הרוצח שלי...

הו רוצח חלומותיי, המחר שלי, והיום שלי, אלו מצוותיי, אם תרצה, אז תקשיב להם ושנן אותם בעל פה.. הרג אותי בסתר, אל תהרוג בגלוי, ואל תהפוך אותי לגיבור או קדוש מעונה, כי ההמונים הפכו לעבדים למלכות סמכותך, אבל אני מבקש ממך לרחם על העצים, וכמו דברי בימי קדם כשהיו המהפכה שלי נגד הקיסרים החדשים של רומא.. אבל אני מייעץ אתה, אם אתה רוצה לתלות את כולם, לרחם על העצים, אל תחתוך את הגזעים כדי להעמידם בגרדום, אל תחתוך את הגזעים, כי האביב עשוי לבוא והשנה עשויה להיות שנה של רעב... והרג הפך לנורמה לאור האיזון של משוואת הדיכוי הנוכחית, ופשעים בינלאומיים מהצפוי הוא להשוות את הקורבן לתליין, והתליין ממלא את העולם ברעש כך שהוא הקורבן שנרצח נאלץ להרוג, והטיעון כאן הוא אנטישמיות, שהפכה לחולצתו של עותמאן, ------כאילו שם, בנו של נח ----------הוא הוריש לכולם המורשת הזו של זיוף ההיסטוריה, ומי שכותב היסטוריה הוא ההיגיון של הכוח, והכוח משתנה בהתאם למשתנים של הרג וטבח, והיטלר כתב פעם היסטוריה.

הו רוצח, האם אתה רואה את המתים ואיך להרוג אותם..?? אולי אנחנו גם אלה שעוזרים לך להרוג ונותנים לך את הזכות להרוג, ו(אנחנו) כאן מתכוונים שאנחנו ערבים חסרי בושה וכמה מאלה שאורבים בחלום לעמוד מול כבשה עם סכין שחיטה.
הו רוצח, דובר עברית, זז מעט הצידה, ודובר גמגום ערבית בנוכחות פסגת הוד מלכותך והודאותיך הבה נשפוט לנוכח הרגע הזה, שהפך להביש ועלול להיות מביש ומשפיל. הבה נדון בעצמנו מול עצי הזית המתנגדים בצל השנאה לתאנים וזיתים וסיפוריהן של סבתות בוא נראה שוב את המתרחש, או יותר נכון ננסה להבין אוצר המילים החדש עם מילוני האמונה המוחלטת אל מול העידן החדש... הבה נתבונן מקרוב בעיניים קמלות ומתוסכלות בזירת הבריחה, הבריחה והרעב ממולדת שאומרים שהיא המולדת.. .

רוצחי דיאלקטים ושפותיכם השונים, ואתם שותפים לטבח, בואו ודברו אל ה' בנוכחות שבר ועוול, גם אם הדיכוי הוא אדון המצב, ואין צורך שנתרגל. הונאה של דיבורים מתוקים המעורבים בדיפלומטיה של שקרים והכחשה, והבה נהיה גלויים עם העניים והרעבים על מדרכות הרחובות, ועם אלה שמסתובבים בשכונות בחיפוש אחר אמת קיומם, והאם שמותיהם. וכינויים משפחתיים הפכו למילים נרדפות לשטן החדש? ...וסליחה על משורר שאמר את אשר אמר בפני ה' כאשר הצטמצמה לו הגיאוגרפיה של המולדת והוא הסתובב, בורח בחשכת הלילה, בליל אשר שקע הירח. כדי שיתאפשר מעשה הבריחה, והוא שר שיח יחיד לאדון מולדתו והמולדות, מאחל בשערי שנתו החדשה שתהיה למולדת משמעות ושהאנושיות שלה תזכה למציאות שלאחרים. יבין כשהמדינה הזו הופכת לכלא והאסיר הוא בן לוויה של אתמול, וכשהמדינה הופכת למוקד לעיסוק בהפקרות לאור יום, וממלכה לנסיכי הוללות, הכל הופך למותר, והתמוטטות היסודות של כך. -נקרא ערכים, מוסר וטאבו יש הרבה נקודות מבט... ונרון אהב את רומא ושרף אותה, והצליינים שיננו את המילים אלוהים והפצצת הכעבה.. ואתה והיושבים בפסגות הערביות, עם שלנו דובר בראשך, בוא ותגיד פעם אחת את המילה שלנו מול הדרקון, ושיהיה מבול אחרי זה, נמאס לנו מניתוח, חשיבה והפעלת השליטה והחוכמה המרבית להשתגע לאור יום, ולטירוף ההמונים יש הרבה היגיון כאשר מנהיגים נכשלים בלילה.
זו המילה של ההמונים עכשיו, וזו המילה של אלה שחייבים לדבר לאור התגברות המתקפה וחסימת האופק זרימת הדם הפלסטיני לא יכולה להיפסק אלא אם כן העם, כל העם כל הקשת הפוליטית, התרבותית, הדתית והחברתית שלהם, מבינים שהגיע הזמן לגרש אותם מהבתים שלנו, מהחלומות שלנו ומהשולחנות שלנו.

זו מילה להיסטוריה, ותנו למי שכועס לכעוס כבר לא אכפת לנו מהכעס של קומץ אנשים מושחתים, וקומץ דרווישים קיצוניים וגזענים הם אלה ששונאים את הרעיונות היצירתיים שממראים לשמיים, והם החוששים שהמולדת תהפוך למולדת ממשית עבור כולם, ואלו שרואים את המולדת רק דרך עיני שפת הדולר והעסקים. מבועתת משיר אהבה, מצמה ברונטית שצופה בשעות השקיעה על חוף הים הגלי, או משיר סופי שמנסה לדבר אל אלוהים הרחק מתאוות ותענוגות עם הדבש ובתולות הים המובטחים.

זה העיתוי הנכון לעזיבה, או לבריחה כבר אין הרבה הבדל... זו תהיה העזיבה שלהם או הבריחה שלנו..