אחרי חוסר ההתנשאות של נתניהו

מאז 7 באוקטובר 2023, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לא ניסה להגיע להסכם הפסקת אש בעזה מבלי לחבל בה. לאחרונה גברה ההסלמה נגד אזרחים עקורים. במאמץ לדחוף את חמאס לסגת משולחן המשא ומתן, ובכך לפטור את עצמו מאחריות לכישלון המכוון, הצליח חמאס לסכל את תוכניתו, ותמיד לשים את הכדור במגרש שלו.
צפוי שנתניהו יבקש לסכל את תוכניות הפסקת האש. הוא יודע שיום אחרי העסקה יהיה סוף חייו הפוליטיים, ותחילת דרכו לכלא. חששו מגורל זה מנע ממנו להיענות להצעות האופוזיציה הישראלית, שהציעה לספק לו רשת ביטחון בכנסת אם יעביר את העסקה בניגוד לרצונם של בעלי בריתו.
האווירה של השבועות האחרונים הובילה לאופטימיות מסוימת, שכן הלחצים של הממשל של ג'ו ביידן עליו גברו, כאילו הוא עושה ניסיון אחרון להצליח בהצעת נשיא ארה"ב שעליה הכריז לפני שבועות. הממשל האמריקני גם פעל להקיף את אווירת המשא ומתן בהצהרות חיוביות. חמאס גילה גמישות רבה יותר להשגת הפסקת אש, והכדור נותר במגרשה של ממשלת ישראל.
במישור הפנימי הישראלי היה ניסיון לבודד את נתניהו שכן הוא היה אבן הנגף היחידה לעסקה סבירה ומקובלת, והמוסדות הביטחוניים והצבאיים הישראליים גילו תעוזה רבה יותר בתמיכה בהסכם ובהפעלת לחץ על נתניהו, מה שהגביר את שלו. בידוד.
החודשים האחרונים היו עדים לשינויים רבים, למעט בעמדתו של נתניהו נעה בין תמיכה מוחלטת בו לבין מאמץ מוגבל ללחוץ עליו, אך היא לא הצליחה לגרום לו לחתום על עסקה. השרים בני גנץ וגדי אייזנקוט פרשו ממועצת המלחמה, הלחץ מצד משפחות האסירים גבר ושר הביטחון יואב גלנט ביקר שוב ושוב בארצות הברית. לתמיכה בעסקה, אי ההסכמה שלו עם נתניהו הסלימה בכמה נושאים, בהם הצעת חוק הגיוס לחרדים.
ככל שההבדלים הללו בין נתניהו לגלנט גברו, חלקם הימרו על קרע במפלגת הליכוד, אליה משתייכים שני הגברים. גלנט קיבל תמיכה ממפלגות האופוזיציה, אבל זה הוכיח עד כה שהוא לא מספיק חזק להתעמת עם נתניהו.

נתניהו עומד בלחץ!

נתניהו עמד איתן מול כל האמור לעיל הוא לא נכנע ללחצים של ממשל ביידן, וגם לא התערער מעזיבת בעלות הברית של אתמול. גנץ ואייזנקוט מממשלתו לא הושפעו מההפגנות המתמשכות של משפחות האסירים, והוא גם הצליח לנהל את המחלוקות בין בעלי בריתו באופן שמנע את התרחבותם. כלומר, הוא נשאר מסוגל לנהל את הסצנה, לשלוט במרכיביה, ולהופיע בדמותו של מקבל ההחלטות הסופי שמילה שלו לא קשורה, ומאמציו מתנפצים על סלע האפס החוזר שלו, דימוי שתמיד היה כזה. של המטרות האישיות שלו לשמור.
למעשה, אף אחד לא היה צריך להתעסק בשאלה: האם נתניהו יצליח או ייכשל בהגעה לעסקה? אין שתי אפשרויות במוחו של האיש, ולכן השאלה הנכונה במקרה שלו היא: מה יעשה נתניהו הפעם כדי לשבש את העסקה? כמה זמן הוא יחזיק את זה?
הזמן הוא גורם חשוב בחישוביו של נתניהו, והשעון שלו נתון לתזמון של הבחירות האמריקאיות. הוא מבין שהגעה לעסקה בממשל דמוקרטי בארצות הברית עשויה להוביל להפלתו, על ידי הכנת הזירה הפנימית הישראלית לטובתו. של דמות שתסיר אותו. לכן, הוא סומך על בזבוז זמן עד שהמועמד הרפובליקני דונלד טראמפ יגיע לבית הלבן, ונאומו המתוכנן בפני הקונגרס האמריקני צפוי לשאת מסרי תמיכה רבים ברפובליקנים.

נתניהו מבין שממשל ביידן הוא בשלב זה לא יותר מנמר נייר, ושהוא חווה מבוי סתום של ממש. מצד אחד, היא לא יכולה להפסיק לספק לכיבוש הישראלי את צרכיו הצבאיים מסיבות אסטרטגיות. מצד שני, היא רוצה להיפטר מההשלכות המוסריות והמשפטיות של התמיכה בו במלחמה הזו, שיצרה משבר פנימי המשפיע על סיכוייה בבחירות הקרובות, אך היא לא מוצאת נוסחה מוצלחת לשלב את ההפכים הללו. .

קואליציה איתנה ותומכת

מבחינה פנימית נתניהו נהנה עד כה מקואליציה איתנה ותומכת, והוא שומר על לכידותה של קואליציה זו של מפלגות הימין הקיצוני על ידי חיזור אחריהם תוך הדגשת נוקשות עמדותיו. למרות שהלכידות ארוכת הטווח של קואליציה זו מוטלת בספק, נראה כי למפלגותיה אין חלופה אחרת. לנתניהו אין בעל ברית מלבד האנשים האלה, והאנשים האלה - שלפעמים סוחטים אותו - לא יכולים לעבוד עם אף אחד אחר אם הוא נופל. מההתכנסות של אינטרסים אלו, שואב נתניהו את עוצמתו הפנימית, שסייעה לו לעמוד עד כה מול אתגרים פנימיים וחיצוניים.
גם תחילתה של הפגרה השנתית של הכנסת - הנמשכת 3 חודשים החל מה-28 ביולי - מהווה הזדמנות עבור נתניהו יש הצופים כי ינצל אותה כדי להדיח את גלנט מתפקיד שר הביטחון ולהיפטר מהצרות שהוא גורם. באשר לבעל בריתו, אביגדור ליברמן, הוא חושש שנתניהו יפנה לפתרון, ולכן הזמין את נציגי מפלגתו. "ישראל ביתנו" מבטלת את חופשת הכנסת.
הספקולציות הללו חושפות עד כמה נתניהו נראה מוכן לעשות הכל תמורת הישארות בכיסאו והפחתת הלחץ עליו. . ככל שנתניהו ממשיך בחוסר ההתנשאות שלו, כך השחיקה במבנה המדינה והחברה גדלה והמצב הישראלי נחלש.

מדוע נתניהו לא חוזר בו מהמשא ומתן?


נתניהו מבין שהמשך המשא ומתן מספק את המינימום לממשל ביידן, שממלא את העולם בהצהרות על החסות שלו למאמצים להגיע להפסקת אש. הוא מספק לה את המינימום הזה, ומבטיח שהמשא ומתן יימשך. לחלץ עוד ויתורים, אבל בסופו של דבר הוא לא רוצה להגיע להסכם אלא אם זה חופף לתנאים המבטיחים את המשכו.
הרגע שנתניהו יסכים לעסקה יגיע כאשר ישתכנע שהקלפים שלו להישאר בשלטון עדיפים על אלו ממתנגדיו שרוצים לקחת אותם ממנו, ואת הקלפים האלה יהיו לו רק באחד משני מקרים:
או שחייליו הפרוסים בעזה ישיגו הישג ראוי לציון וישתמשו בו כדי להשיג ויתור גדול במשא ומתן, מה שלא קרה עד כה.
או שהרפובליקנים יעלו לשלטון בארצות הברית וייצרו לו את התנאים לשרוד במקרה השני הזה, אין לו ערבויות רציניות לגבי זה, שכן אין שום דבר שמחייב את הממשל הזה לעמוד איתו בלב שלם במלחמה שממנה. רק הפסד יגרם, ממש כאילו הוא מנצח את הבחירות הוא גם מתמודד עם מורשת פנימית כבדה בחברה שבה הפילוג והתסיסה גוברים על ידי אימוץ סיסמה ששמה את "אמריקה במקום הראשון", היא עשויה לראות את העמדה הנוכחית של החברה כובשת המדינה ומנהיגה כנטל, לא כנכס.
נתניהו אולי יצליח לקנות קצת זמן ברמה האישית, אבל השחיקה במוסדות ובמרכיבי המדינה הכובשת הולכת וגוברת מאז ה-7 באוקטובר, החל מהצבא וכלה במחנה הקיצוני סיטואציה בלתי צפויה שמאלצת את נתניהו להסכים. מדיניות הברינקמניזם היא... מה שהוא שיחק טוב בעבר בזירה הפנימית והחיצונית אולי לא יעבוד עבורו בעתיד.

..........
עד כה יש לנתניהו קואליציה איתנה ותומכת, והוא שומר על לכידותה של קואליציה זו של מפלגות הימין הקיצוני על ידי חיזור אחריהם תוך הדגשת נוקשות עמדותיו. למרות שהלכידות ארוכת הטווח של קואליציה זו מוטלת בספק, נראה כי למפלגותיה אין חלופה אחרת.


על "אל ג'זירה"