ישראל כועסת על בחירתו של סינוואר

מתנועת ההתנגדות האסלאמית "חמאס" מגיע כל מה שמפתיע וכל מה שלא צפוי בנוסף לרעידת האדמה של ה-7 באוקטובר, ולהלם האיתנות האגדית, התנועה שוב מעבירה את העולם לזעזוע נוסף שלא התרחש. לאנשי הניתוח הפוליטי ולמי שחזו את העתיד ואת תוצאותיו זה לא עבר את דמיונם של שירותי הביון המנוסים והמקצועיים ביותר בעולם.

קופסה שחורה 
בעוד הציפיות היו כמעט בטוחות שהתנועה התיישבה על חאלד משעל כיורשו "אפשרי" של איסמעיל הנייה, שנרצח בטהרן בשבוע שעבר, החלטתה לבחור בסינואר באה לזעזע שוב את האמון במיתוסים שהרעידו את הישראלי. - וכמובן, הממסד הביטחוני האמריקאי - המעמד של היכולת לספור את הנשימות של כל הנהגה פוליטית בעולם.

הכלים והערוצים למיון ובחירת ראש הלשכה המדינית של התנועה אינו תהליך מסובך, ואינו מתרחש על מפה צרה יותר, באופן שהופך אותה ל"כהונה פוליטית" מוקפת סודיות ומוגנת מהיותה. הבחירה נקבעת על ידי מועצת השורא של חמאס המונה 50 חברים, שהיא גוף מייעץ המורכב מפקידים שנבחרו על ידי חברי חמאס בארבעה שלוחות: עזה, הגדה המערבית, הפזורה ואסירים ביטחוניים בבתי הכלא הישראליים.

זהו, אם כן, פסיפס עצום וחשוף לחדירה ביטחונית עם זאת, הוא נותר, כמו מנהרות עזה, קופסה שחורה שקשה לנטר, לצותת לה או להאיר את חלליה האפלים, בעוד תל אביב נחשבת ליצרנית הגדולה ביותר. ויצואן של טכנולוגיית ריגול בעולם אכן, היא נחשבת למדינת הריגול הראשונה, שממנה היא לא נחסכה, אפילו בעלת בריתה העיקרית - ארצות הברית של אמריקה - כאשר הציבה מכשירי ניטור לטלפונים ניידים ליד הבית הלבן. אתרים רגישים אחרים ברחבי וושינגטון, לפי מה שפוליטיקו חשפה ב-12/9/2019.

חידת בחירה 
עד כה איש בעולם - המום מהפתעת חלופת חמאס - לא הצליח להציע גישה שמסבירה את תעלומת הבחירה, ומשמעותה לגבי ההחלטה להעביר את מרכז הסמכות הרשמי של חמאס לעזה. בעוד שמנהיגים רשמיים רבים פנו בשנים האחרונות בחו"ל - כולל זה הנייה וחאלד משעל - ותחת הגנה או חסינות "מנהגית" לא רשמית, שכן הוא המתווך הפוליטי בכל משא ומתן בין שני הצדדים: הישראלי והפלסטיני. .

קריאת סינוואר כראש הלשכה המדינית פירושה העברת ההחלטה המדינית, לרבות עתיד "המשא ומתן" מאוחר יותר... מההנהגה הפוליטית המתונה "הניה" - כפי שתואר על ידי משקיפים ואלה שעסקו בו מקרוב כמצוחצח ו בן שיח מעשי - לפקיד הצבאי והשטח הבכיר ביותר, "סינוואר", שישראל ממקמת בראש "רשימת החיסולים" שלה, וזה מציב את נתניהו לפני השאלה המסוכנת ביותר שעליו לענות לגבי: מי מהפלסטינים יכול. הוא מתקשר איתו על העסקה לשחרור אסירים ישראלים?!

סינוואר הוא דמות סודית, "רוח רפאים" הוא לא מוכר, כפי שאומר ה-BBC, חוץ מזה שהוא אדם עם "שיער לבן שלג וגבות שחורות"! בהתייחסות סרקסטית למצב הכאוס שנגרם בגלל מזגו של נתניהו והרפתקת ה"תעמולה" שלו על ידי רצח המתווך הציבורי, איסמעיל הנייה.

במיוחד מאחר שהערכתה של ממשלת ישראל לגבי סינוואר בזמן שהותו בכלא - הוא בילה 23 שנים - הייתה שהוא "אישיות קשוחה, אמינה ומשפיעה עם יכולות סיבולת יוצאות דופן, ערמומיות ומניפולטיביות, ומרוצה ממעט... ששמר סודות גם בתוך הכלא בין אסירים אחרים... ומי שהיה להם יכולת... התגייסות והתגייסות.

בנוסף, בזמן שהיה בכלא, הוא למד עברית ופיתח הבנה של התרבות והחברה הישראלית, על פי עמיתים אסירים לשעבר ופקידים ישראלים שצפו בו בכלא.

גורמים ישראלים ואמריקאים רבים סבורים כי סינוואר ניצל את ההבנה של ישראל שרכש במהלך שנות מעצרו הרבות, כדי לזרוע פילוגים חברתיים בישראל, לתמרן את נתניהו ולהביך מול דעת הקהל הישראלית.

סכום אפס 
ההלם מהבחירה הוביל תנועה בתוך מערכת הביטחון הישראלית להאמין שלרצח הנייה הייתה תוצאה "אפסית" מבחינת המציאות המבצעית הפוליטית והצבאית לאחר ההודעה על מינויו הרשמי של סינוואר, מיכאל מילשטיין, ישראלי לשעבר קצין מודיעין המתמחה בעניינים פלסטיניים, אמר: "ההחלטה בוטלה".

מה שמדהים בסצנה שלאחר מכן של "רעידת האדמה בסינואר" הוא הבלבול שפקד את ההנהגה הפוליטית הישראלית, שהתעכבה זמן רב בהתייחסות על מצבו של נתניהו פנים אל פנים מול אדריכל "מבול אל-אקצא" שהוביל ל מותם של 1,200 ישראלים, לכידתם של כמעט 250 אחרים, וטלטלת ההיסטוריה של המוסד, וערעור האמון ב"צבא הבלתי מנוצח".

התגובה הישראלית הרשמית הראשונה הייתה עצבנית, מתוחה וחסרת זהירות דיפלומטית ופיכחון, באמצעות שר החוץ ישראל כץ, שקרא - ביום שלישי בערב - ל"חיסול מהיר" של יחיא סינוואר. הוא כתב במצע "X". המינוי של סינוואר הוא... ראש חמאס, יורש את איסמעיל הנייה, הוא סיבה נוספת לחסל אותו במהירות ולמחוק את הארגון הזה מהמפה".

הצהרות אלו זכו ללעג על ידי יו לובט, עמית מדיניות בכיר במועצה האירופית ליחסי חוץ, שסבר כי הריגת סינוואר תסתכם ב"ניצחון יחסי ציבור" לישראל יותר מאשר השפעתה בפועל על התנועה.

לדבריו, "ברור שהוא יהיה הפסד, אבל הוא יוחלף, ויש מבנים לעשות את זה. זה לא כמו להרוג את בן לאדן. יש עוד מנהיגים מדיניים וצבאיים בכירים בתוך חמאס".

ואכן, הניסיון הוכיח שוב ושוב שארגונים לא-ממשלתיים נוטים לעבוד על פי התיאוריה של "כריתת ראשי ההידרה".

אגב, זו התיאוריה שפיתח החוקר הישראלי דני ברויוביץ', וניתן לבטא אותה במובן אחר (כיסוח העשבים): בכל פעם שאחד מתשעת הראשים כורתים, צומחים שני ראשים חדשים במקומו מפקד מבצעי או פיגורה נרצח, הוא מוחלף במהירות באחר, ולפעמים הוא חסר. הוא יורש אותו עם אותו ניסיון או אמינות, אבל הארגון הרבה פעמים חזק ומסוגל לחדש את עצמו בצורה כזו או אחרת.