מלחמה בעזה: ישראל גוררת את ארה"ב למלחמה אזורית עתידית

אם וושינגטון תאפשר לישראל להפוך את עזה למחנה פליטים ענק שיכפה בהדרגה פלסטינים לעלות על הסירות, יתפתח קרב קיומי חסר תקדים ברחבי האזור

כאשר נשאל ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו האם הוא מסכים עם ועידת "ניצחון ישראל" האחרונה, שקראה לגירוש המוני של פלסטינים מעזה, אמר כי השרים מממשלתו שהשתתפו "זכאים לדעותיהם".

זה היה, כרגיל, מטעה. חודשים ספורים קודם לכן, על פי הדיווחים, הוא הטיל על רון דרמר, אחד מעוזריו הקרובים ביותר, לבחון דרכים "לדלל" את אוכלוסיית עזה.

הרעיון היה לעקוף את ההתנגדות של מצרים, ארה"ב ואירופה לגל המוני נוסף של פליטים, על ידי פתיחת הים כמחווה הומניטרית.

ישראל היום, שקיבל עותק מהתוכנית, ציין: "תופעת הפליטים באזורי מלחמה היא דבר מקובל. עשרות מיליוני פליטים עזבו אזורי מלחמה ברחבי העולם רק בעשור האחרון, מסוריה ועד אוקראינה. לכולם נמצאה כתובת במדינות שהסכימו לקבלם כמחווה הומניטרית.

"אז למה שעזה תהיה שונה? ... הים פתוח גם לעזתים. לפי רצונה, ישראל פותחת את מעבר הים ומאפשרת בריחה המונית למדינות אירופה ואפריקה".

אין שום סימן שנתניהו זנח את תוכניתו לדחוף מספר ניכר של פלסטינים לסירות - וגם לא, למרות המתחים הרבים בקבינט המלחמה, שהצבא מתנגד לפקודות הללו.

בנאום בישיבה פרטית של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת אמר נתניהו כי הנמל עשוי להקל על סילוק הפלסטינים מעזה. לדבריו של עיתונאי קאן ניוז, "אין מכשול" לעזוב את רצועת עזה מלבד חוסר הנכונות של מדינות אחרות לקבל אותם.

אם עדיין לא קיימת תוכנית קוגנטית ליום שאחרי המלחמה, נראה שיש קונצנזוס על השארת כל אוכלוסיית עזה באוהלים, תלויה בסיוע שישראל לבדה שולטת בו.

רעב וגלות

הדברים ממשיכים לתכנן. לאחר חמישה חודשי מלחמה, 1.1 מיליון בני אדם - מחצית מהאוכלוסייה - מיצו לחלוטין את מלאי המזון שלהם והם נאבקים ברעב קטסטרופלי. זהו המספר הגבוה ביותר של אנשים שתועד אי פעם כעומדים בפני רעב קטסטרופלי לפי סיווג שלב אבטחת מזון המשולב.

הרעב הוא החריף ביותר בשני המחוזות הצפוניים של עזה, שם נותרו לכודים כ-300,000 בני אדם.

זה יכול להיעצר תוך 24 שעות, כזו היא כמות הסיוע שמחכה בגבולות עזה. אלפי משאיות נתקעו בצד המצרי של מעבר רפיח, בעוד ספינה של סיוע מטורקיה נתקעה בנמל אשדוד של ישראל במשך חודשים.

אבל שום כמות של אזהרות קשות מהאו"ם ומהבית הלבן, וגם לא תיק רצח העם התלוי ועומד בפני בית הדין הבינלאומי, לא דוחפים את נתניהו לשחרר את הסיוע השופע בגבולות עזה. במקום זאת, מנהיגי העולם מדברים כאילו לצוואר הבקבוק בגבולות אין סוכנות; שזה פשוט קורה.

הגבלת זרימת הסיוע היא מדיניות שבבעלותם של חברי הכנסת בני גנץ וגדי אייזנקוט כמו של נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט. רעב המוני הוא אמצעי בדוק להדחת נתינים סוררים לגלות. כפי שקורה לעתים קרובות בהיסטוריה של הקולוניאליזם, בריטניה ניסתה זאת תחילה.

ההשלכות של מה שקורה לנגד עינינו היום חזקות מספיק כדי לתדלק התנגדות וניצחון לדורות הבאים

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מחא כפיים, אבל הוא כנראה התפתל בפנים כשראש ממשלת אירלנד ליאו ורדקר הזכיר לו את ההקבלות בין מה שקורה עכשיו תחת משמרתו לבין הרעב האירי במאה ה-19.

בנאום בטקס הסנט פטריק'ס יום בבית הלבן, אמר ורדקר: "אדוני הנשיא, כידוע, העם האירי מוטרד מאוד מהקטסטרופה שמתחוללת לנגד עינינו בעזה. כשאני מטייל בעולם, מנהיגים שואלים אותי לא פעם מדוע לאירים יש כל כך אמפתיה לעם הפלסטיני, והתשובה פשוטה: אנחנו רואים את ההיסטוריה שלנו בעיניהם. סיפור של עקירה, של נישול וזהות לאומית מוטלת בספק או מוכחשת, הגירה כפויה, אפליה ועכשיו רעב".

קבוצה של היסטוריונים של הרעב הגדול פנתה במכתב "למצפונה של אמריקה האירית".

"אנו מבקשים מהאירים-אמריקאים בתפקידם כאזרחים, כחברים בחברות תרבותיות וטובות, כמנהיגים פוליטיים, להשתמש בהשפעתם כדי למנוע רעב חמור כמו זה שעמד בפני אבותיהם", נכתב במכתב. "כדי לעשות זאת יש צורך שארה"ב תפסיק לחמש את ישראל; שהיא מפעילה לחץ על ישראל להפסיק את פעולתה הצבאית ומסירה את המצור על עזה; כי היא נמנעת מלהפעיל וטו במועצת הביטחון של האו"ם ביחס לפלסטין; שהיא מחזירה את המימון לאונר"א, הסוכנות המצוידת ביותר לספק סיוע; שהיא פועלת כמתווך ישר כדי להביא להסדר מדיני מוסכם בין ישראל לפלסטין".

מסר חזק

הרשימה הזו כל כך רחוקה מהאג'נדה של ביידן שצריך פוליטיקאי מכונות משומן באמת כדי למחוא כפיים ולהנהן לעבר ורדקר, תוך כדי מכירת מטוסי F35 לישראל.

הרחק מהמיקרופונים החמים, לפי הדיווחים, ביידן צעק וקילל כשסיפר לו בפגישה פרטית בבית הלבן על ירידת מספרי הסקרים שלו במישיגן וג'ורג'יה על רקע טיפולו במלחמה בעזה, ואמר שהוא מאמין שהוא עשה מה שנכון, למרות ההשפעה הפוליטית.

אבל יש מסר חזק עוד יותר מאחורי ההקבלה בין שני הרעב.

כפי שבידן יודע טוב מדי מההיסטוריה שלו - הוא צאצא של ניצול מהרעב הגדול - הדיכוי הבריטי לא כיבה את להבות המרד. זה ריפר אותם.

הרעב הגדול הניח את שורשי המאבק לעצמאות, פשוטו כמשמעו, בחלקים של אירלנד שנפגעו הכי קשה. Skibbereen, בקצה המערבי הקיצוני של מערב קורק, היה אחד האזורים שנפגעו בצורה הקשה ביותר מהרעב בין 1845 ל-1852. האזור המשיך לייצר שלוש מהדמויות המובילות של מרד הפסחא של 1916: מייקל קולינס, טום בארי ו ירמיהו אודונובן-רוסה.

עד 1916, מעט אנשים היו בחיים שזכרו את הרעב, אבל זה לא היה משנה. צאצאיהם עשו זאת.

כך גם לגבי העניין הלאומי הפלסטיני כיום. המאבק למען מדינה פלסטינית, להפסקת הכיבוש הישראלי, חושמל והתחדש ברעב המוני בעזה. ההשלכות של מה שקורה לנגד עינינו היום חזקות מספיק כדי לתדלק התנגדות וניצחון לדורות הבאים.

אבל למכונת יום הדין של נתניהו אין מצב לוותר על הניסיון. למעשה, זה רק התחיל.

התוכנית בפעולה

מאז שמנהיגי השבטים בעזה דחו את התוכניות לחלוקת סיוע בשליטת ישראל, ולהוות אב טיפוס של משטר וישי, התרחש פרץ קרבות במחוזות הצפוניים וקרב נוסף בבית החולים א-שיפא.

השניים מחוברים. השבטים ארגנו "ועדות עממיות" כדי להבטיח משלוח שיירות סיוע למרכזי הפצה של Unrwa. במציאות, השיירות נשמרו על ידי מגוון פלגים, ביניהם פתח וחמאס. המשלוחים זכו להצלחה אדירה, הראשונה שעברה ביבשה במשך שבועות.

אבל הם גם היוו מכה עצומה לישראל - ראשית בכך שהראו שחמאס עדיין פעיל ובעל יכולת התארגנות בצפון, ושנית משום שהתכוונו לכך שישראל איבדה שליטה זמנית על חלוקת הסיוע, נקודת הלחץ המרכזית שלה על אוּכְלוֹסִיָה.

שיירת סיוע נכנסת לרצועת עזה דרך מעבר רפיח עם מצרים ב-20 בנובמבר 2023 (מוחמד עאבד/AFP)

לפיכך, כוחות ישראליים תקפו והרגו את האיש האחראי על תיאום השיירות, מנהל פעולות המשטרה פאיק מבחוח, לאחר שלכדו אותו בבית החולים א-שיפא.

בעקבות תקיפות אוויריות, וביום שלישי נהרגו לפחות 23 פלסטינים האחראים על אבטחת אספקת הסיוע. זה דבר מאוד לא חכם עבור ישראל לעשות אם היא מנסה לבסס צורה כלשהי של שליטה אזרחית עם סיום המלחמה.

בהכרזת מלחמה על השבטים עימם ניסתה לשוחח בחמשת החודשים האחרונים, ישראל מאחדת את כל אוכלוסיית עזה מאחורי הפלגים הפלסטיניים.

לא חסר יכולת ארגונית בעזה; כעת היא מאוחדת נגד ישראל.

כתוב על הקיר

תוכנית המשחק של נתניהו ברורה כעת: להאריך את המלחמה כמה שיותר זמן; לאטום את כל גבולות היבשה, וכלה ברפיח; ולהפוך את הים לנתיב המילוט היחיד לפלסטינים מעזה.

מאחורי דברי הגינוי החמים, ביידן והאיחוד האירופי שיחקו עד כה לידיו. התשתית לתכנית כזו בדיוק נבנית לנגד עינינו, בסיוע מרצון של וושינגטון.

המזח הצף לא היה תגובה לרעב המתקרב. זה היה חלק מהתכנון שיצר אותו

"מזח זמני" נבנה כדי לקבל סיוע ישירות לעזה, כאשר ביידן אמר שהוא יוכל "לקבל משלוחים גדולים הנושאים מזון, מים, תרופות ומקלט זמני". המטרה היא לאפשר "עלייה מסיבית בכמות הסיוע ההומניטרי הנכנס לעזה מדי יום", אמר.

ביידן מגלה כאילו הנמל היה הרעיון שלו, ותגובה לרעב. זה לא היה אף אחד מהם.

את התוכנית לנתיב ימי לעזה דרך קפריסין יזם נתניהו, אמר מקור דיפלומטי בכיר ל"ג'רוזלם פוסט". "נתניהו לקח יוזמה להקמת סיוע הומניטרי ימי לאוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה, בשיתוף עם ממשל ביידן", אמר הגורם.

התאריך שבו זה קרה חשוב יותר מזהות מחבר התוכנית. לפי דיווח זה, נתניהו התווה את האסטרטגיה שלו לנשיא קפריסין ניקוס כריסטודוולידס ב-31 באוקטובר, שלושה שבועות בלבד לאחר התקפת חמאס, וחזר על הנושא עם ביידן ב-19 בינואר.

במילים אחרות, המזח הצף לא היה תגובה לרעב המתקרב. זה היה חלק מהתכנון שיצר אותו.

ותראו איפה בונים את המזח. נמל טוב וגדול יותר כבר קיים בעיר עזה, אבל זה לא יתאים למטרות נתניהו. הנמל החדש מופיע בקצה הדרך שחצב הצבא הישראלי במרכז רצועת עזה כדי להפריד בין צפון לדרום. בעוד שכוחות ארה"ב יבנו את המזח, הסיוע שיגיע דרכו ינוהל או ייבדק על ידי הצבא הישראלי.

בעוד האונייה בונה המזח מתרוצצת בדרכה לאטה לעבר עזה, ויעברו חודשיים עד שהנמל החדש יפעל, מקורות בצי האמריקני אומרים כי הפרטים כיצד יזרום הסיוע לעזה מהים טרם גובשו. - מסיבה טובה.

הכביש והנמל יהיו בשליטת הצבא הישראלי, אותו צבא שחנק נקודות כניסה קיימות ופגע בפלסטינים שניסו לאבטח משאיות סיוע של האו"ם. כל מי שמכיר את האזור ואת ההיסטוריה של הסכסוך הזה צריך להיזהר מהשימוש במילה "זמני" כשהיא מיושמת על תשתיות מסוג זה.

חומת ההפרדה בגדה המערבית הכבושה נועדה להיות תגובה זמנית למחבלים מתאבדים. המצור על עזה היה אמור להיות זמני. ועכשיו אנחנו מתבקשים לקבל נמל בעזה בשליטה הצבא הישראלי כמבנה זמני להתמודדות עם רעב.

בא בדרכך

אם מישהו צריך להתחכם במהירות לתוכניות האלה, צריכות להיות ממשלות קפריסין, יוון ואיטליה, שיהוו נקודות היעד למשבר הפליטים החדש שישראל מתכננת.

האיחוד האירופי הודיע זה עתה על חבילה של 8 מיליארד דולר כחלק מעסקה לבדיקת הגירה ממצרים, והעניקה אותה למשטרו של הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, ששלטון כושל שלו יצר את הבעיה.

זה ההיגיון של מבצר אירופה: לגבות דיקטטור שיוצר הרס בארצו ומכריח אלפי מצרים לעלות על סירות, ואז לתגמל אותו על ידי הפיכת גל האומללות האנושי שיצר לזרם הכנסה נחוץ.

על ידי סגירת רפיח סופית, ישראל תמנע ממצרים את הקלף האסטרטגי האחרון שלה: עזה. לאחר שנכנעה למעמד של מנהיג העולם הערבי, איבדה כל השפעה על שכנותיה, סודן ולוב, נותרה לסיסי רק משימה אחת, לפעול כבריון ה-XL של אירופה נגד פליטים.

האיחוד האירופי עומד לחזור על אותה טעות עם נתניהו: לאפשר לישראל לעצור את זרימת הסיוע הבינלאומי לעזה דרך כל גבולות היבשה, ולאחר מכן לסייע בבניית התשתית לגל הגאות הבא של הפליטים. אחרי הכל, אם זה עבד בסוריה, זה יכול לעבוד בעזה.

פלסטינים מפנים הריסות לאחר הפצצה ישראלית במחנה הפליטים נוסייראת בעזה ב-20 במרץ 2024 (AFP)

אם בריסל לא תתחכם היום בתוכנית של ממשלת ישראל לעזה, זה יקרה בקרוב מאוד, כשהסירות המלאות בפלסטינים יתחילו להגיע לאיי יוון ולחופי איטליה.

אבל יש עוד נקודה שבה וושינגטון צריכה להכיר. זה הקשיב לנתניהו כאשר בשנת 2002, כאזרח פרטי, הוא העיד בפני הקונגרס כי הפלישה לעיראק תהיה "בחירה טובה".

ארה"ב הקשיבה, ותראה מה קרה. הפלישה לעיראק פתחה שרשרת אירועים שהכניסה את האזור כולו לסערה, הרחיבה מאוד את טווח ההגעה של איראן בעולם הערבי, והציתה מחדש פילוגים עדתיים.

ישראל אינה עוד נכס אסטרטגי ושותפה צבאית של ארה"ב. זהו הזרע, החממה והחממה של מלחמה אזורית

כיום, הפלישה של ישראל לעזה מאחדת את העולם הערבי נגד ישראל. החות'ים הם כעת הכוסית של ערבים בכל רחבי המזרח התיכון על המערכה שלהם נגד הספנות המערבית בים האדום. אבל מדיניות ארה"ב ממשיכה להיות מובלת על ידי נתניהו.

תערובת מסוכנת וחזקה מתבשלת בלבבות ערבים בכל העולם: כעס, השפלה עמוקה ואשמה. זהו מתכון למלחמת קיום שכמותה הדור הזה של ישראלים מעולם לא חווה ואין לו תיאבון אליה.

אם ביידן ילך בעקבות ישראל בדרך זו, הוא יפסיד בבחירות הבאות. הזעם בקרב הערבים-אמריקאים ירד מהמצעדים. אבל יש לכך השפעה אסטרטגית מועטה, כל כך גרוע התנהג הנשיא הדמוקרטי.

אם ארה"ב תאפשר לישראל להפוך את עזה למחנה פליטים ענק שיאלץ פלסטינים בהדרגה לעלות על הסירות, תהיה לכך השלכה אסטרטגית עצומה, שתגמד את הנפילה של הפלישה הנדונה לעיראק.

ישראל אינה עוד נכס אסטרטגי ושותפה צבאית של ארה"ב. זהו הזרע, החממה והחממה של מלחמה אזורית. אם זה יקרה, ארה"ב ראויה לכל מה שמגיע אליה.