא הוא היה מקורב לגולדה מאיר והפך לאחד המנהיגים הבולטים של התנועה הציונית הבינלאומית. ד"ר יואכים פרינס התאהב בהיסטריה של העליונות הגזעית בסגנון הנאצי וכתב ספר בגרמנית בשם (אנחנו היהודים - Wir Juden) בו החניף עד כדי אובססיה לאידיאולוגיה הנאצית באומרו: "מה הגרמני. פירוש המהפכה עבור האומה הגרמנית (המהפכה של אדולף היטלר) יתברר בסופו של דבר לאלה שיצרו אותה ועיצבו את דמותה, הליברליזם יצא מרווחה, הליברליזם הזה של החיים הפוליטיים שסייע להתבוללותם של היהודים. , הליברליזם הזה מובס כעת". הליברליזם, לפי יואכים פרינס, וזהו קצה הקרחון של ספרו, היה האויב המשותף של הנאציזם והציונות כאחד. ספרו של יואכים פרינס מתאים בימינו כחומר לחינוך והכשרה בבתי ספר בציונות הדתית, והוא גם מתאים לו להיות חומר לחינוך והכשרה בהגנה על חוק מדינת הלאום ובקידום מה שהם מכנים הפיכה נגד הדמוקרטיה ומערכת המשפט בישראל.

בנוסף לחלוצים מוקדמים אלה של המחשבה הפשיסטית, התנועה הציונית הפיקה לא מעט מנהיגים, ארגונים ועמותות שהאמינו בעליונות האומה על הפרט ובכורח הכניעה של הפרט לו, החל מהשתטחות לאליל. של השירות הצבאי, עוברים בדרישה שכל חוקי המעמד האישי יהיו כפופים למוסד הרבנות, ומגיעים לזלזול של המוסד הרבני. הם בוחרים בעלייה הפוכה ומקדשים את הצורך בחברה "טהורה" יותר, כמו הבריונים של תנועת "להבה". ואחרים העוינים בגלוי למבקשי המקלט ומכנים את "השמאל הציוני" לא כאופוזיציה פוליטית בתוך החברה, אלא כסוכני הזר. ואז אנו רואים את האמונה בזכותו של "העם הנבחר" לשלוט באחרים מתפשטת ללא גבולות במשך יותר מחצי מאה בגדה המערבית ובעזה.

תנועת "כח", שיצאה מ"ליגת ההגנה היהודית" שייסד מאיר כהנא בארצות הברית, הייתה דוגמה נוצצת לפשיזם. הוא כוון לכל מי שנראה בעיניו איום על עלייתה של "לאומיות יהודית קיצונית", כולל ארגונים ופעילים ערבים ומוסלמיים, עיתונאים, חוקרים וחברי הקהילה היהודית "שאינם יהודים מספיק", אמרו. אותה עמותה קמה על אידיאולוגיה ימנית קיצונית עם חמישה עקרונות יסוד שכתב מאיר כהנא: אהבת ישראל ועם ישראל. גאווה יהודית בהיסטוריה ובתרבות שלהם, משמעת ואחדות בין יהודים, אמונה בגדלות העם היהודי ובעקרון כוח הברזל. תנועה זו הקימה ארגון חמוש סודי בגדה המערבית המכונה "הוועדה לביטחון דרכים" קיבלו הכשרה גבוהה והחזיקו באמצעי תחבורה מהירים, ממנו סיים ברוך גולדשטיין, שביצע את הטבח במסגד איברהימי בעיר. חברון בשנת 1994, בה נרצחו 29 מתפללים. בעקבות הטבח, ישראל, האיחוד האירופי וארצות הברית של אמריקה כללו את התנועה הזו ברשימות הטרור, ובמאי 2022 הסירה מחלקת המדינה האמריקאית את התנועה מרשימת הטרור.

מפלגות "הכוח היהודי" ו"הציונות הדתית", המתוארים בהרחבה במפלגת "הליכוד", שמרו על מורשת "הליגה היהודית להגנה - תנועת כח". בכל מקרה, איתמר בן גביר, מנהיג מפלגת "כוח יהודי" האנטי-זר, כיהן בימים אלה בתפקיד השר לביטחון לאומי בממשלת נתניהו. הוא היה חבר בתנועת קאח' לפני שנאסרה. הוא נותר מגן גלוי של "התיאולוגיה של מאיר כהנא" ושל מדיניותו הפשיסטית. באפריל האחרון נשא בן גביר, מוקף בצוות אבטחה שסיפק לו לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו, נאום שבו שיבח הן את כהנא והן את ברוך גולדשטיין. באשר לבצלאל סמוטריץ', שר האוצר ושר ההתיישבות במשרד הצבא, הוא מציג את עצמו כפשיסט טיפוסי. יום אחד הוא נשאל על עמדתו לגבי יהודי שהשליך בקבוק תבערה לבית והרג ערבים (הכוונה לטבח בדומא שבו שרפו מתנחלים את משפחת דוואבשה האם מדובר בפעולת טרור? הוא השיב בשלילה, וגם נשאל: האם ברוך גולדשטיין, שביצע את הטבח במסגד איברהימי ב-1994, הוא מחבל? הוא ענה, לא, הוא לא מחבל, והאם עמי פופר - מבצע הטבח בעיון קרע - הוא מחבל? התשובה שלו הייתה לא. הוא אדם מאמין.

במלחמה האכזרית שניהלה המדינה הכובשת ברצועת עזה, כמו גם בגדה המערבית, הפניה של "עקרון כהנא" לנקמה על ידי מנהיגים ישראלים הפכה נפוצה יותר ויותר. בתחילת המלחמה הצהיר נתניהו בנאום פומבי, "אתה חייב לזכור מה עמלק עשה לך, כפי שאומר התנ"ך שלנו ההשלכות של התייחסותו של נתניהו ל"עמלק" הובהרו בהצהרה של שר הביטחון יואב גלנט: "אנחנו נלחמים בחיות אדם ופועלים בהתאם. נסיר הכל, והם יצטערו על כך מנהיגים ישראלים אמרו הצהרות רבות בעלות אופי זהה מאז תחילת המלחמה, וההצהרות הללו קיבלו תוקף במעשי רצח העם שביצעו ממשלת ישראל והצבא הישראלי. .

בימים אלה יש הרבה ידיים מוכתמות בדם ורבים צמאים לשפוך דם בישראל. איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' הם דוגמאות ללאומיות דמיונית ומתנשאת, בג'ונגל של מגמה גזענית הטוענת לעליונות גזעית, ומסביבם מנהיגים בגובה דשא, גברים ונשים. הראשון אינו מסתפק במתן עדיפות לחופש התנועה ברחובות הגדה המערבית למתנחלים על פני הזכות לחופש תנועה וחיים לפלסטינים, אך הוא הולך רחוק יותר בפשיזם שלו ומחמש את המתנחלים וקורא ללחוץ על ההדק נגד "הפורעים ומיידי האבנים" של הפלסטינים למיגור העיירה חווארה מקיומה, או במקרה הטוב, העמדת הפלסטינים בפני שלוש אפשרויות: או לחיות כגויים המשוללים מזכויותיהם במדינתו המשתרעת מהנהר לים, או להגר לחו"ל עם כל המתקנים. , או צבא הכיבוש קובע איתם את התוצאה בכוח. רעייתו, פרויטל סמוטריץ', הייתה ברורה יותר ממנו בהצגת התמונה כשאמרה בראיון לרפי רשף בערוץ 10, כי היא לא מוכנה להיוולד על ידי מיילדת ערבייה, שכן היא מאמינה שהרגע של הלידה היא רגע טהור, יהודי, עד כדי כך שאין הצדקה לחילול זה ביד.

המנטליות החולה הזו מוצאת ביטוי ברור בתוצאות המלחמה האכזרית ברצועת עזה. קורבנותיה עד כה הם יותר מ-42,000 חללים שהגיעו לבתי חולים, בהם 17,000 ילדים ו-12,000 נשים, כולל כ-900 צוותים רפואיים. כ-90,000 אנשי הגנה אזרחית, יותר מ-175 עיתונאים וכ-100,000 פצועים ופצועים. במלחמה זו נפגעו 177 מרכזי מקלט, נהרסו כ-200 מטות ממשלתיים, כ-125 בתי ספר ו-5 מתוך 6 אוניברסיטאות ברצועת עזה נהרסו לחלוטין או חלקית, כולל 3 אוניברסיטאות שנהרסו כליל, יותר מ-600 מסגדים ו שלוש כנסיות, ויותר מ-34 אנשים עזבו בית חולים ו-80 מרכזי בריאות, ו-206 אתרי ארכיאולוגיה ומורשת, כ-3,130 ק"מ של רשתות חשמל, 34 מתקנים, מגרש משחקים, חדר כושר ו-700 בארות מים. ולהוציא משירות. באשר לגדה המערבית, מספר השהידים הפלסטינים התקרב ל-700 מאז ה-7 באוקטובר האחרון, בנוסף להרס התשתיות במספר מחנות, בעיקר בנפות ג'נין, טול כרם, שכם וטובאס.

תוצאה זו מבהירה כי אנו עומדים בפני פשיזם מעורפל שהופך בנחישות לנאציזם עירום, הנישא על גל גבוה של שנאה עיוורת לעמלקי התקופה, לדברי בנימין נתניהו, שר הביטחון שלו, יואב גלנט ושרים נוספים. ומנהיגים בישראל, המעסיקים את דעת הקהל בחיפוש אחר "חטופים" ובמקביל שורקים את... "שופר הנקמה" בעמלקי באווירה שהיא מעבר לשכל. יש מעט קולות, אם לא נדירים, בישראל שמבינים את עומק התהום שאליה ירדו מפלגות ציוניות מכל הגוונים, את תהום הנפילה של קורבנות הנאציזם לנאו-נאצים. הקולות שרואים את הירידה המהירה הזו הם מקרים חריגים, כמו המקרה של יו"ר הכנסת לשעבר אברהם בורג, שכתב ב-3 במרץ אשתקד מאמר בעיתון הארץ שבו שבר שתיקה, "יש נאצי יהודים שפוסקים במדינה. ישראל", בהתייחס לממשלת ישראל הנוכחית בראשות מנהיגים המאמינים בתורת הגזע היהודי ובעליונות היהודית, בדיוק כפי שעשתה גרמניה הנאצית". לדברי אברהם בורג, נתניהו מוביל קואליציית מפלגות המבוססת על אותה הנחת יסוד כמו המפלגה הנאצית הגרמנית, אשר האדירה את הלאומיות הגרמנית כערך עליון המתעלה על כל הערכים וקידמה את תורת הגזע הארי ואת עליונותו על פני גזעים אחרים. , בדיוק כפי שעושים ראשי המפלגות הציוניות ומספר ראשי הליכוד שעמם הם חולקים את הנהגת המדינה.