משא ומתן, תוקפנות והקרבה בעזה

הקשבתי לניתוח של אח בעד מפלגה אחת, וברור בעד ציר ספציפי במסגרת התוקפנות הציונית הברברית נגד פלסטין משער עמנו המצוקה ברצועת עזה. למען האמת, הוא ניחן ביכולת לתמרן הרבה מילים ומינוחים, תוך אימוץ נרטיב הצדקה עם נטל מקדש לכמה מונחים שהסתירו את המציאות הקשה של הרס חומרי, פסיכולוגי, כלכלי ודמוגרפי שלא התרחש מאז מלחמת העולם השנייה, וכן לכל הפחות מאז הנכבה בשנת 1948 לספירה, ועם התנפצות המציאות שלו הוא מגזים בכמה עניינים כעובדות וניצחונות מסוימים קיבלתי את התגובה הבאה לאח הנכבד ששלח את מכתבו של האיש.

אני לא מסכים כלל עם הניתוח של האיש: כי הישראלי פשוט מבקש להשיג את מטרותיו, שהן בשלושה רבדים

הראשון הוא המוצהר, כלומר שחרור ה"חטופים" וסיום כוחו של "חמאס". השני הוא המשך ממשלת נתניהו וכסאו.

באשר לשלישית, שהיא המטרות העמוקות של התוקפנות, היא להשלים טיהור אתני והשמדה על ידי הריגת כמה שיותר מהעם הפלסטיני בעזה (המלחמה הדמוגרפית) ולהפוך את עזה לבלתי ברת קיימא על ידי החזרתה למדינה. תקופת האבן, שהושגה כראוי (40 אלף נפגעים אזרחיים, כולל קדושים, ולפחות 100 אלף פצועים).

לכן, בתוך 20-40 שנה, עזה הפלסטינית לעולם לא תחזור למה שהייתה, והיא לעולם לא תחזור למה שהייתה לפני התוקפנות. זאת אם לא מתרחשות הגירות מאולצות או מרצון, מכיוון שאין שם מקום לחיים.

לגבי השלטון בעזה או למחרת - כפי שהם מכנים זאת - הישראלים רוצים להתמודד עם כל אחד בצורתם החדשה, כלומר בהשגת מטרותיהם. אין שום דבר רע בפתח החדש, בחמאס החדש או באחרים להיות שלטון עצמי תחת הרצון הציוני ברצועת עזה.

אגב, חלק מהאנליסטים התייחסו זמן רב לשתיקה או אי-תגובה של סיעת חמאס להחלטת הנשיא אבו מאזן לצאת עם ההנהגה הפלסטינית והאו"ם לעזה, שחלקם ציפו שחמאס יקלוט ויהיה. בחזית עם הנשיא ברצועת עזה עם אנשיה. עמדה אילמת זו עוררה תהיות ושאלות רבות!? תפקיד הציר, ההבדל ביעדים, ואיך להסתכל על היום הבא בעזה!

באשר לנקודה השנייה, אחת ממטרות היסוד העמוקות של הישראלים, ואולי היא המטרה הגדולה ביותר, היא למנוע הקמת מדינה פלסטינית, שלפניה מניעת שמירת ההפרדה בין עזה לגדה המערבית לנצח. , וכפי שציינו, האדם המוסמך לתפקיד להשגת מטרה זו, כפי שרוצה נתניהו, הוא כל סיעה או מפלגה המגיבים לתנאי ישראל.

המשא ומתן הישראלי עם המתווכים היום הוא על הפסקת אש, נסיגה והחזרת מה שהישראלים מכנים החטופים בתמורה לאסירים. לא על המבול של אל-אקצא או ירושלים ושחרור פלסטין. בפועל, לחמאס כבר אין כוח צבאי יקר בשטח, לאחר שנותר לבדו בשטח עם הפלגים האחרים. הצבא הציוני ללא ספק מותש ולכן קבלת הפירורים יציע נתניהו למי שישיג שלטון נפרד לרצועה כמכשול נצחי לעצמאות מדינת פלסטין הקיימת בניגוד לרצונו אך נמצאת בכיבוש.

באשר לאמריקאים, יש להם - כידוע - את הסכסוך בין שתי המפלגות והבחירות, ובכל המקרים שתי המפלגות לצד הישראלי, בין אם הוא לא צודק ובין אם הוא מדוכא. באשר לציר ההתנגדות, כפי שהוא מכונה, הוא מחפש את האינטרסים שלו דרך סכרים או חומות רבות, כולל החומה הפלסטינית. הציר, בראשות איראן, אינו יכול להתקדם אפילו שלב בזמן שהגבולות פתוחים אליו - סוריה ולבנון. , למשל - לפלוש לארץ ישראל ולשחרר אותה, כפי שחשבו כמה אנשים, לפחות בתחילת התוקפנות הקטסטרופלית. בנוסף, אין עדיין ציר ערבי תומך ומאוחד המסוגל להתעמת במקביל לצירים אחרים באזור!

לפיכך, יש צורך להעלות תיאוריה על רעיון הניצחון המעורפל והמוזר, בין אם של נתניהו, אשר בהחלט ניצח בהשמדה, הרג, מתן דוגמאות בוטות לאכזריות ומניעת מדינה פלסטינית לנצח כפי שרצה, ואם באמצעות קידום הזלזול והזלזול של קורבנות הפלסטינים כאילו היו לא יותר מזבובים על גבם של סוסים. איך זה יכול להיות ניצחון למשל לציר ההתנגדות כשהעם גמור והמדינה בהרס מוחלט!? אלא רק במוחם של אידיאולוגים שולל.

השגת שביתת נשק זמנית מותר, ואילו הפסקת התוקפנות הפשיסטית היא בלתי אפשרית, לדעתי, כעת כי "נתניהו" מחכה ל"טראמפ". הוא לא יעזוב את עזה (ומה שהוא עושה בגדה המערבית) מבלי להוות דוגמה למנהיג השולט באזור להיכנע לה לחלוטין, גם אם זה יוביל למלחמה אזורית הרסנית.

בכל מקרה, לנצל את הרגע המתאים להיכנס למנגנון של יישום הסכם ביצוע פלסטיני אחד באמת - עם תמיכה ערבית אמיתית הרחק מהרעיונות האוטוריטריים השולטים בפריפריה של הסצנה הפלסטינית - הגיע הזמן, ואנחנו חוזרים שיש לנצל את ההזדמנות ההולכת ופוחתת, מתוך כבוד ויראת כבוד לדמם של אלפי חללים ומיליוני אנשים כועסים, לאחר שעזה הפכה לתקופת האבן.

באשר לציר ההתנגדות, כשמו כן הוא, הוא מחפש את האינטרסים שלו דרך סכרים או חומות רבות, כולל החומה הפלסטינית, והציר בראשות איראן אינו יכול להתקדם אפילו שלב בזמן שהגבולות פתוחים בפניו - סוריה ולבנון. למשל - לפלוש ולשחרר את פלסטין.