אבו גוש: ישראל שואפת לשלוט ברצועת עזה מארבעה צדדים ולבודד אותה מהעולם
אל-ג'רבאוי: מצרים לא משלימה להתמודד עם כל מציאות חדשה שישראל מנסה לכפות
יגי: ממשלת נתניהו רוצה כיבוש ישיר או עקיף בסיוע אמריקאי
איוב: יש צורך בעמדה פלסטינית מאוחדת כדי להתגבר על כל שינוי בהסכם מ-2005

ימים חלפו מאז שישראל טענה כי השתלטה על ציר פילדלפיה, הכולל את מעבר רפיח, ומשתרע על פני שטח של 14 קילומטרים לאורך הגבול הדרומי של רצועת עזה עם הרפובליקה של מצרים, מה שמעורר שאלות לגבי השלכות השליטה ולאן מועדות המטרות.

כותבים ואנליסטים פוליטיים סבורים, בשיחות נפרדות עם Al-Quds.com, כי טענתה של ישראל לשלוט בציר פילדלפיה כדי לסכל הברחת נשק להתנגדות ולהרוס את המנהרות, אין פירושו שהיא השתלטה והשיגה שליטה מוחלטת. מטרותיה, אך סיבות אחרות עומדות מאחורי ההכרזה, המהדקת את השליטה הגיאוגרפית והסמכותיות על אזרחים בעתיד.

הסופר והאנליסט הפוליטי ניהאד אבו גוש מסביר כי ישראל טוענת לשליטה על הציר למניעת הברחות נשק ושיתוף פעולה עם ההתנגדות, ותובעת שליטה על המנהרות המורחבות, למרות מורכבותן ועומקן, ומדגישה כי גילוי וסיכול הברחות נשק דרך מנהרות אלו. עניין לא קל.

אבו גוש אומר: "באמצעות צעדים אלה, ישראל שואפת לשלוט בעזה מארבעה צדדים ולהפריד אותה מהעולם, להדק את החבל ולשלוט בעתידה של עזה במישור האזרחי, הסמכותי והצבאי התוכנית שלה כוללת שליטה במזרח ובמישור הצדדים הצפוניים והים, ועכשיו ציר פילדלפיה, כדי לנתק את קשריה של עזה עם העולם".

אבו גוש מוסיף: "כל זה מתרחש במקביל לניסיונות לעקור את אוכלוסיית עזה למרות שהדיבורים על עקירה נמשכים נמשכים לאור סגירת הרצועה מכל עבר, וסוללים את הדרך לעקירה. מבצעים באמצעים שונים, וישראל שואפת באמצעות התוכניות הללו לשלוט בעזה במהלך עשר השנים הבאות, בין אם על ההתנגדות או על אזרחים, ישראל לא יכולה להחליט לבד, שכן העם הפלסטיני והעומק הערבי קיימים".

בנוגע לתפקידה של מצרים לאור השליטה הישראלית על ציר פילדלפיה, אבו גוש מאשר שמצרים מתנגדת למדיניות ישראלית זו, אך יש לה מדיניות משלה, ואנחנו כפלסטינים חיוניים למצרים המחויבת לזכויות העם הפלסטיני, ואנו מקווים שיהיה לה תפקיד יעיל יותר במניעת הידוק הברגים ברצועת עזה, ואנו מצפים להתפתחות התפקיד המצרי, גם אם מדובר באיום בניתוק היחסים עם ישראל.

מצדו, הסופר והאנליטיקאי הפוליטי ד"ר. עלי אל-ג'רבאוי: "באמצעות השליטה בציר פילדלפיה, ישראל שואפת להשלים את שליטתה ברצועת עזה וגבולותיה עם מצרים, וזו הייתה מטרתה מאז תחילת המלחמה ברצועה".
אל-ג'רבאוי מציין שמצרים לא משלימה להתמודד עם שום מציאות חדשה, כי מעבר רפיח הוא מעבר פלסטיני-מצרי, והיה הסכם עם האירופים ב-2005 שקבע שלישראל יהיה תפקיד בפיקוח ובניטור, אך ללא שליטה.

הוא מציין כי ישנו ניסיון למצוא נוסחה לפתיחת מעבר רפיח מחדש, שכן האירופים הפעילו מחדש את הסכם 2005 ומנהלים שיחות עם ישראל, ומתקיימים שיחות גם בין ישראל, אמריקה ומצרים למציאת נוסחה להפעיל את המעבר, כדי שישראל לא תשלוט בו.

הוא מסביר כי "מעבר רפיח נמצא בתוך הגבול בין מצרים לרצועת עזה באורך של 14 ק"מ, וכי ישראל מנסה לשלוט על כל הגבול הדרומי של רצועת עזה ולהפריד בינו לבין מצרים בטענה שהגבול היא לא מאובטחת ושאמצעי נשק מוברחים דרכה, ושיש מנהרות, והיא טוענת שזה כדי להבטיח את הביטחון שלה".

לדברי אל-ג'רבאוי, "קיומה של ישראל, בהיותה עדיין המעצמה הכובשת מבחינת מעמדה המשפטי, לא נטש את כיבוש רצועת עזה, והעובדה שהיא מעצמה כובשת לא אומרת שהיא יש לו את הזכות בהקשר הזה".

אל-ג'רבאוי טוען כי "כל מה שקורה תלוי בכל הסכם שיסיים את המלחמה, במיוחד מאחר שתנועת חמאס דורשת על מנת לסיים כל עסקת חליפין שישראל תיסוג לחלוטין מרצועת עזה, והעניינים עדיין בדיון ומאפייניהם. לא ברורים, וכל זה תלוי בהסכם שיסיים את המלחמה".

מצדו, הסופר והאנליסט הפוליטי פיראס יגי מציין כי השליטה בציר פילדלפיה היא חלק מאסטרטגיה צבאית ישראלית שמטרתה למצור את רצועת עזה ולנתק את התקשורת עם העולם החיצון, בנוסף לניסיון לנתק את האספקה לרצועת עזה. הִתנַגְדוּת.
יגי טוען כי ישראל נכשלה בניסיונה לעקור את תושבי רצועת עזה מעבר לגבול מצרים לסיני עקב סירובה של מצרים ומדינות ערב ויציבותם של תושבי עזה, ולאחר כישלונה בכך, מנסה באמצעים שונים לחזור על תרחיש זה.
יגי מציין כי העתיד אינו ברור על פי חזון ממשלת נתניהו, זה יקרה רק באמצעות כיבוש רצועת עזה, במישרין או בעקיפין, על רקע ניסיונות אמריקאים לכופף דבר לטובת ישראל.

מצדו, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת אנ-נג'ה, סופר ומנתח פוליטי ד"ר. חסן איוב: "אחרי נאומו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן על עתידה של עזה, התרחיש הסביר ביותר הוא שישראל מבקשת לבסס מציאות צבאית ישראלית על ציר פילדלפיה ומעבר רפיח, מה שעשוי לשנות את ההסכם שהיה קיים ב-2005".

איוב מדגיש את הצורך בעמדה פלסטינית מאוחדת כדי להתגבר על כל הסכם אפשרי במעבר רפיח ובציר פילדלפיה, ומדגיש כי היעדר ההסכמה עשוי להוביל להמשך הסטטוס קוו, וקורא לעמדה מוסכמת בין חמאס לפלסטינים. סמכות ללא כל הצעה מאף גורם.

איוב גם מדגיש את ההכרח בממשלת הסכמה לאומית פלסטינית, והפעלת תפקידם של ארגון השחרור ומוסדות הרשות, ומדגיש שישראל לא רוצה לראות את העם הפלסטיני, אבל הדברים אינם תלויים ברצונו בלבד. וחייבת להיות הסכמה על הממשל בעזה בין תנועת חמאס לרשות הפלסטינית, תוך הדגשה שהפלסטינים הם אלה שינהלו את ענייני רצועת עזה.

במסגרת "הסכם פילדלפיה", שישראל חתמה עם מצרים ב-2005 לאחר נסיגתה מרצועת עזה, ושתל אביב רואה בו נספח ביטחוני להסכמי "קמפ דוד", נסוגה ישראל מהציר המפריד בין עזה למצרים, והתחברה. זה עם מעבר רפיח לרשות הפלסטינית.

ב-2007 השתלט חמאס על עזה, וציר פילדלפיה והמעבר הגיעו לשליטתו, בעוד שישראל הטילה מצור חונק על הרצועה.

ב-7 במאי השתלטה ישראל על הצד הפלסטיני עם מעבר גבול רפיח עם מצרים לאחר מבצע צבאי שהתעלם מכל הקריאות הבינלאומיות, הגיבה בסירובה לתאם עם תל אביב בנוגע למעבר, והאשימה אותה בגרימת אסון הומניטרי. הרצועה, בעוד שישראל טענה לפני כמה ימים שהיא השתלטה על ציר פילדלפיה