מאמר במגזין "טיים" הצביע על כך שבית הדין הבינלאומי לצדק הגיע למסקנה בינואר האחרון כי "סביר" שייתכן והתרחשו פשעים הקשורים לרצח עם במלחמתה של ישראל בעזה, והוא למעשה הזהיר את ישראל, גם אם מצא שהקמפיין הישראלי לא זה היה רצח עם באופיו.

מחברו, דיוויד ג'יי סיימון, מנהל התוכנית ללימודי רצח עם באוניברסיטת ייל, ציין כי בית המשפט פרסם שישה "צעדי ביניים", כולל שניים הקוראים לישראל ולכוחותיה להבטיח שרצח עם לא יתרחש במהלך התגובה לאירועי ב-7 באוקטובר האחרון.

בעוד שאחד הצעדים הללו מאלץ אותה לא להסית לרצח עם, שניים אחרים מתייחסים לשימור ראיות והגשת דוחות לבית המשפט, והשישי גם קורא לו "להתייחס לתנאי החיים השליליים איתם מתמודדים הפלסטינים ברצועת עזה".

האם המשבר ההומניטרי הוא עדות לרצח עם?

הכותב ציין כי המהות של אמנת רצח העם היא שלא מדובר רק ב"הרג המוני", אפילו של אזרחים, אלא מדובר במונח המתייחס לניסיון להשמיד עם, ולכן הוא כולל 4 אמצעים מלבד הרג, כגון "גרימת נזק פיזי או פסיכולוגי חמור", ו"פגיעה בתנאי החיים כדי להביא להרס הפיזי של הקבוצה", "הטלת אמצעים למניעת לידות" ולבסוף "העברת ילדים בכוח מאחד קבוצה לאחר."

למרות שמספר הנפגעים בקרבות ירד - לדברי המחבר - בשבועות שלאחר הוראת בית הדין הבינלאומי, המשבר ההומניטרי, שממנו הביעה קבוצת המשבר הבינלאומית דאגה מפורשת, העמיק.

מדיווחי האומות המאוחדות עולה כי 75% מאוכלוסיית עזה נעקרו מבתיהם לפני סוף מרץ הקרוב, וסביר להניח שההתקפה הפוטנציאלית על רפיח תחריף משמעותית את המצב, וניתוח שנערך על ידי "הסיווג הביניים המשולב". של ביטחון תזונתי", העוקבת אחר משברים, חזה כי מחצית מאוכלוסיית רצועת עזה, המונה 1.11 מיליון בני אדם, מתמודדת עם תנאים קטסטרופליים עד אמצע הקיץ, ומגיעים לשלב החמישי, כלומר "רעב", שהוא השלב הגרוע ביותר בסיווגה.

סיימון תהה האם המשבר ההומניטרי מהווה רצח עם בהתחשב בחששות בית המשפט, והדגיש כי בהתחשב במצב מעשה (או מדיניות) של רצח עם תלוי, מנקודת מבט משפטית, בידיעה האם הנסיבות היו "מכוונות" והאם הן תוכננו "להרוס". "האוכלוסייה הפלסטינית בעזה.

בדרך כלל, הנושא פחות מורכב, משום שהתנועה הכפויה של עזתים רבים מצפון הרצועה למקלטים וערי אוהלים בדרום, שלוותה במדיניות של הגבלת הסיוע לכל רצועת עזה, הפכה את הרעב לבלתי נמנע כמעט. במיוחד מאז שרשת מערכות האזהרה Early Famine פרסמה את התחזיות הללו בסוף השנה שעברה, והעלתה בדיוק את החששות הללו.

הרשעה, לא זיכוי

יתרה מכך - אומר הכותב - האמצעים המסוכנים, האיטיים והבלתי מספיקים - במידה מצערת - להקלת חומרת הרעב, כגון נפילות אוויר ורציפים זמניים, מוכיחים את המודעות לצורך בהקלה, אך ישראל מצטטת אותם כראיה לכך. תום לב, למרות שמדינות אחרות שעשו זאת, מהווה למעשה הרשעה, לא זיכוי.

הכותב הגיע למסקנה שמה שעזה צריכה כעת הוא מאמץ סיוע מאסיבי ומתואם היטב, והפסקת פעולות האיבה היא תנאי הכרחי לכך, ולכן לא ניתן להפריד בין הקנאות של ישראל או חמאס להגיע להפסקת אש מאחריות למשבר ההומניטרי. .

בהיעדר אמון בין שני הצדדים, עליהם להתחייב לאפשר לצד שלישי, באשר הוא, לפקח על הסעד ולפקח על הפצתו, בידיעה שדיונים פוליטיים על מעמד הריבונות, ערבויות בטחוניות ואחריות על פשעים בינלאומיים, המהווים חלק מהותי מהפתרון לטווח הבינוני בעזה, אינם ניתנים לפתרון. זה מתחיל רק לאחר טיפול במשבר ההומניטרי.

הכותב הגיע למסקנה שהסיבה מאחורי מהלך כזה לא צריכה להיות שבית הדין הבינלאומי דורש זאת, או שאי ביצועו מגביר את האפשרות שהוא יפסוק רצח עם, למרות שהוא עשוי לעשות זאת, אלא הסיבה צריכה להיות המוסרית. אחריות למנוע אסון הומניטרי אפשרי. מנע את זה.

מקור: זמן