מאה ימים והחלטות קשות

מישהו חייב לומר את האמת, קשה ככל שתהיה. מהשבוע הראשון של המלחמה הארורה הזאת, אמרתי שהדרך היחידה להחזיר את כל החטופים בחיים היא באמצעות עסקה עם חמאס – ״כולם תמורת כולם״ – כל החטופים בתמורה לכל האסירים הפלסטינים. זאת העסקה. ועכשיו, במלאת 100 ימים למלחמה – כל כך קשה לעכל את זה – ישנם עדיין 136 חטופים בשבי חמאס, אי-שם בעזה. אחרי כל ההרג וההרס של מאה ימים – הן בישראל והן בעזה, חמאס שבראשית המלחמה דרש ״כולם תמורת כולם״, כעת דורש גם את סיום המלחמה ונסיגת ישראל לגבול הבינלאומי. בלי הסכמה ישראלית לדרישות אלו, אין עסקה. מניסיוני במו״מ עם חמאס, וגם מהמסרים שקיבלתי מקטר, ממצרים ומאנשי חמאס עצמם – זאת העסקה. לפי ישראל, היום לפחות 20 מהחטופים אינם עוד בחיים (כולל אורון שאול והדר גולדין), ואין לדעת כמה חטופים ישרדו עד לשחרורם – כל יום בשבי מסכן עוד את חייהם. 

יש ישראלים, ביניהם ראשי המדינה והצבא, המאמינים שאם ישראל תצליח לחסל את מנהיגי חמאס – האחים סינוואר, מוחמד דף, מרואן עיסא ונוספים – אזי ישוחררו כל החטופים. אני לא מאמין שחיסול ראשי חמאס יביא אוטומטית לשחרורם של כל החטופים. כמו רבים אחרים, אני מניח שראשי חמאס הקיפו את עצמם בחטופים כמגינים אנושיים, ואם ישראל תמצא אותם, בקרב ביניהם ייהרגו רבים מהחטופים יחד עם מנהיגי חמאס. 

לא יהיה ניצחון לישראל, אם החטופים לא יחזרו הביתה בחיים. יותר מדי מהם כבר נרצחו שם, ואין לנו מושג כמה מהם עוד יירצחו. החזרת החטופים חייבת להיות המשימה החשובה ביותר עוד לפני מיטוט חמאס. זאת האחריות המוסרית של ישראל להחזירם לאחר שהפקירה אותם בבתיהם, בבסיסיהם ובפסטיבל נובה. הניצחון הצבאי על חמאס יכול לחכות, החטופים אינם יכולים לחכות. כל כך הרבה ממה שאומרים למשפחות החטופים וממה שמספרים לנו הציבור, מחזיר אותי אחורה לימי שביו של גלעד שליט. ״אנחנו הופכים כל אבן, מאות אנשים עובדים 7/24 להחזיר את החטופים״, אומרים לנו. אם זה נכון או לאו איני יודע, אך נראה כי מטרות המלחמה מאז הסבב הראשון של שחרור חטופים הן כעת מיטוט חמאס ולא החזרת החטופים. אולי זה כך משום שהמחיר שחמאס דורש גבוה לאין שיעור מהנכונות של ממשלת ישראל לשלמו. אם זה נכון, נראה שישראל כבר החליטה שלא לנהל מו״מ בתום לב, או לנהל מו״מ לאורך זמן בלתי מוגבל ולהסתמך אך ורק על מבצעים צבאיים לחילוצם מהשבי. אין ספק שמהלך מוצלח של חיפוש וחילוץ הוא התוצאה הטובה ביותר לישראל. אבל בתום מאה ימים צה״ל הצליח לחלץ חטופה אחת בחיים ו-136 ישראלים נותרו בשבי בסכנה ממשית גוברת לחייהם. 

אכן, המחיר שחמאס דורש הוא גבוה מאוד ואף מסוכן. יש כ-8,000 אסירים פלסטינים בבתי הכלא בישראל, מתוכם 559 אסירים המרצים מאסרי עולם על רצח ישראלים. יש גם כ-130 מחבלי חמאס שנתפסו בישראל אחרי הטבח ב-7 באוקטובר, ומאות לוחמי חמאס שנלקחו מעזה לישראל מאז תחילת המלחמה. וישראל ממשיכה לעצור מאות פלסטינים מהגדה המערבית מדי שבוע. 

בדיונים בין אנשי ביטחון על התנאים לשחרור אסירים למקרה שיגיעו לעסקה, יש כאלו שדוגלים בגירוש לחו״ל של המרצחים המסוכנים ביותר, כולל אלו שרצחו מאות ישראלים. יש הדוגלים בשליחת כל האסירים לעזה, אך שם הם אולי יצטרפו לכוחות חמאס בהמשך המלחמה. לדעתי יש לשחרר את כולם לגדה המערבית, שם גדולה יותר ההיתכנות לעקוב אחריהם ולפקח על מעשיהם. כמו בעסקאות קודמות, כל האסירים יהיו חייבים לחתום על התחייבות שלא לחזור לטרור. ברור שאין להסתמך על התחייבותם, אך זו יכולה לספק עילה חוקית למעצרם מחדש אם יעברו עליה. יהיה קל יותר לעצור אסירים שישוחררו לגדה המערבית מאשר לעזה או לחו״ל. מדובר במספר עצום של אסירים משוחררים, שידרוש מספר גדול של אנשים לפקח עליהם. למשימה זו אפשר יהיה לגייס אנשים מבין עובדי השב״ס שיהיו למובטלים לאחר התרוקנות בתי הכלא מאסירים. מניסיון העבר, רבים מהאסירים המשוחררים אינם חוזרים לפעילות טרור. רבים מהם מעדיפים לבלות את שארית חייהם עם בני המשפחה – האישה, הילדים והנכדים – או להשקיע את זמנם ומרצם בעבודה ובפיתוח קריירה חדשה. לא כולם מסוכנים, ואלו שכן, ניתן לטפל בהם אחרי שובם של החטופים. את האסירים המסוכנים ביותר, אם יחזרו לפעילות טרור, אפשר יהיה לחסל לפני שיצליחו לגרום נזק.

אין ספק שהעסקה תהיה ניצחון מוחץ לחמאס, ולזה יש השלכות מקומיות ואזוריות. לפיכך, הניצחון הזה חייב להיות קצר מועד, והמלחמה יכולה להתחדש אחרי שובם של החטופים. אין שום דבר קדוש או מחייב בהסכם בין ישראל לבין חמאס. גם חמאס וגם ישראל הוכיחו את זה בעבר. חמאס הפר את ההסכם של הסבב הראשון של שחרורי חטופים. ישראל הפרה את הסכם עסקת שליט במעצר של כ-70 ממשוחרריה ב-2014. הפופולריות של חמאס תרקיע שחקים אחרי שחרור של כ-8,000 אסירים, גם בפלסטין וגם בכל העולם הערבי. ישראל תהיה חופשית לחדש את המלחמה עד לסיומה בחיסול יכולת השליטה של חמאס בעזה ופירוק המנגנון הצבאי המאיים על אזרחי ישראל. על מנת להתמודד עם הפופולריות העולה של חמאס, על הקהילה הבינלאומית, כולל שכנותיה של ישראל, להפעיל מכבש של לחצים כבד על ישראל כדי להביא לסיומו של הכיבוש ולהקמת ממשלה פלסטינית אשר תשלוט על הגדה ועל הרצועה. הפלסטינים חייבים לתקן את ביתם הפוליטי, לאחד כוחות בעד השלום עם ישראל, לחסל את השחיתות, ולזכות בלגיטימיות בעיני העם הפלסטיני. דיון בעצם הקמתה וקיומה של מדינה פלסטינית צריך לרדת משולחן המו''מ, וזכות הווטו של ישראל בעניין זה צריכה להישלל ממנה. ובה בעת הקהילה הבינלאומית, לרבות מדינות ה-OECD בהובלת ארה״ב, חייבות להכיר במדינת פלסטין ולאפשר לה להתקבל בארגון האומות המאוחדות כמדינת חברה. צעדים אלו ייתנו ניצחון לפלסטינים המבינים כי הם חייבים לחיות בשלֹום עם ישראל. הדרך היחידה שבה הפלסטינים יזכו בחירות ובכבוד היא רק אם לישראל יהיה ביטחון. 

חמש שנים עברו עד שכ-80% של הציבור בישראל היה בשל לתמוך בעסקת שליט. לחטופים שלנו היום אין חמש שנים לחכות לתמיכה כזאת. הממשלה חייבת לקבל החלטות קשות עכשיו. חברי הממשלה חייבים לאשר את העסקה למרות כל הסכנות שבה. לאחר אובדן האמון של אזרחי ישראל בשמירת המדינה עליהם בעת הצורך, בעקבות הפקרתה אותם ב-7 באוקטובר, אי הבאתם של החטופים הביתה בשלום תגרום לפגיעה בלתי ניתנת לריפוי לדורות בחברה הישראלית. על ממשלת ישראל מוטלת חובה עליונה להחזיר את כל החטופים מייד, בלי כל דחייה. לפי המסרים שקיבלתי מקטר, ממצרים ומחמאס זאת העסקה שתביא אותם הביתה. ההחלטה עליה היא מהקשות ביותר שניצבה לפני מדינת ישראל, אך איני רואה ברירה אחרת אלא לקבלה.  

גרשון בסקין הוא יזם פוליטי וחברתי, העוסק כמעט יובל שנים בחיפוש דרכים לשלום בין ישראל לשכנותיה. כיום מנהל סניף המזרח התיכון של ארגון הקהילות הבינלאומיות (ICO - International Communities Organization) וחבר מייסד של מפלגת "כל אזרחיה" בישראל.