שוב, "חיות אדם"?!

לא נעלם מעינינו התיאורים והביטויים של יואב גלנט, שר הביטחון של הכיבוש, בתחילת המלחמה הישראלית ברצועת עזה, כשאמר "ישראל נלחמת בחיות אדם והיא פועלת בהתאם", עד הוא חזר, יותר מתשעה חודשים לאחר מלחמת ההשמדה של ישראל ברצועת עזה, וחזר על אותם תיאורים על ההתנגדות ועל אנשיה דיבור, או שהעניין קשור לשיקולים ובהקשר כללי השולט בהתנהגות הקולוניאלית הישראלית?

הביטויים שבהם השתמש השר גלנט בזמנו, או אלה שהוא משתמש בהם כיום, לא היו תוצאה של רגע ההלם של המבול או "התפרצות הכעס" שנוצרה בחברה הישראלית מיד לאחר השביעי באוקטובר, כדברי יש כאלה שאוהבים לתאר את זה, והתנהגות זו של ישראל אינה מדיניות חדשה שהיא נוהגת כיום, אלא הרחבה של מדיניות קולוניאלית שהיא נוהגת כבר שנים רבות, שכותרתה היא מוות, הרס, כאב. זוועה, ומה שהפיק במלחמה הזו אינו אלא תערובת כפולה של אותן זוועות.

הסתכלות על "אחרים" בנחיתות, מעמדה עליונה, כמשהו "שונה", "גויים", פרימיטיביים או "חיות אדם" החיים ביקום הזה הכפוף לשירותו של "היהודי הנבחר" ניזון מאדם ענק. עתודה של שנאה ועליונות.

תפיסה עילאית זו, "במוצא מערבי" של העולם ה"נחשל" לא נעלמה מאז תקופת אירופה הקולוניאלית, כשם שהגזענות במנטליות האתנית הציונית לא נעלמה היום, גם לאחר 9 חודשים של מעשי טבח, וגם לאחר העליונות הללו. , נעשה שימוש בתיאורים גזעניים נגד ישראל ומנהיגיה על ידי נציג דרום אפריקה ועל ידי שופטי בית הדין הבינלאומי.

אף על פי שהיא נתקלה בדחיית זכויות אדם בינלאומית חריפה, מכיוון שארגון אמנסטי ו-Human Rights Watch ראו בהצהרותיו של שר הביטחון בכיבוש "עניין מגעיל וקריאה ברורה לבצע מעשי טבח במלחמה", ובכל זאת, נתניהו ושר המלחמה שלו עדיין רואים את עזה כ"כלוב של חיות אדם", שממנו הוא שוחט מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה, אז הוא משטח את האדמה, ומתעלל באנשים ה"פרימיטיביים" שלה, המנותקים מחשמל, מים ו. אוכל, בדיוק כפי שעשו אבותיו הקדמונים של השר עם "חיות האדם" שהביאו מסנגל וקונגו עד שמתו מצמא, קור ומחלות מחוץ לחומות הכנסייה הקתולית בבריסל, כי הם "חיות אדם". ושום דבר יותר."

התיאור הזה, שגלנט משתמש בו בכוונה ובפרובוקטיביות, די בו כדי להעיד על כוונתה של ישראל, יחד עם העובדה, לעשות הכל כדי לנקום בפלסטינים, גם אם נקמה זו תגרום להרג ילדים וקשישים ולהריסה. של בתי חולים, מקלטים, בתי ספר ומסגדים על ראשיהם של העקורים, כל עוד האנשים הללו הם בסך הכל "חיות אדם" שפוגעת בהם, לא משנה עד כמה הוא "מותר ולגיטימי כי מגיע להם". זה"!

והכי חשוב, בנוסף למה שהזכרנו לגבי שורשיותה של גישה זו במודעות ובהתנהגות הישראלית מאז קום המדינה הכובשת, הבנת התגובה הישראלית, הנוקטת מדיניות של הרס מוחלט ללא הגבלות וללא כל התחשבות בכללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, מחייב להבין את הרקעים והמניעים שמניעים אותו במיוחד היום ודוחפים אותו. זה הוביל אותה לחזור ולהתעקש לחזור על ה-ABC שלה, במיוחד לתאר את הפלסטינים כ"חיות אדם"!

שחזור הנרטיב ורוח המלחמה 

המניע הראשון הוא לשחזר את הנרטיב ורוח המלחמה בתוך החברה הישראלית כאילו הייתה ביומה הראשון, כדי שהחברה הישראלית תישאר כפופה לממשלה ולסדר היום שלה, ובכך לדכא את כל הקולות והמחאות הקוראות לסיום. למלחמה ולדרוש ללכת לנתיב משא ומתן המוביל להסדרים מדיניים, המאפשר לנתניהו ולשותפיו להתחמק... האחריות החברתית שתסיים את שלטון הקואליציה התימנית הקיצונית הזו אם תיפסק המלחמה, כאילו האשמה של כעס הניזון על ידי המשך הקריאה לנרטיב "חיות האדם" יקטין, עם הזמן, את היקף מה שרבים מהם תיארו ככישלון הצבאי והביטחוני האדיר ב-7 באוקטובר ואחריו. מכיוון שהנרטיב הזה זקוק לתמיכה כדי להישאר נוכח בתודעת הישראלים והעולם, יש להמשיך להזכיר אותו ולשדר אותו מדי פעם דרך פלטפורמות תקשורת.

השנייה היא התחרות העזה שבה מנהיגים ישראלים מתחרים להסית נגד הפלסטינים ותושבי עזה בפרט פוליטיקאים ישראלים, אנשי צבא ואנשי דת מיומנים בהסתה נגד הפלסטינים, עד כדי כך שמתארים את הפלסטינים שוב ושוב כ" בעלי חיים" הפך לחלק מהותי מהשיח הפוליטי שלהם.

במרוץ ההסתה הזה, ישראל, הנהגתה וצבאה משתמשים בכל מה שעומד לרשותה ללא גבולות, מוחצים את כל עזה ומיישרים אותה ארצה ללא רחמים. עבור תושבי עזה ופלסטין בכלל, הרחמים תמיד היו מחוץ למילון התוקפנות הישראלית, מה שאומר שהאזכור החוזר ונשנה של "חיות אדם" בנאומם של גלנט ונתניהו היה לא יותר מאשר תיאור "טבעי" בהקשר של רוח המלחמה והלחימה שמאכלסת את החברה הישראלית מאז הקמתה.

השלישית היא שישראל ה"שלווה והמתורבתת" חייבת לטוות את החזון שלה לגבי הצד "הברברי, הנחשל" האחר, הפלסטינים אינם אנושיים, והיא נחושה לתת לעולם נרטיב חדש שיניע אותו מעמדה של עצמית. הגנה על עמדה של "השמדת בעלי חיים", תוך שמירה על ה"אנושיות" שלה.

על מנת להבטיח "הלבנת תדמיתה והתנהגותה", על ישראל להמשיך להפליל ולעשות דה-הומניזציה של "האחר", כדי להבטיח שהעולם לא יפנה נגדה בזמן שהוא מחסל את "החיות הללו", ומאשים אותה בהתמודדות עם מה שהיא מכנה. "זוועות" עם זוועות גדולות עוד יותר, ומה שזה מכנה "טרור" "עם הטרור הנורא ביותר!" זאת באה לידי ביטוי בעמדתו של רמטכ"ל הכיבוש, הרצי הלוי, כמה חודשים לאחר תחילת המלחמה, כשאמר: "אנחנו נלחמים בנחישות ונשארים בני אדם, בניגוד לצד השני, שנלחם כמו חיות".

המניע הרביעי הוא זלזול במשפט הבינלאומי ובמוסדותיה לישראל יש יכולת עדיפה להרוס, וההיסטוריה שלה זרועה בהריסות של ערים וכפרים ושרידים אנושיים יש גם היסטוריה ארוכה של הרס המשפט הבינלאומי זה, והפנה לו עורף נתניהו עמד בגאווה לפני כמה ימים באומרו: "הוכחנו שאין "כוח בעולם יכול לעצור אותנו".

ומכיוון שהמשפט הבינלאומי, בכל הנוגע לישראל, הוא מאוד תיאורטי, מאוד ביישן, מאוד חלש ורחוק מהמציאות, כל איסוריו מופרים ומותרים עד כדי חוסר שליטה מטורף כל עוד הקורבן הוא " ערבייה פלסטינית" והרוצחת היא "יהודיה ישראלית!" ואולי היא גם מסר לאלה המסתמכים על כללי המשפט הבינלאומי ואמנות ז'נבה, ומהמרים על "רציונליזציה" של התנהגותה של ישראל ומונעים ממנה להתמקד בחסרי הגנה! אזרחים הצבא הישראלי, לפי גלנט, אינו מאמין שהוא מחויב למוסכמות הללו, כיוון שהוא הורג חיות "אנושיות", והכללים והמוסכמות הללו אינם כוללים אותם!

נראה כי דה-הומניזציה של יריבים הפכה לשיטה בסיסית במלחמות גזעניות, וישראל היא הילדה של המערב הקולוניאלי ויצירתו ותדמיתו כיום מחקה, כפי שעשתה בעבר, את מה שעשו קודמיו, הקולוניאליסטים המערב-אירופיים הראשונים. , ומאוכלס בנרטיבים של אלימות המעצבים את מצפון הציבור בישראל השזורים הדתיים, התרבותיים והאמנותיים בה על ידי לחיצה על הדק השריפה הפוקדת את עזה כיום, עוקרת את הארץ ושורפת את "חיות האדם" שלה. בחיים!

נראה כי דה-הומניזציה של יריבים הפכה לשיטה בסיסית במלחמות גזעניות, וישראל היא הילדה של המערב הקולוניאלי ויצירתו ותדמיתו מחקה היום, כפי שנהגה לעשות בעבר, את מה שקודמיו, הקולוניאליסטים הראשונים של מערב אירופה, עשה.