מאז השקת התוקפנות הישראלית ברצועת עזה, תושביה מתמודדים עם קשיים בהיבטי חיים שונים, בעיקר בפרנסה ובפעילות הכלכלית, שהיתה משותקת כמעט לחלוטין.

אחת ההשלכות הבולטות של המשבר היא מחסור במזומן בידי אזרחים פלסטינים או סוחרים ברצועת עזה. אפילו ניסיונות של חלקם להשיג כסף מקרוביהם בחו"ל מתמודדים עם קושי ההעברה ועלותו הגבוהה מאוד, שכן עמלת ההעברה נעה בין 20 ל-30%.

תושבי רצועת עזה אומרים כי המחסור בנזילות נותר מכשול להקלה על תנאי המחיה שלהם ולנסות לקנות מה כדי לפרנס את ילדיהם. חלק מהסוחרים בדרום רצועת עזה אינם מסוגלים לספק נזילות בצפון כוחות הכיבוש מתמקדים באזורים שבהם מועבר כסף.

הכיבוש לא רק פגע במערכת הבנקאות ברצועת עזה, אלא כלל גם את הגדה המערבית על ידי פגיעה בחנויות להחלפת כספים והחרמת כספיהן.

למרות שהבנקים בפלסטין נתונים לפיקוח של הרשות המוניטרית הפלסטינית של הרשות הפלסטינית, הם נשארים בשליטה כמעט מוחלטת של הבנק המרכזי של ישראל.

השקל הישראלי נחשב למטבע עיקרי בפלסטין, יחד עם הדינר הירדני, האירו והדולר, ומשמש כחוק כאמצעי תשלום לכל מטרה.

מגזר הבנקאות הפלסטיני

במגזר הבנקאות הפלסטיני פועלים 13 בנקים מקומיים וזרים, ביניהם 7 בנקים מקומיים, 5 בנקים ירדניים ובנק מצרי אחד.

סך הנכסים של המגזר הבנקאי הפלסטיני מסתכם בכ-22 מיליארד דולר.

במהלך מלחמת ישראל ההרסנית ברצועת עזה נהרסו או הושבתו כל הסניפים בצפון ובמרכז הרצועה, 5 סניפים נותרו לפעול בעיר רפיח מדרום לרצועה, מתוך 56 סניפים בכל הרצועה.

כמו כן, 7 כספומטים נותרו פעילים מתוך 91 כספומטים שפעלו ברצועת עזה לפני מלחמה זו.