דילמות

מאז 7 באוקטובר ישראל הרגה הרבה יותר מדי פלסטינים בעזה. יותר מדי אנשים חפים מפשע נמחקו מהעולם מפצצות ישראליות. יותר מדי הרס נגרם בהפגזות השיטוח – שכונות שלמות, כפרים, מחנות פליטים, רחובות, תשתיות הופלו כמו בתי קלפים – אלא שאלו היו מקומות של חיים, ולא כל מה שהופל היה מקום של לוחמה. לא כל עזתי תמך בחמאס או תמך בפשעי הזוועה שביצעו בישראל ב-7 באוקטובר. רוב העזתים אפילו אינם יודעים על הפשעים שעשה חמאס בישראל. בין אלפי הילדים שנהרגו אין ילד עזתי שאשם בביצוע הפשעים הללו. אין ילד בין עשרות אלפי היתומים החדשים בעזה שאחראי לפשעים של מוחמד דף ויחיא סינוואר. אף לא אחד מ-1,400 הישראלים שנרצחו בשלהוב יצרים או בדם קר אינו אשם בפשעים של ממשלת ישראל נגד העם הפלסטיני. אין בין הילדים הישראלים שנרצחו מול עיני הוריהם או בין ההורים הישראלים אשר נרצחו אל מול עיניהם של ילדיהם כאלה הנושאים באחריות לכיבוש או למצור על רצועת עזה. אין כאלה ולו אחד או אחת בין 250 הישראלים החפים מפשע אשר נחטפו או 129 החטופים שעדיין נמצאים בעזה. אלה הם רַגלים במשחק השחמט המעוות של המנהיגים לכאורה בישראל ובעזה.  

המלחמה הזאת חייבת להסתיים. הדילמה היא שאם היא תסתיים במצב שבו חמאס עדיין מסוגל לשלוט בעזה, זה יהיה פשע נגד העם הישראלי ונגד העם הפלסטיני. אסור שחמאס – הממשל, הארגון, הכוח הצבאי – יצא מהמנהרות והבונקרים התת-קרקעים ויכריז על ניצחון. אם זה יקרה, חס וחלילה, זה יהיה רק עניין של זמן עד שהוא ישלוט בגדה המערבית ואולי גם בירדן. את חמאס – הממשל, הארגון, הכוח הצבאי - אפשר לנצח במלחמה, אולם את הרעיון והאידיאולוגיה של חמאס אי-אפשר לנצח בכוח הנשק. השאלה, או הדילמה, היא איך להמשיך את הלחימה נגד חמאס ולא להרוג חפים מפשע כפי שנעשה עד היום? אין לי תשובה, הדילמה הזאת צריכה להיות מונחת לפני מומחים צבאיים. אני כן יודע שמה שנעשה בעזה הוא בלתי נסלח. את ההרג, ההרס והסבל שנעשה ליותר משני מיליון אנשים לא ניתן להסביר או לתרץ. אין כל ספק שהנכבה אשר מתרחשת שוב לעם הפלסטיני היא גם באחריות ישראל, אך לא רק באחריותה. חמאס, בגלל הפשעים שלו נגד האנושות ונגד העם בישראל, נושא בחלק הארי של האחריות לאסון העצום הזה שקורה לעם הפלסטיני. העם הפלסטיני צריך לדעת שמה שעשה חמאס ב-7 באוקטובר הם מעשים שמפרידים בין האנושות לבין מה שנמצא מעבר לה. חמאס חייב לשלם את המחיר על פשעי הטרור  נגד ישראלים חפים מפשע, שרבים מהם האמינו בשלום ישראלי-פלסטיני ועמלו רבות להגשים אותו. רבים מהם קיוו שעוד בחייהם יחיו בשלום עם שכניהם הפלסטינים. העם הפלסטיני צריך להכיר בפשעים האלה נגד האנושות, נגד העם הישראלי, כי הם גם פשעים נגד העם הפלסטיני. 

המנהיג הישראלי ואנשי ממשלתו המושחתת והפושעת גם הם ישלמו את המחיר על מעשיהם. הם ייזרקו מתפקידיהם ויירשמו בהיסטוריה כמנהיגים היהודים הגרועים בכל הזמנים. לא נסלח להם על פשעיהם נגד בני עמם. דעת הקהל הבינלאומית ואולי גם בית הדין הבינלאומי לפשעים ישפטו אותם על פשעיהם נגד העם בעזה. נתניהו וחבר מרעיו חייבים היו להיות מודחים עוד אתמול. בכל יום נוסף שהם בשלטון נוספת עוד סכנה קרובה וברורה למדינת ישראל. אחרי הפקרתו את עמו אסור שיהיה בידי נתניהו הכוח להמשיך לקבל החלטות הנוגעות לביטחונה של ישראל. חייבים להדיח אותו ולהעמידו לדין. 

לא יהיה ניצחון לישראל, גם אם רק חטוף אחד יישאר שבוי בעזה. בלי עסקה עם חמאס, אין דרך להחזיר בחיים את כל החטופים. וכל עסקה איתו היא ניצחון עבורו, ואני מקווה שהוא יהיה קצר מועד. במשך שנים אמרתי למנהיגים בחמאס וגם ברשות הפלסטינית שהדרך הטובה ביותר לשחרר אסירים פלסטינים היא בהגעה לשלום אמת עם ישראל. בדרך כלל כאשר אויבים מגיעים להסכם שלום, מי שנלחמו בעד הצד שלהם מקבלים חנינה כחלק מהסכם השלום. בהיעדר שלום או תהליך שלום אמיתי שחרור אסירים כחלק מעסקת חילופי חטופים רק מעודד לקיחת עוד אנשים כחטופים. הארכת הסכסוך, המשך הכיבוש של העם הפלסטיני בלי חירות וכבוד לאומי ואישי מבטיח לנו שלא ייפסק זרם הפלסטינים המוכנים לשאת נשק נגד אלו המונעים מהם את השגת היעדים הלאומיים של חירות, הכרה בזכויותיהם הלאומיות וכבוד. 

הבעיה איננה יחיא סינוואר אשר שוחרר בעסקת שליט. הבעיה היא שככל שיימשכו הסכסוך והכיבוש, תמיד יהיו פלסטינים צעירים אשר יעריצו את יחיא סינוואר ואת דומיו כגיבור פלסטיני וירצו להידמות לו. אני מאמין שסינוואר ייהרג בידי ישראל. הוא לא ייכנע, לא יברח לאלג׳יריה או למקום אחר. הוא מודע כבר שנים שהוא ימות כשהיד, הוא אמר את זה כבר פעמים רבות. הוא ייפול עם רובה בידו וינסה להרוג יחד איתו כמה שיותר ישראלים בדרך. ישראל חייבת להחזיר את כל החטופים – ישראל הפקירה אותם ועליה החובה המוסרית העליונה להחזירם בחיים. כל יום שהחטופים נשארים בעזה מסכן אותם. רבים מדי מהם כבר נרצחו. ולא, לא כפי שמספרים לנו הממשלה והגנרלים – הלחץ הצבאי על חמאס אינו מרכך את עמדותיו, ההיפך הוא הנכון. הסבב הראשון של שחרורי חטופים קרה כשבועיים-שלושה מאוחר ממה שהיה אפשרי. המצרים היו בשלבים מתקדמים לסגירת עסקה עד שצה״ל כיתר את העיר עזה והתחיל להיכנס למרכז העיר. אז חמאס הקפיא את המו״מ מול המצרים ונדרש עוד זמן עד שהקטרים סגרו את העסקה. גם עכשיו, הלחץ הצבאי הביא את חמאס להכריז שלפני שהמלחמה תיגמר באופן מוחלט לא יהיה אף לא מו״מ על עוד עסקה. 

ישנה אפשרות שישראל תמצא את סינוואר בכל רגע ושהוא ייהרג יחד עם מנהיגי חמאס נוספים, אך אין כל ערבות שהרג סינוואר יביא לשחרור חטופים. יכול גם להיות שסינוואר הקיף את עצמו בחטופים, ובשעה שישראל תצליח להרוג אותו ייהרגו גם הם מאש של חיילי צה״ל או באש של אנשי חמאס. ייתכן גם שאחרי הרג סינוואר, אלה המחזיקים חטופים יהרגו אותם כנקמה. זה הימור עצום שאסור לקחתו. נראה כי הדרך היחידה להביא את כולם הביתה בחיים היא בעסקת "כולם תמורת כולם". בבתי הכלא בישראל יש כ-8,000 אסירים פלסטינים, כולל 559 אסירים רוצחי ישראלים אשר נשפטו למאסרי עולם; יש כ-130 מחבלים אשר נתפסו בישראל ב-9-7 באוקטובר ורצחו באכזריות רבה ישראלים רבים, כולל בשריפת משפחות שלמות בתוך בתיהם; יש גם כ-2,500 פלסטינים שיושבים במעצר מנהלי, זאת אומרת, נעצרו בלי כתב אישום ונכלאו בלי משפט; ולבסוף – יש גם מאות אנשי חמאס שנלקחו בשבי מתוך עזה בימי הלחימה בה. יש סיכוי לא גדול לשבור את סירוב חמאס לנהל מו״מ לפני סיום המלחמה. ב-17 השנים שבהן אני מנהל מגעים עם חמאס למדתי שהם מאוד רציניים במילותיהם – הם אומרים למה הם מתכוונים ומתכוונים למה שהם אומרים. אך אילו ישראל הייתה יוזמת הצעה רצינית – כזאת שיתקשו לסרב לה, יש סיכוי שיתאפשר להחזיר עוד חטופים. העדיפות המרכזית היא להחזיר קודם כול את הנשים הצעירות שעדיין בשבי, ואחר כך את הקשישים, הפצועים והחולים. חמאס מעוניין בעיקר להחזיק את אלו שהוא מגדיר כחיילים וחיילות, ועבורם הוא רוצה לסחוט את ישראל ולרוקן את בתי הכלא שלה מאסירים פלסטינים. יוזמה ישראלית להפסקת אש בת כשבועיים ושחרור של כ-3,000 אסירים תוכל אולי להביא לשחרור של עשרות רבות של חטופים. חשוב שישראל תבחר את האסירים לשחרור ואת היעדים שאליהם היא תשחררם, וחשוב ביותר שישראל תפרסם את שמותיהם בערבית בכל התקשורת הערבית והפלסטינית. ברשימת האסירים לשחרור חייבים להיות גם כאלה שרצחו ישראלים, כי בלעדיהם לא תהיה הסכמה של חמאס. אין ספק כי זו דילמה עצומה עבור מקבלי ההחלטות בישראל – את מי אפשר לשחרר שיהווה הסיכון הכי קטן עבור ישראל? בה בעת יש לזכור בחדות שכל החטופים נתונים בסיכון חריף בכל שעה נוספת שהם נשארים בעזה. הם אינם יכולים לחכות, המשך המלחמה יכול לחכות. אם ישראל תכריז על סיום המלחמה כדי להחזיר את החטופים, לא יחסרו אחר כך סיבות ועילות לחידושה. אולם אם יתברר כי ממשלת ישראל החליטה להקריב את החטופים, אני סבור כי הפגיעה בחברה הישראלית תהיה כה עמוקה שקשה לדמיין כיצד היא תירפא ממנה. למען העתיד של המדינה ולמען העם בישראל חייבים לדעת שהמדינה לא תפקיר אותם בשנית ושהיא עומדת מאחורי האתוס שלא משאירים אף אחד מאחור. חייבים להחזיר את כל החטופים!

אין כל ספק כי הצגתי כאן דילמות עצומות ואיני מקנא במי שחייב לקבל החלטות. בעת הזאת אנחנו חייבים מנהיגות מאוד מוסרית, ולמרבה הצער יש מעט מאוד מזו מסביב לשולחן הממשלה. יש מעט מאוד בין מקבלי החלטות בישראל היום כאלה שהם בעלי מצפן מוסרי שיכוון אותם לקבל החלטות נכונות וצודקות. המצפן הזה נדרש לא רק כדי לנצח את חמאס בשדה הקרב, אלא גם כדי לנצח את הרעיון של חמאס. המצפן הזה מורה על כיוון אחד בלבד, והוא הכרה בזכותם של בני העם הפלסטיני לאותן זכויות שכל ישראלי זכאי להן. ישראל חייבת להכריז כבר כעת שאין לה שום כוונה להישאר בעזה יום אחד מעבר למה שנדרש כדי להבטיח כי גוף בהובלה פלסטינית יישא באחריות לשלטון בעזה ויבטיח כי עזה תישאר מפורזת מנשק ומכוחות מזוינים. כבר כתבתי רבות על מה שכיניתי "היום שאחרי מחר", ואמשיך להציג רעיונות נוספים בהמשך. 

גרשון בסקין הוא יזם פוליטי וחברתי, העוסק כמעט יובל שנים בחיפוש דרכים לשלום בין ישראל לשכנותיה. כיום מנהל סניף המזרח התיכון של ארגון הקהילות הבינלאומיות (ICO - International Communities Organization) וחבר מייסד של מפלגת "כל אזרחיה" (كل مواطنيها כֻּל מֻוָואטָנִיהָא) בישראל.