מה מגיע אחרי המלחמה...למחרת?

רבים מבקרים את ראש ממשלת המושבה, נתניהו, בין אם מתוך החברה הישראלית על ידי כוחות האופוזיציה, ובין אם על ידי מדינות קרובות או תומכות במושבה הם מבקרים אותו כי אין לו תוכנית, או תוכנית, ליום המחרת לאחר הלחימה והמאבק שלו נגד תושבי רצועת עזה ואנשיה נפסק.

נתניהו, בעל הפרויקט ומקבל ההחלטות במלחמה ברצועת עזה, צודק, וכל מבקריו טועים הוא זה שמכיר את המצב, והוא יודע מה הוא רוצה, לפני בעלי בריתו ויריביו , והוא זה שמבין שעדיין לא השיג את מה שהוא רוצה, למרות הפשעים שביצע בהריגת עשרות אלפי אזרחים פלסטינים והרס הערים, הכפרים והשכונות של רצועת עזה, ושהוא נכשל בקרבו ובתוכניתו, ועדיין שקוע באווירה ובאווירת הקרב, ותוצאותיו עדיין אינן ברורות, שכן התוצאות תלויות בסיום המלחמה שלא הסתיימה, ולא נפסקה.

הקרב העז על עזה והמתקפה הברברית נגד תושביה ואוכלוסייתה האזרחית לא פסקו, ועדיין נמשכים אז איך יפתח נתניהו את תוכניתו לאחר המלחמה, כשהמלחמה לא הסתיימה, והעובדות עד כה מצביעות על כישלון. כישלון, וזה ייפסק אם הוא לא ישיג את מטרותיו לחסל את מנהיגי ההתנגדות ולעקור את תנועת החמאס, האסירים הישראלים לא שוחררו ללא חילופי דברים התוצאה תהיה תבוסתו, אז איך הוא יטיל את הבא יום שבו הוא עמד בפני תבוסה? היום שלמחרת יהיה ללא ספק סמל התבוסה שלו, ואם הוא ישיג את מה שהוא רוצה מהמלחמה וממטרותיה, למחרת יהיה השתקפות של תוצאות המטרות שלו תוצר של ניצחון או תבוסה.

לכן, בכל מקרה, נותרת השאלה מה האפשרויות הפתוחות למחרת?

ראשית, הקמת צוות פלסטיני שמקבל את השלכות התבוסה ונכנע לאינטרסים, לחזונות ולמדיניות של הכיבוש, וזה משהו שעד כה לא סביר.

שנית, שהרשות הפלסטינית תחזור לעזה, וזה יקרה רק בהסכמה פלסטינית בין פתח לחמאס, שהיא תוצר של עמדת המרכז ללא תבוסה וללא ניצחון.

שלישית, הכרה והכרה בתפקידו ובניצחונו של חמאס, כפי שקרה עם הנשיא המנוח יאסר ערפאת, שהיה סמל ל"טרור" בעיני הישראלים והאמריקאים, אך בעקבות האינתיפאדה הראשונה הוא חתם על הסכם אוסלו עם יצחק רבין ב-13 בספטמבר 1993, בגן הוורדים של הבית הלבן, לכן, לא יהיה זה מן הנמנע שתל אביב וושינגטון יגיעו להבנה והסכמה עם תנועת חמאס, במסגרתה הם מכירים בסמכותה על רצועת עזה. .

שלוש האפשרויות פתוחות לאימות, ולכל צד לסכסוך יש אינטרס לכפות את מה שהוא מוצא לנכון, אך הדבר לא יושג אלא אם תוצאות הקרב שעדיין מתחולל בין האיתנות הפלסטינית לכישלון הישראלי יהיו ברורות.

הסכסוך הפלסטיני-ישראלי אינו חורג מאף אחד מחוקי הסכסוך, וההשלכות של תוצאותיו של כל סכסוך, שכן המובס אינו יכול לכפות על המנצח את מדיניותו וחזונו של ניצחונו על המובסים אז איך נתניהו יכול לכפות למחרת, בזמן שהוא עדיין מתמודד עם... כישלון וכישלון, ואיך יכול הפלסטיני לכפות את מה שהוא רואה כאומי כשעדיין לא ניצח חוסן זה לא מספיק לכפות הגמוניה, אבל יציבות ללא ספק סיפקה לפלסטינים את האפשרות שלא לקבל את הנוסחאות שעליהן מדברים וושינגטון ונתניהו כשהוא אומר, "התותחים לא ישתקו עד שיושג ניצחון מכריע". מלחמה, כי לעצור אותה פירושו להביס אותה ולהשיג ניצחון לפלסטינים למרות העלויות הכבדות ששילמו, שהן עלויות עמן התמודד העם הפלסטיני ומנהיגיו, מיאסר ערפאת, ועד אחמד יאסין, ועד אבו עלי מוסטפא ומנהיגים אנוסים אחרים.

הקרב העז על עזה והמתקפה הברברית נגד תושביה ואוכלוסייתה האזרחית לא פסקו, ועדיין נמשכים, אז איך יפתח נתניהו את תוכניתו לאחר המלחמה, כשהמלחמה לא תסתיים, ועובדותיה עד כה מעידות על כישלון ו כישלון.