זה התחיל עם הרצל הראשון וקרס עם נתניהו והלוי

בשבוע שעבר אשתקד נכנס הרצל (הרזי) הלוי לתפקיד הרמטכ"ל של צבא ההגנה לישראל וירש את אביב כוכבי. בטקס המסירה אמר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, בנאום בפני כוכבי: "תחת הנהגתך, פגענו בחמאס את המכה הקשה בתולדותיו, וכתוצאה מכך שורר שקט בגבולות עזה". אחר כך המשיך בנאומו, והפנה את השיחה להרצל הלוי: "השם הרצל הוא שם טעון ומחייב. הוא (הכוונה להרצל הראשון) הבין את הסכנה הנשקפת לבני עמנו, והכין תוכנית ותוכנית להבטחת והבטחת קיומנו. . גם היום ממשלת ישראל מודעת לסכנה ונותנת הנחיות לצבא הישראלי להכין תוכנית להדפתה.
שנה חלפה מאז ההערצה הזו של הרצל הראשון, מייסד התנועה הציונית הגזענית, והתפארות בתפקידה של ממשלת נתניהו והאדרת תפקידו של הכיבוש והצבא הקולוניאלי הישראלי. איפה ישראל עכשיו בכל זה?
אם ישראל הייתה מדינה וישות מדינית נורמלית, נורמלית, ניתן היה לצפות שהיא תוכל לצאת מהמבוי הסתום בו היא נמצאת היום. אבל זה לא. זהו צמח היברידי, שטני, מטפס, ניזון וגדל הודות לאלמנטים של כוח, שהם עצומים מצד אחד, אבל כולם אלמנטים לא יציבים של כוח, מצד שני.
עובדה זו דורשת בירור מסוים על מנת לדעת את ממדי ועומק ההבדלים הגדולים בין סוגי מרכיבי הכוח, והשפעתם המכרעת בקביעת עתיד הסכסוכים.
מרכיבי הכוח של מדינות, עמים ואומות מתחלקים לאורך שלושה צירים, אותם נוכל למקם בשלוש רשימות:
הראשון: ציר "מרכיבי כוח קבועים וקבועים" שאינם משתנים או נעלמים. הבולטים שבהם הם: המיקום הגיאוגרפי על מפת כדור הארץ ויבשותיו, מספר התושבים, השטח, אופי הגיאוגרפיה שלו, איכות הקרקע, האקלים וזמינות המים הישירים. מקורות טבעיים.
השני: ציר "יסודות הכוח הקבועים למחצה", הבולטים שבהם: המשאבים בקרקע של המדינה, העם והאומה, כגון מתכות, מכל הסוגים: יקרות, חצי- יקר, ורגיל; כמו כן, יש נפט וגז באדמה. כמו כן נכללים בציר זה: מים זמינים מהנהרות העוברים מארצות מוצא למדינות מעבר ולמטה. (אין זה מזיק לנו, בהקשר זה, להדגיש את ההכרח לעסוק ברצינות במה שאנו עדים לו בימים אלה, בנושאי מקורות הנילוס מאתיופיה (ואוגנדה) והשפעתו על מדינת המעבר: סודן. , והמדינה במורד הזרם: מצרים; וכן מקורות החידקל והפרת מטורקיה, והשפעתם, בחלקה. על סוריה... (אל-ח'בור) ולעתים קרובות על עיראק... (חידקל והפרת) , מבלי לשכוח שתחילתו של המתיחות שהובילה לפרוץ מלחמת יוני 1967 נבעה מכך שישראל הסטה את מסלול נהר הירדן וגנבה את מימיו.
השלישי: ציר "מרכיבי כוח משתנים" שאינם קבועים. הבולטים שבהם הם: חוזק צבאי, הרמוניה ולכידות חברתית, איכות מנהיגות, חוזק ואיכות בריתות והתקדמות מדעית.
בכל סוגי המרכיבים של כוח קבוע ויציב, מדינות ועמי האומה הערבית מתקדמים לאין שיעור ועולים על ישראל. בכל מרכיבי הכוח הקבוע למחצה, מדינות ועמי האומה הערבית מתקדמים ומצטיינים על ישראל במידה רבה מאוד.
באשר למרכיבי הכוח המשתנים, הלא יציבים, ישראל, מאז ההכרזה על הקמתה, גברה על הפלסטינים וכל מדינות ערב במידה רבה, ואז היא עלתה על ביצועים מכריעים וברורים מאוד, מאז הבסיס של "הפירמידה הערבית", מצרים, התערערה בעקבות יציאתה ממשוואת העימות עם ישראל.תפקידה בעולם הערבי החל להישחק, מה שהוביל לתחילת השחיקה בתפקידה ברמה הבינלאומית. מובן מאליו שמצבו של העולם הערבי לא יתייצב ללא בסיס איתן ויציב וצדדים משולבים, הקוראים לעבודה רצינית להשגת קונצנזוס והרמוניה בין מצרים, ערב הסעודית ואלג'יריה, ואיתם עיראק, סוריה, תימן ומרוקו לאחר שהחלימו.
אנו חוזרים, כאן, לעיקרו של מה ששורות אלו מבקשות להבהיר, ואומרים:
במשך זמן רב, ישראל מאבדת אט אט חלקים וחלקים חיוניים מחלק ממרכיבי כוחה. אבל הדימום הזה גדל ומוכפל מדי יום מאז רעידת האדמה ב-7 באוקטובר. חלק מהדימום המתמשך הזה הוא שאין לו תחליף. יותר מזה: זה משקף לרעה את שאר מרכיבי הכוח שיש לך.
התפוררות זו של מרכיבי הקהילה היהודית בישראל השפיעה לרעה על מרכיב נוסף בכוח הישראלי, שהוא "מרכיב הבריתות" החשוב ביותר.
מאז הקמתה לא נהנית ישראל ממרכיב של "הרמוניה" בין מרכיבי חברה זו, בין (היהודים האשכנזים), המרכיב העיקרי של הקהילה היהודית בישראל, המגיע ממדינות מזרח ומערב אירופה, לבין המרכיב השני. , המזרחיים (יהודים ספרדים), המגיעים מארצות ערב והאסלאם. בין חילונים לדתיים; אחר כך בין כל אלה לחרדים (חרדים); לבסוף, בין כל התמהיל הזה, שהתחילו לראות את עצמם כ"ישראלים" ואת העולים החדשים ממדינות ברית המועצות לשעבר; וגם בתוך כל אחת מהקבוצות הללו, מה שהאפיל על מרכיב "חוסר ההרמוניה בין הקהילה היהודית בישראל" ופיצה עליו, היה יסוד ה"לכידות" של כל מרכיבי החברה הזו, בשל תחושת הסכנה. ופחד מהעם הפלסטיני, והעמים והמדינות של העולם הערבי, וזה היה המלט והדבק שגורמים לקשר החזק הזה.
המשוואה הזו הפכה למשוואה של ה"בוגימן" הערבי, האוצר שממנו גורף אותו כל מי שמתחרה להגיע למושבי הנהגה, בין אם יחידים ובין אם מפלגות פוליטיות.
תחילת השחיקה של אחד ממרכיבי הכוח של ישראל, שהוא בבירור מרכיב "הלכידות וההרמוניה של החברה", התרחשה בשנת 1993, בשל הסכמי אוסלו, ובגלל מי שהוביל את המהלך. לקראת ההסכם הזה עמדה מפלגת העבודה הישראלית (לשעבר מפא"י), בראשות יצחק רבין ושמעון פרס. ובנות בריתו הן מפלגות שמאל (בסטנדרטים ישראליים, כמובן). מפלגות הימין והימין הקיצוני התנגדו לו, והסכם זה אושר בכנסת הודות ל"רשת הביטחון" שסיפקה "החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון" בראשות גדול תופיק זיאד ז"ל, ו"ערבי". המפלגה הדמוקרטית" בראשות עבד אל והאב דראושה. (אפשר היה לעשות זאת עם החתימה על הסכמי קמפ דיוויד ונסיגת ישראל מסיני, אבל מה שמנע זאת היה שמי שאישר את ההסכם היה מנחם בגין, מנהיג מפלגת הליכוד הימנית (לשעבר חרות). ובזכות אישיותו, מההיסטוריה, ונתמך כמובן על ידי מפלגות המרכז והשמאל.
רצח רבין חשף בפני הציבור את תחילתו של קרע גדול בקהילה היהודית בישראל. בעקבותיו נפל פרס, ובנימין נתניהו הקים את ממשלתו הראשונה (1996-1999). אולם האינתיפאדה השנייה שירתה את אינטרסים ישראליים אמיתיים ויסודיים, והחזירו את לכידות הרחוב היהודי בישראל. עם זאת, החלטתה של ישראל לפרוש את ממשלתו של אריאל שרון, חזרה ועוררה גל חדש של קרעים בחברה הישראלית, עם תחילת הימין הגזעני והפשיסטי בישראל להתעמת עם מה שנחשב בישראל לימין המעין-מתון.
אולם, השבר הגדול ביותר שפגע בלכידות והרמוניה של הקהילה היהודית בישראל (וגם מחוץ לישראל, בעיקר קבוצת הנוער באמריקה) החל בצורה אלימה ומתמשכת, מתחילת השנה שעברה, עם תחילת תנועת ממשלת נתניהו הנוכחית, הגזענית ביותר בתולדות ישראל, עקב ניסיונות הגמוניה. על הסמכות השיפוטית שם, שהובילה להפגנות שבועיות מאסיביות, מתחילת השנה ועד השביעי באוקטובר, ומאז. הסכנה, הפחד והיעדר תחושת הביטחון המוחלט, חזרו ויצרו מראית עין של לכידות במהלך השבועות הספורים מתחילת הפיגוע העקוב מדם והנפשע ברצועת עזה ובריחת העדרים. וירושלים, אבל היקף השבר ברחוב היהודי בישראל הגיע להיקף שכבר לא ניתן לטפל בו, והוא חדר, בזכות נתניהו וממשלתו, לכל הרבדים: מהרחוב ועד הצבא, ואפילו הממשלה, ואפילו המיני-ממשלה, ואפילו "מועצת המלחמה". די לציין ששומרי נתניהו ערכו את הרמטכ"ל לחיפוש בטרם אפשרו לו להיכנס לישיבת מועצת המלחמה, וכי שר הביטחון בממשלת נתניהו מסרב להשתתף עמו במסיבת עיתונאים.
התפוררות זו של מרכיבי הקהילה היהודית בישראל השפיעה לרעה על מרכיב נוסף של הכוח הישראלי, שהוא "מרכיב הבריתות" החשוב ביותר, במיוחד הברית עם אמריקה, מבחינה צבאית, מדינית וכלכלית... ו"החבל". על הטרקטור."
בנוסף לכל האמור לעיל: החלטתה של דרום אפריקה לגרור את ישראל למעגן בבית הדין הבינלאומי, באשמת פשע "רצח עם", היא האינדיקציה הסופית לתחילת קריסת הנרטיב הישראלי כולו. הנרטיב של התנועה הציונית הגזענית.