מלחמה מתחילה מסיבות ומסתיימת מסיבות אחרות לגמרי

ההסכמה הבינלאומית שישראל זכתה לה לאחר ה-7 באוקטובר והעצרת הציבורית הפנימית הייתה חסרת תקדים בתמיכה במלחמה המטורפת בעם הפלסטיני. מלחמה זו הוצגה כמלחמה שתציב גבולות ותספק תשובות לסכסוך ארוך ויקר זה, ונראה היה. כאילו ישראל עומדת על סף השגת יעדיה המוצהרים והבלתי מוצהרים, והקרוב והרחוק נותרו דוממים בהמתנה לתוצאות הצפויות, המיוחלות או הרצויות לא רק זה, אלא גם לסיוע צבאי, לסיקור פוליטי ואפילו להצדקות מוסריות לזוועות שרק אדם עיוור ושנוא לא יכול היה לראות, זרם פנימה. מלחמה זו הייתה יכולה להיות מלחמה מהירה, החלטית ובלתי מזיקה מבחינה פוליטית או מוסרית, ניתן היה להצדיק אותה או להעביר אותה, כפי שהמערב הקולוניאלי נהג לעשות לגבי ישראל. פעולות, טעויות וחטאים, אבל זה לא היה המקרה הפעם המלחמה התחילה עם כמה מטרות בין מטרות אחרות שהיו מוסתרות או ששותקו לגביהן, והמבקר יכול היה לראות שלמלחמה הזו יש כמה רמות של יעדים, קרובים ומטרות. רחוק, גלוי ובלתי נראה.
עכשיו, אחרי כל הזמן הזה, שהיה עד להרבה דם והרס, והתרחבות הסכסוך והתפשטותו לזירות ומפלגות אחרות, ואחרי כל ההפסדים והאכזבות האלה, המלחמה נמצאת במקום אחר לגמרי המלחמה משנה את המשתתפים שלה ואת צופיה המלחמה משנה את שדהה, את הכלים שלה ואת מטרותיה, היא הופכת למלחמה שונה מזו שהייתה.
אחרי כמעט שמונה חודשים, המלחמה המטורפת הובילה לדברים הבאים:
ראשית: ישראל כבר לא נלחמת רק בעם הפלסטיני, אלא היא נלחמת בחוק הבינלאומי, במדינות אחרות, באליטות, באוניברסיטאות, בפלטפורמות תקשורת ובמספר גופים בינלאומיים המלחמה התרחבה מאוד, וישראל נאלצה להילחם בחזיתות זה זה מעולם לא שקל.
כעת מדובר במלחמה נוספת, שבה נאלצים חלק ממנהיגי ישראל לאיים בפומבי לרחוץ ולהשמיד את כל מי שיעמוד בדרכם.
שנית: ההפסדים של ישראל אינם מוגבלים למה שנחשב או מוחשי, אלא ההפסדים הללו הפכו לרמת התדמית והנרטיב. היו ביקורות קשות על התדמית, המדיניות, ההתערבויות, ההשפעות והאופי של מערכת היחסים העתידית השינויים הללו החלו להופיע יותר ויותר בהפרדה ובחלוקה זו בין מקבלי ההחלטות והרחוב.
שלישית: ארצות הברית היא הכוח הדומיננטי והמשפיע ביותר בסכסוך הערבי-ישראלי, אבל מאז ה-7 באוקטובר היא ספגה אבדות רבות גם גופים בינלאומיים נעו בניגוד לרצונה, וגם הופיעו עמדות שאמריקה לא מרוצה מהצורר על אמריקה וישראל בדרך זו, זה אומר שהסדר העולמי הנוכחי כבר לא משקף את התמונה האמיתית של התנאים.
רביעית: חלו שינויים שאינם פורמליים בעמדות ובאוריינטציות של האזור הערבי, ואולי האזור הזה צריך כעת להרוויח מכל מה שקורה, שכן לא ניתן להמשיך באותה מערכת יחסים ואוריינטציה, כאילו כלום לא היה. זה הכרחי לבנות על מה שקורה בעולם, וזו הזדמנות מצוינת.
חמישית: הרשות הלאומית הפלסטינית, שעוקפת, נלחצת או אפילו מפילה, כרצונה של ממשלת ישראל, נקראת גם היא להקדים את האירועים ולהתגבר עליהם חסויות מרובות, וזה פשוט אומר או מעבר למה שקיים, או ליצור ישות חדשה מפוצלת, מפוצלת וחסרת ייצוג. לכן, הרשות הלאומית, לאחר שמונה חודשים, עומדת בפני צומת דרכים קשה מאוד, ואולי המסוכן ביותר. ההיסטוריה הקצרה שלה.
שישית: ישראל, אחרי שמונה חודשים של מלחמתה בעם הפלסטיני, נראית יותר שנויה במחלוקת, מבודדת יותר, מעורבת יותר, יותר אויבים ומפחידה יותר זה לא היה אפשרי ללא הסטריליות, הריקנות והרצון של העם מנהיגות בישראל להשיג הכל בלי לשלם זכאות לכלום, אחרי שמונה חודשים ממלחמה שלא קרתה קודם לכן, מנהיגים ישראלים אומרים שהם בכלל לא ניצחו על איזה ניצחון הישראלים חולמים אחרי כל ההרס הזה ודם?! אולי העיוורון והטיפשות האלה הם שהביאו את ישראל להתנגש בסלעים אליהם התייחס גנץ באיום התיאטרלי שלו.
זו מלחמה היא מתחילה בהקדמה, בסיבות ובמטרות, ומסתיימת בבלתי צפוי לחלוטין.

---
ישראל, לאחר שמונה חודשים של מלחמתה בעם הפלסטיני, נראית יותר שנויה במחלוקת, מבודדת יותר, מעורבת יותר, יותר אויבות ומפוחדת יותר, וזה לא היה מתאפשר לולא העקרות והריקנות של ההנהגה בישראל, ושלה. רצון להשיג הכל מבלי לשלם חובה על שום דבר.