בקיצור, נתניהו הקדים את מוסילימה!

המחשבה הפילוסופית עסקה במושג השקר מאז ראשיתה לא ניתן להשיג את החיפוש והרדיפה אחר האמת אלא על ידי חשיפת הניגודים שלה, המיוצגים על ידי אשליה, שקר, מיתוס ודמיון.

שקר מסווג כמושג חלקלק, הפכפך שקשה לתפוס, לסווג ולחלץ ממנו את האמת. זה ההפך מהאמת ויש לו אלף פרצופים השקרן יודע את האמת של מה שהוא מתכוון לומר יודע גם מה הוא חושב, מה הוא אומר, למי הוא הולך להגיד את זה, וההשלכות הנובעות ממה שהוא הולך להגיד לכן, ומה הכי חשוב, יצירת האירוע וגרום לאנשים להאמין בו .

על סמך הגדרה זו נוכל לנתח בניתוח פילוסופי את ההצגה התיאטרונית שנתניהו הציג בפני הקונגרס האמריקני. נתניהו יודע ששקר לא קשור רק לפוליטיקה, אלא עבורו זה אמצעי לשלוט ולהישרדות הדמגוגיה שהוא נוהג מאפשרת לו לתמרן את העובדות איך שהוא רוצה, גם בחברה שמתיימרת להיות ליברלית, דמוקרטית. החברה החופשית מול האליטות והנציגים שלה, נתניהו מתמרן את דעותיהן, ומבטל אירועים, עובדות ועובדות שנודע דבר מובן מאליו שמשרת את הנרטיב והאינטרסים שלו, ואז הוא זוכה למחיאות כפיים.

ונתניהו, סנדק השקר, יודע גם הוא, כשהוא קורא לנחישות מכוונת לפגוע ביותר מגורם אחד, שהוא לא נדרש להתאים למה שאומרת המציאות, אלא להחליפו תוך ניצול ההזדמנות החיובית שהייתה. נתן לו מדוכן הקונגרס האמריקני, תוך התעלמות מההשלכות האפשריות של השקר שלו, כי זה לא היה השקר שלו היה רק טענה שסותרת את האמת לשקר לעצמו זה שייך לקטגוריה אחרת, כזו שאי אפשר לצמצם אותה לאמירות השונות שירשנו מאפלטון ועד אוגוסטינוס, רוסו ואחרים. האם מדובר בשקר פתולוגי, כלומר נטייה מתמשכת וכפייתית לספר שקרים והתנהגות שקרנית מוגזמת, או שמא מדובר במנגנון התמודדות שפיתח הגבר בקשר לנטייה הנרקיסיסטית השולטת באישיותו, כך שהוא אינו דואג יותר ההשלכות האפשריות של השקר שלו מתגלה, והוא לא יכול יותר לשלוט ברצון לשקר מה שהופך את השקר להתנהגות לכל החיים עבורו!

ברור שהשקרים של נתניהו מתפתחים בהדרגה והופכים לשקרים יותר עלילתיים ודרמטיים, במיוחד אם הם נחוצים כדי לכסות או להצדיק מציאות שערורייתית. הוא הציג את עצמו בכוונה כ"קורבן" או "גיבור", כמו באגדות. והוא נראה כמספר סיפורים מעולה עם יכולת... לרתק את מי שמחאו לו כפיים בחום שוב ושוב, על ידי סיפורים מעוצבים ונפלאים בקפידה, בלי להתחשב במה שעלול לקרות כתוצאה מהשקרים שלו. ראית איך הוא דיבר בביטחון על האתיקה של צבאו, ושהמפקד ששאל אותו כשביקר ברפיח ידע בדיוק שהם הרגו 1,203 "חבלנים" ברפיח, אבל הם לא הרגו אזרח אחד!

נראה שנתניהו מבשר את הולדתו של "תיאטרון השקרים"; תיאטרון חדש נוסף לבתי הספר התיאטרונים שאנו מכירים ולמדנו עליהם; תיאטרון טרגי, קומי, פנטזיה...ואחרים. מכיוון שסוג התיאטרון מופקד על המטרה שלשמה הוא נוצר, השחקן "נתניהו" משחק את תפקיד התליין והקורבן בו זמנית, ללא תרחיש משכנע או אפילו ראיה שמוכיחה את השקר, עד שחושבים שהוא מאמין בשקר שלו באופן לא מודע, כי השקר הגיע עד כדי כך שהוא מתורגם לאיבריו מבלי להבין את רצונו.

כעת יש לו את היכולת לאלתר שקר בכל מצב ללא מאמץ, לזלזל בקהל שדאג לו בשמיעה, בראיה, לבו וברצונו , כלומר, הקהל של התיאטרון הזה, גילה גם נכונות פסיכולוגית והתנהגותית לשקר ולהתחנף, אפילו ב... המוסכם ברור מהעובדות.

אין ספק שנתניהו היה זקוק מאוד להשאיר רושם שיסנוור את צופי הטלוויזיה הישראלים והאמריקאים. נאום שנמשך יותר משעה במליאת הקונגרס עם מחיאות כפיים חמות לנתניהו הוא בדיוק התמונה שהוא חיפש והסתמך עליה. להקשיח את עמדותיו הדוחים את העסקה וקוראים להמשך המלחמה, ולהעלות את הניקוד האלקטורלי שלו מארשע כושל לגיבור לאומי ולנץ הצליח לנצל את כל הסתירות של זירת המלחמה, כולל. היחסים עם בעל הברית האסטרטגי, לטובתו ולטובת ישראל, רוצה לשמור על יציבות "הקואליציה הקיצונית" שלו, ונאומו בפני הקונגרס היה רק "בשלב הבא". שורה ארוכה של מאמצים לתמרן את הזירה האמריקנית בחוסר תום לב, להרחיב פוליטיזציה של היחסים בין ארצות הברית וישראל למען רווחים אישיים ומפלגתיים.

לסיכום, הסצנה אתמול בקונגרס האמריקני היא שהשקרים, השחצנות והיהירות של נתניהו אינם מפתיעים את מי שמכיר את האיש היטב לפני כן, שכן הוא שקרן, אופורטוניסט וערמומי פר אקסלנס, אבל מה שאושר במחיאות הכפיים החמות החום שקיבל בנאום ההצגה הפזיז שלו הוא שהיהירות והיהירות של נתניהו, ומאחוריו צבאו ואנשיו, זה לא היה נמשך ומתפשט בלי התמיכה האמריקאית העיוורת והאינסופית הזו, ותחילת ההשפעה על הקשר הזה ופירוקו. יהווה הקדמה לתחילת הסוף לשקריו של נתניהו ולישות הגזלת שלו.

............
ברור שהשקרים של נתניהו מתפתחים בהדרגה והופכים להיות מונעי עלילה ודרמטיים יותר, במיוחד אם הם נחוצים כדי לכסות או להצדיק מציאות שערורייתית. הוא הציג את עצמו בכוונה כ"קורבן" או "גיבור". באגדות.