פלסטין...נושא שמתקדם ופתרון שהולך ומתרחק

מאז תחילתה של הסוגיה הפלסטינית, שעומדת רשמית לסיים מאה שנה, היא לא הייתה סוגיה מוזנחת. במקום זאת, היא הייתה הסיבה לשורה של מלחמות שבהן השתתפו מדינות וצבאות, שהובילו תמיד לפתיחת נתיבים פוליטיים. עם זאת, כולם לא הצליחו להגיע לפתרונות, מה שיצר מצב שהפלסטינים רואים בו כטראגי, והוא שהנושא נמצא חזק מאז תחילתו, אבל הפתרון שלו רחוק, ומה שאנחנו נמצאים בו עכשיו מגלם את המצב הזה.
לפני 7 באוקטובר 2023, ובניגוד למה שנאמר לפעמים, הנושא היה נוכח בחוזקה ובצורה מפורטת, גם בנתיבי הנורמליזציה החדשים לפי גישת "אברהם" אלסלמי, בדיוק כפי שהיה קיים בעבר. נתיבי נורמליזציה שמצרים פתחה, וירדן הלכה ביניהם ניסיון אוסלו הפלסטיני, אבל שתי הנורמליזציות, הישן והחדש, לא השיגו אפילו צעד אחד לקראת פתרון הסוגיה הפלסטינית, וכאן אנו רואים, לפני ואחרי. 7 באוקטובר, איך הניסיון התנגש בחומה הסעודית, כך שהנושא יישאר כל עוד הכיבוש קיים והשחרור והעצמאות הפלסטינים אסורים הכור הפעיל ביותר בייצור מלחמות וחוסר האפשרות של יציבות - אפילו זמנית - במדינה. אזור.
הדואליות הבעייתית שיצרה החתימה באוקטובר 2023, התגובה הישראלית אליה והאינטראקציות ששטפו את היקום כתוצאה ממנה התגלמו בהתקדמות חזקה ובנוכחות הגורפת של הסוגיה הפלסטינית, מלווה בהתרחקות מהרצוי. פתרון עבורו, כלומר הפתרון שמספק את הפלסטינים ומקובל על הישראלים, ואשר העולם סיכם במונח העממי "פתרון שתי המדינות".
כשאני רואה שהפתרון מתרחק, אין זו פסימיות מאולתרת או ספונטנית עקב כישלון מתמיד של ניסיונות פתרון. אלא, זה נובע מעובדות ואירועים שלהן, ודי בדוגמה העזתית לבדה כדי להוכיח זאת.
עזה, לאחר תשעה חודשי מלחמה, הרס מקיף ושפע של דם, הפכה לסוגיה מורכבת בפני עצמה, ואין פתרון שניתן לדבר עליו לאף אחד ממרכיבי מצבה, אשר סוכם על ידי גדול שאלה כללית: מה צריך לעשות היום ומה צריך לעשות למחרת?
אם נלך לניהול המשברים שלה כחלופה אפשרית לפתרונם, יעלו לפנינו אלף שאלות, ואין תשובה אפילו לפשוטה שבהן:
מי חותמת דרכונים במעבר רפיח?
מי שולט במגזר אחרי המלחמה?
יש הרבה שאלות הקשורות קודם כל לישראל, אחר כך לפלסטינים שנית, ולבסוף לעולם, כולל האזור. אם נרצה להרחיב את השאלה, כיצד תוביל מלחמת עזה לפתרון הסוגיה הפלסטינית שישביע את רצון אנשיה ויעמוד בגבולות האפשריים של זכויותיהם?

הנושא הפלסטיני והמשחק הפנימי של הישראלים

הישראלים רואים בפתרון הסוגיה הפלסטינית עניין שהוכרע על ידי המשחק הפנימי שלהם. זה או הכנעה מוחלטת של מיליוני הפלסטינים תחת כיבוש, או מלחמה בלי סוף, וסמוטריץ', בן גביר ונתניהו הם לא היחידים שחושבים על זה. פִּתָרוֹן.
מפלגת העבודה לקחה סיכון עם פתרון שנולד באוסלו, והתוצאה הייתה שסנדק הפתרון נהרג בעונש מוות ישיר, ומפלגת הרוב הקבועה למחצה בישראל הפכה לקטנה מבין המיעוטים. מאז אותה תקופה החלה ההידרדרות, והיא לא פסקה עד עכשיו. לא בפלסטין לבדה; ואפילו ברמת האזור כולו.
הפגם היסודי טמון בעובדה שהמפתחות לפתרון עדיין נמצאים בידי הישראלים, שבחרו להילחם בפלסטינים ללא הפוגה, כשהם מפנים עורף לרצון של כל העולם לעשות איתם צדק טעות לייחס את המלחמה הישראלית הזו למניעים מונעים או ביטחוניים, ככל שמדובר במלחמה גורלית שהבסיס שלה הוא שהפלסטינים לא יקימו מדינה אמיתית.

חלוקות פנים פלסטיניות
לפלסטינים יש מעט יכולות הגנה, בהשוואה למה שיש ליריבם, ובנוסף לכך, המעמד הפוליטי שלהם הציק להם בחלוקות פנימיות עזות, שחלקן מבוססות על מאבק על עורו של דוב לפני ציד אותו, אשר הולידו תת-חלוקות רבות שהובילו לתוצאה אחת, שהיא דלדול האנרגיות שלהם וניכור הנציג הלגיטימי היחיד שלהם (אש"ף), ונוכחותו החלשה במשוואות. אם "חמאס" הלוחם הוא מטרה לחיסול הנשק שלו, הרי ש"הפתח" המשא ומתן הוא יעד לחיסול מטרותיו.
התיק באמת מתקדם; זה אפילו כפה את עצמו על עמים ומדינות, ואני לא צריך לרשום עדויות לכך זה מילא את העולם, פלש לתקשורת, נכנס לכל בית והשפיע על כיווני המדינות והממשלות עדיין לא הושג - כתוצאה מהברית העיוורת בין אמריקה וישראל - מה שהוא מרגיע את הפלסטינים שפתרון לסוגייתם בפתח. במקום זאת, הוא מתרחק.

גילויים של איתנות פלסטינית

הפלסטינים - למרות עצומות החטאים של המעמד הפוליטי הכופה את עצמו ואת האינטרסים שלו על חייהם - כבלו את עצמם בכבלים מפוארים מהם לא ניתן להיחלץ מהם, ללא קשר למחירים ולמחירים מולדת, בעזה ההרוסה, בגדה המערבית ובירושלים הם הוכיחו את יכולתם לעשות זאת, והשנייה היא אילוף המפלצות הטורפות שפושטות על הערים והכפרים שלהן יום ולילה, על ידי התעמתות איתה ונשאות את פגיעתה להתגבר על זה על ידי היצמדות והישארות במולדת, ואיסור עלייה, והשלישי - ואני רואה בזה הכי חשוב - בניית חיים, לא משנה כמה מעט היכולות הכלכליות לכך: בתי ספר ואוניברסיטאות הכוללות מאות אלפים, וכלכלת משבר שמספקת את המרכיבים שאנשים צריכים חיים, וזו ההתנגדות היעילה ביותר שלא ניתן להביס על ידי צבאות וציים.
אני חוזר לכותרת ומוסיף לה משפט אחד: "נושא מתקדם, פתרון מתרחק... והפלסטינים מתעקשים לבנות חיים".

............
הפלסטינים - למרות עצומות החטאים של המעמד הפוליטי הכופה את עצמו ואת האינטרסים שלו על חייהם - כבלו את עצמם בכבלים מפוארים שאין מנוס מהם, ללא קשר לעלויות ולעלויות, והראשון שבהם הוא הישרדותם. על המולדת.

על "מזרח התיכון"