חכם, קשוח ויריב עיקש: סינוואר הוא האיש המסוכן ביותר לישראל

ברגע ששקע אבק הפשע הנתעב בצפון טהראן, בנוגע למותו של הלאומן הגדול - מנהיג חמאס, אסמאעיל הנייה "אבו אל-עבד", הבירות הרלוונטיות, באזור ובעולם, עלו בספקולציות. תחזיות לגבי מי ירש אותו להוביל את התנועה שמובילה היום בכשירות וביכולת פוליטיקה והכיכר הפלסטינית.

הסיכויים התרחבו והשפיעו על רוב, אם לא על כולם, חברי הלשכה המדינית של התנועה, ועל אלו שאיננו מכירים. חמאס הפתיע את כולם, ובבחירת מנהיגו בעזה, יחיא אל-סינואר "אבו איברהים", כמנהיגו, הוא הראה שהוא עדיין מסוגל להפתיע ולהדהים.

ההפתעה כאן אינה קשורה לאישיותו של סינוואר, ליכולות המנהיגות שלו ולמידת הראויות שלו לתפקיד העליון בתנועה. שאלת הכשרון הוכרעה ב"סייף אל-קודס", "השביעי באוקטובר" ו" מבול אל-אקצא", ואבני הדרך שקדמו להם ובעקבותיהם בעזה ובפלסטין. אין אדם שכל אבני הדרך הללו קשורות לשמו באופן אישי כמו סינוואר, ואף אחד, בין אם אויב או ידיד, טוען שהאיש מחזיק ברמות גבוהות של אינטליגנציה, קשיחות וידע על מסדרונות הכובש. אדם כמוהו שהצליח לשלב יחד את הרמות הגבוהות ביותר של קשיחות, גמישות וריאליזם.

אבל ההפתעה הייתה שאדם מוקף בתנאים הרריים ובנטלים נבחר לכבוש את התפקיד הזה, במיוחד לאחר שמלחמת רצח העם נגד עזה נכנסה לחודש האחד-עשר שלה. בתקופה שבה תשומת הלב של הצופים הופנתה כלפי אישים בעלי יכולת תנועה, תקשורת ומנהיגות, מעל פני הקרקע ובמרחביה המרווחים, ולא במנהרות עזה ובין הריסותיה וחורבותיה. אני אישית לא שמעתי מאף אחד, אפילו כאלה שטוענים שהם מכירים את חמאס מבפנים, שמעדיפים לבחור ב"שהיד החי" כיורשו של השהיד המנוח.

מדובר בהחלטה עמוסת משמעויות וקונוטציות, בין אם ברמת המבנה התנועתי-ארגוני של התנועה הפופולרית והמשפיעה ביותר בקרב העם הפלסטיני, ובין אם מבחינת ציון האפשרויות הפוליטיות והקואליציוניות של התנועה ברגע האינטנסיבי הנוכחי, אשר מתואר כחסר תקדים בהיסטוריה של העם הפלסטיני, לפני הנכבה, ובעיקר אחריה.

מבחינת תנועה וארגון, קבלת ההחלטה למנות את סינוואר ליורשו של הנייה, בזמן שיא של לא יותר מכמה ימים, ובתנאי מלחמה אכזריים, הוכיחה כי לתנועה זו יש זריזות וחיוניות, המוכתבים מניסיון ב" מיסוד" ו"שורה".

הקונצנזוס של חמאס על החלטתו פיזר את הפרקים השונים של התעמולה השחורה, שקודמה על ידי הערוצים והתקשורת העברית "למרבה הצער", על סכסוכים עזים בין גורמים בעימות וחוץ, ונצים לוחמים ויונים "מועמד להסדר". התגובה המהירה של חמאס למלא את החלל של מנהיגו המנוח הרסה את כל הקשקושים והרכילות הללו, התמימים והרשעים, והדגימה כי מדובר בתנועה שכמו פלדה מושקת גם באש.

מבחינה פוליטית התברר שהנהגת חמאס, עם הקונצנזוס הנדיר מאחורי ההנהגה החדשה שלה, חזרה על "הצבעת האמון" על החלטת ה-7 באוקטובר, לא בגלל שלא נתנה לה אמון קודם לכן, אלא לנוכח כל ההתפתחויות והקרבות הגדולות שבאו בעקבותיו, בבחירת סינוואר, היא מאשרת מחדש את נכונות הבחירה בהתנגדות ובמאבק מזוין, לאחר שיצאו קולות מחלוקת רבים שחקרו והאשימו אותנו, ואף הימרו שתחושת חרטה סחפה כמה מחוגי ההנהגה של חמאס. .

גם מבחינה פוליטית, יש לנו את הזכות להניח שהחלטת סינוואר באה כשיא של סקירת תהליך המשא ומתן שנמשך כבר שבעה חודשים או קצת יותר, שכן נתניהו - והימין הקיצוני בישראל - הצליחו הפיכתו לתהליך ריק מכל תוכן, ולתהליך של הסחת דעת ועיוורון לפשעים שהוא מבצע בעזה, מבלי לשכוח את הגדה המערבית וירושלים, הגיע הזמן ללמד את האיש שהעלה את הסיסמה: מה זה. לא נלקח בכוח ולחץ יילקח על ידי יותר מהם, סטירת לחי.

כאילו הנהגת חמאס אמרה לנתניהו: אתה הרגת מתוכנו את המשא ומתן, אז הבאנו לך את הלוחם מתוכנו, למרות שכולם יודעים היטב שהמשא ומתן לא התנהל במנותק מסינוואר, ו הלחימה לא התנהלה מאחורי גבו של הנייה. היום נתניהו מוצא את עצמו מול "האיש המסוכן ביותר לישראל", כפי שתיארה אותו העיתונות העברית, והוא אותו אדם שהרעיד את כס המלוכה של "המלך המוכתר של ישראל" ו"מר הביטחון", והפיל את אישיו ומורשת היסטורית.
חמאס לא ייסוג מתהליך המשא ומתן על עסקה שתעמוד בשאיפות המינימליות של העם הפלסטיני ובקונצנזוס של פלגי ההתנגדות הלאומית שלו. זוהי מתנת חינם, שהתנועה לא תעניק למכונת התעמולה הגבלסיאנית-ציונית, הנתמכת על ידי המערב והערבים, "למעט רחמי אדוני החמאס ימשיך לשבת על שולחנות המשא ומתן, ואיתה". המתווכים, אבל לא לפי לוחות הזמנים והתזמונים של נתניהו. משא ומתן אפשרי והכרחי, בתנאי שיקרב את תושבי עזה לרגע ההקלה ופריצת הדרך. זו אחת ההשלכות של החלטה ובחירה.

באשר לרמת הבריתות והמיצוב על מפות הכוחות ותפוצתם באזור, סינוואר בראש הנהגת חמאס משמעו יותר התקרבות והתקרבות למפלגות ציר ההתנגדות וחזיתות התמיכה באזור, במיוחד. ברגע יוצא דופן בו תפקידן של חזיתות אלו בהקלת הלחץ על עזה גובר גיוס הדיפלומטיה וגיוסה להשגת רגיעה, הפסקת אש והסרת המצור.

לולא האזור נדחק לסף התהום, עם האיומים החמורים והחמורים ההולכים וגוברים, עם תגובות בלתי נמנעות ובלתי ניתנות לספק לפשעי הכיבוש והפרותיו של טהראן, הפרברים הדרומיים, וחודיידה, העולמית והן. הדיפלומטיה הערבית לא הייתה מתגייסת ומתגייסת כדי לדחוק את הצדדים צעד או שניים לאחור, כדי למנוע גלישה מסף התהום לתחתיתה.

כעת התיווך הקטארי הוא ה"אמין" ביותר מנקודת המבט של חמאס ומנהיגיו, ודוחא עשתה את חלקה הגדול בתמיכה ובסיוע, על ידי חיבוק גופתו של הנייה ועריכת טקס ההלוויה החגיגי של הגדול המנוח. אך ההתנגדות, ברגע המסוים הזה, זקוקה לתמיכה וסיוע של גורמים אחרים, כאשר מרכיבי ציר ההתנגדות עומדים בחזית, במיוחד לאחר מצב התשישות שפקד את עזה ואנשיה, והירידה בעוצמה קצב הקרבות הצבאיים שמנהלת ההתנגדות ברצועה.

אולי קבלת הפנים החמה והנלהבת שקיבלה בחירתו של סינוואר להוביל את חמאס, תחילה על ידי פלגי ההתנגדות הפלסטינית, ושנית על ידי צדדי הציר הזה, היא עדות למטרות ולהשלכות שהיו כרוכה בבחירה.

המנהיג החדש של התנועה, הידוע בקשיחותו ובעקשנותו מול הכובש, גילה פתיחות יוצאת דופן לפלגים השונים של פעולת ההתנגדות הלאומית, עד ל"חדר המבצעים המשותף". האיש שזוכה לכבוד בקרב הצדדים של ציר ההתנגדות הצליח לחלץ את הגל הרחב ביותר של תגובות מברכות ומבטיחות ממפלגות אלו.

לסיכום, הגיוני להסיק כי התנועה תעמוד בימים ובשעות הקרובים בפני שורה של צעדי מעבר והחלטות, שבאמצעותם היא תבנה מחדש ותשלים את בנייתם מחדש של מוסדות ההיררכיה המנהיגותית שלה. אשר ימלא את החללים שיצרה היד הישראלית החוטאת של ההתנקשות והפלילים.

הגיוני להסיק שמי שיתפוס את מקומו של האדם השני בתנועה יצטרך למלא תפקידים חסרי תקדים, בהתחשב בנסיבות האופפות את מנהיגותו של האדם הראשון. הגיוני להסיק שחמאס יישאר בדרך של הסתגלות לתוצאות המבול, השלכותיו וההקרבות העצומות שהעבירה התנועה, כחלק מהקורבנות הגדולים ששילם העם הפלסטיני בדם נשותיו. , ילדים וזקנים, במלחמה להשבת החופש, הכבוד, העצמאות וההגדרה העצמית.