העולם דרך העיניים הישראליות

عندما ضجّت الدنيا بصور خيام رفح المحترقة، وبهلع الناجين على أطفالهم وذويهم الذين صاروا نتفاً أو ذابوا واستحالوا رماداً، كان الإعلام الإسرائيلي منشغلاً بالحديث عن نجاح جيشه أثناء ارتكاب المجزرة، بقتل اثنين من «حماس»، مع أن أحداً لا يعلم إن كانا قد قُتلا أم לא! כך גם לגבי הטבח בג'בליה שבו נהרגו 150 אזרחים, בזמן שהתקשורת התפארה בפגיעה בפקיד חמאס. מראיין ישראלי שואל מדוע אנו מגזימים ומתארים את מה שישראל מבצעת כ"רצח עם", למרות שזה כלום לעומת מלחמות אחרות שגבו את חייהם של חצי או רבע מהאוכלוסייה, ותושבי עזה עדיין קיימים, והכל מההרוגים אינם עולים על 2 אחוזים. זה עולה בקנה אחד עם הצהרותיו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, לפיהן ישראל לא חצתה את הקווים האדומים, ולא הרגה אזרחים רבים. שימו לב שיותר מרבע מאוכלוסיית עזה נהרגו, נעדרים או נפצעו, שלושה רבעים מהם איבדו את בתיהם, והרוב המכריע נעקרו ועקורים.

אבל הסצנה מישראל שונה. המוח עדיין תקוע ב-7 באוקטובר 2023, מקובע במטרה להחזיר אסירים ולנקום, עם תחושה מתעתעת של עודף כוח, עד כדי כך שחלקם התחילו לומר שלא צריך לדאוג לנו מאמריקה או מאירופה. הטענה היא שהמערב היה במקור נגד הקמת מדינת ישראל. באותה תקופה היה צורך להתעמת עם בריטניה ולהתנגד לצרפת, כדי שישראל תהפוך למציאות. בכל פעם שישראל עומדת להשיג ניצחון גורף, בעלות בריתה מטילות עליה הפסקת אש, וזה מה שהוביל למצב העגום בו היא נמצאת. זה מה שקרה ב-1948 וב-1967, ואפילו במלחמות על לבנון.

אבל ההיסטוריון היהודי הצרפתי ג'ורג' בן סוסן מזכיר למי שמעודדים עימות עם אמריקה שלישראל אין עוד עליונות על שכנותיה מלבד חיל האוויר שאמריקה מספקת לו. הוא לא יכול לייצר אפילו מטוס אחד, אז איך הוא יכול להפנות עורף למי שמספק לו את התנאי שנותר לקיומו?

הטירוף הגיע לרמות סוריאליסטיות, שכן ישראל יצירתית בהפניית האשמות נגד כל צד שמבקר אותה. ההאשמות נעות בין "תמיכה בטרור" ל"עידוד אלימות" ועד ל"גזענות". ואכן, הפרופסור למדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה, דניז שרביט, למרות הקנאות הפרובוקטיבית שלו, החל להזהיר את אזרחיו מפני תלונות מוגזמות ושימוש מופרז בהאשמה ב"אנטישמיות", עד כדי כך שהפכה ל- וולגריות ונושא הבוז והלעג, שגרמו לו לאבד את ערכו והוציאו אותו מהקרב, למרות שזהו אחד מכלי הנשק החזקים והקטלניים ביותר המשמשים נגד מתנגדי הציונות העקובת מדם.

הישראלים אומרים שהקמפיינים נגדם מנצחים במערכה, כי המהגרים הערבים והמוסלמים הם אלו ששולטים בתקשורת המסורתית באירופה (זה מצחיק) ובבתי הספר לעיתונות שמהווים את הדור החדש, בנוסף לכלי התקשורת.
אבל הם מרגישים שהמכה הגדולה והאיומה ביותר הגיעה אליהם מהאוניברסיטאות האמריקאיות העתיקות כמו הרווארד וקולומביה, מצודות המחשבה והידע שבהן השקיעו עד הסוף, ושאת החלטתן הם תכננו זה מכבר לעצור. ישנן קריאות לפתח תוכניות שונות, להתעמת עם השינויים ה"מסוכנים", לאחר שאסטרטגיות קודמות היו עדות לכישלון בזירות שונות, כולל "בית המשפט הפלילי הבינלאומי", שעליו ריגלו במשך עשור, איימו על התובע שלו והבטיחו מעורבות אישית מצד מנהל המוסד לשעבר יוסי כהן אבל מה שהם עשו נחשף לבסוף, וזה הפך לשערורייה.

בית המשפט הפלילי עומד להוציא שני צווי מעצר נגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר ההגנה שלו יואב גלנט, וגם התיק שבו מעורבת נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין בסיוע בביצוע פשעי רצח עם במלחמה בעזה עולה באש.
ההדבקה של ההכרה במדינה הפלסטינית מגבירה את מצב ההפרדה מהמציאות שישראל חווה, גם אם השפעתה עדיין פסיכולוגית וסמלית. למרות התמיכה המערבית הבלתי מוגבלת במדינה הכובשת, אנליסט ב"זמן ישראל" כותב: "מקארים חאן ובית הדין הבינלאומי לתקשורת המרכזית וידידי (לשעבר) שכבר לא מדבר איתי, כולם מנסה לפגוע בנו. "בעקבות הטבח החמור ביותר של יום אחד ביהודים מאז השואה, הבידוד הזה לא רק תמוה, הוא הרסני". אף אחד בישראל לא רוצה לשכוח הם כאן בניגוד לרצונם של כולם, והסלע שעליו חשבו שהם בנו ישות שלא תזוז החלה לרעוד באלימות, כמעט מתפוררת, וזה מסבך הכל.

(על המזרח התיכון)

פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה בישראל, דניז שרביט, למרות הקנאות הפרובוקטיבית שלו, החל להזהיר את אזרחיו מפני תלונות מוגזמות ושימוש מופרז בהאשמה ב"אנטישמיות", עד כדי כך שהפכה לוולגריות. נושא ללעג וללעג, שגרמו לו לאבד את ערכו והוציאו מהקרב, למרות שהוא אחד מה... הוא השתמש בכלי הנשק הקטלניים ביותר נגד מתנגדי הציונות העקובים מדם.