מי ישלוט בעזה אחרי המלחמה?

לא חשוב לדעת מי ישלוט בעזה לאחר המלחמה, וייתכן שהשאלה לא תהיה - מלכתחילה - את האופי הדחוף של מתן תשובה כרגע, מנקודת מבט ריאלית כללית. זה לא תלוי בחמאס שעזה תחיה או תמות, אבל זו נותרה בחירה פלסטינית גרידא, ולא גלנט ולא אף אחד אחר יכולים להחליט מי ישלוט בעזה בשם הפלסטינים. נותרה השאלה החשובה ביותר: האם המפה של ביידן תספק את שני הצדדים של הלחימה בעזה, למרות הכוח והציוד הלא שווים של שני הצדדים? המפה הזו, שסיסמתה היא "הפסקת אש בת קיימא בעזה ושחרור בני ערובה", על שלושת השלבים שלה.
אני מאמין שבידן לא היה מודיע על כך אלא אם כן ראה אישור מוקדם מהישראלים בפני הפלסטינים, במיוחד מכיוון שהוא אמר שזה תוצאה של "הדיפלומטיה האינטנסיבית שבוצעה על ידי הצוות שלי והשיחות הנרחבות שלי עם מנהיגי ישראל , קטאר, מצרים ומדינות אחרות במזרח התיכון".

האם הגיע "הזמן שהמלחמה הזו תסתיים", אחרי החשבון הכבד הזה של נפגעים ופצועים? האם הממשל האמריקני השתכנע יותר בנחיצות סיום המלחמה, ושהיעדים הושגו מנקודת המבט האמריקאית? השלב השני כולל "סיום" קבוע לפעולות האיבה, שחרור הדדי של כל החטופים הנותרים, אפילו חיילים, ונסיגת הכוחות הישראליים מ"עזה". אבל נותרה השאלה: איזו עזה? או גיאוגרפיה כלשהי של עזה? אחרי שישראל ציירה וצבעה 3 קווים - כולל "ציר" פילדלפיה - באדום.

המפה של ביידן - אם אפשר לקרוא לה כך - היא חלק מהמשא ומתן הקודם, ותנאיה אינם חדשים, אבל העקשנות של נתניהו ושר הביטחון שלו לסרב היא שגרמה לעיכוב של כל עסקה אפשרית, ולהתמקדות ב "סוף קבוע למלחמה הזו", ולא רק הפסקת אש שברירית שמסתיימת במעצר כל מי שישראל שחררה בעסקה, אחרי שכל החטופים חוזרים לבתיהם, וזה מה שחמאס ושאר הפלגים. פחד, שהוא החשש שנתניהו יתנער מההסכם ויתנער ממנו, במיוחד כשהוא מביע את דחייתו בפומבי בחברת שר המלחמה שלו.

לא ניתן לקבל "משא ומתן" באמצע השלבים, כלומר לאחר השלב הראשון, הנחשב למלכודת לכל השלבים. אם ניקח בחשבון שהשטן טמון בפרטים - כמו שאומרים - ישנם פרטים רבים בהצעה שהודיע ביידן להפסיק את הלחימה בעזה, הכוללת שהשלב הראשון בה יימשך 6 שבועות, וכולל: א. הפסקת אש מוחלטת, ונסיגת הכוחות הישראליים מכל האזורים ה"מיושבים" בעזה. כאן אנו עוצרים ב"מיושב"; איפה האזורים המאוכלסים, ושלושה רבעים מעזה נהרסים, נעקרים ועקורים ברפיח? האם זה אומר שישראל תיסוג רק מרפיח? להיות היחיד המאוכלס?! הגיאוגרפיה של האוכלוסייה בעזה השתנתה.

לפני שהמלחמה תסתיים, והיא עומדת לעשות זאת למרות העקשנות בהכחשות המתמשכות של לשכת נתניהו, סופה של המלחמה בפתח, עם תרחיש אחר להבאת הקץ למימוש, והשאלה שמטרידה את ישראל ובעלות בריתה. - במיוחד אמריקה - נותרה: "מי ישלוט בעזה?"

לדעתי: לזמן יש עדיפות לעבודה הומניטארית, מחסה לעקורים, השבת חיים ועצירת המלחמה באשר למי ישלוט בעזה, זו זכות אינהרנטית של העזתים, ולתושבי עזה יש זכות. בחר מי ישלוט בהם, והם לבדם ישאו בתוצאות שלטונו, גם אם עזה תהפוך לערימות של הרס והריסות, ואינה נזקקת למי ששולט בה; במקום זאת, הוא זקוק למישהו שיתקן אותו לאחר ההרס הזה.
אבל יואב גלנט הודה כי הפלסטינים "הם אלה שינהלו את ענייני רצועת עזה, בתנאי שהם לא עוינים את מדינת ישראל ולא יפעלו נגדה המשוואה הזו קשה להשגה, כפי שמר. יואב גלנט אינו המנצח במלחמה לכפות את תנאיו; במקום זאת, הוא היה נתון למשא ומתן ולקבלה, ולפיכך התרחיש לסיום המלחמה בעזה שונה בין הפרספקטיבה האמריקנית, הרואה את היחלשות היכולות הצבאיות של חמאס ושחרור שבויים או עצורים, לבין הביטוי האמריקאי. : משא ומתן הוא עסקה משתלמת לשני הצדדים, בעוד מחנה נתניהו ו"הקבינט" רואים שיש צורך במיגור "חמאס", וזו - בפועל - סוג של פנטזיה, ואינה יותר מהעלאת תקרת הדרישות; כי עקירת חמאס אינה מציאותית לחלוטין, אבל אפשר להחליש אותו, וזה מה שהדיפלומטיה האמריקאית הכירה והסתפקה בו.

התעלמות מזכותם לחיים של אזרחים שהפכו לקורבנות בין שני הצדדים, ללא שמץ של כבוד לכללי ההתקשרות, היא התואר החסר בשלב העבר והנוכחי, במסגרת מדיניות ריקון האדמה מאוכלוסייתה. מקלט העקורים, החזרת העקורים ובנייה מחדש של עזה נותרים בראש סדר העדיפויות מי ישלוט בה, כאמור בשלב השלישי של המפה של ביידן, הכולל תוכנית שיקום גדולה לעזה, והחזרת שרידי ההרוגים שנותרו.