ישראל היא לא המדינה הבטוחה בעולם ליהודים

נראה כי לא נראה קץ למלחמה ברצועת עזה משיקולים פנימיים ישראליים והתעקשות ההתנגדות להמשיך בלחימה עד שאלוהים יקבע משהו שכבר היה בתוקף. שיקולים פנימיים בישראל מתמצים במודעותו של נתניהו לכך שחייו הפוליטיים מסתיימים עם תום המלחמה, ומתחילים בתיקי פליליים הממתינים לו בבתי המשפט ובוועדות החוקרים את תפקידו ברשלנות שאירעה ב-10/7, ואת אמונתו. שהשגת ניצחון, כל ניצחון, במלחמה הזו עשויה למתן את סופו הפוליטי הרע. ההיסטוריה הפוליטית שלו מעניקה לו קרדיט מסוים ברקורד שלו, שכן הוא בילה את התקופה הארוכה ביותר כראש ממשלה בתולדות ישראל, ואף אחד לא ציפה לו הפוליטי. הקריירה תסתיים בדרך זו. לפיכך, נתניהו ימשיך, באופן דמגוגי, להעלות את ציפיותיו מהמלחמה, ולפנות לנגן במחרוזת שהימין הקיצוני רוצה לשמוע, כי הוא מאמין שהימין הזה הוא סירת ההצלה היחידה שלו בים הסוער הזה, וכן שהוא יכול לשכנע אותו שהוא המוכשר ביותר להמשיך לנהל את הממשלה בישראל ליישום התוכנית הפרסביטריאנית להקמת הממלכה היהודית.

מועצת המלחמה והשלכותיה
באשר לשר הביטחון, יואב גלנט, הוא אינו מסוגל לעכל או "לבלוע" את העלבון האכזרי שאליו היה נתון הצבא הבלתי מנוצח, שזעזע את יסודות תחושת הביטחון של הישראלים בבתיהם ובמדינתם, המטרה. מתוכם נאמר ליצור בית לאומי בטוח ליהודים, במיוחד לאחר השואה הנאצית. גלנט, שיצטרך לעמוד גם בפני ועדות החקירה ולהטיל דין וחשבון על הרשלנות שהובילה לאסון שפקד את הישראלים ב-10/7, מנסה במלחמה זו להחזיר את המורל לצבא שנפגע הליבה, ולהשיג כל צורה של ניצחון שתשפר את מצבה לאחר המלחמה. זה מפחית את נטל המחיר שהוא ישלם כתוצאה מהרשלנות הזו.

גנץ, השילוש של מועצת המלחמה, מנסה למלא את תפקיד "מר ביטחון" וחש אופוריה בכל פעם שהוא מסתכל בסקרי דעת הקהל שמצביעים על כך שהוא זכה ביותר מכפול או כפול מהמנדטים שיש לו היום בכנסת ישראל. ומבטיח שהוא ואף אחד אחר לא יהיה ראש הממשלה הבא. זאת, בהתחשב בסימני הסדקים שהחלו להופיע בברית שלו עם גדעון סער, שנראה שנהנה לשבת עם נתניהו בממשלה ומבקש להפריד בין מפלגת "תקווה חדשה" מהקואליציה שהקים. עם מפלגתו של גנץ, ולחזור לבית הליכוד בו גדל.

יחד, גורמים אלו גורמים לכך שהחשיבה על חיפוש אחר קץ למלחמה המכוערת והמלוכלכת הזו נראית באופק, ושהעדפת השיקולים הסובייקטיביים של האחראים עליה חזקה יותר מהשיקולים ההומניטריים, בין אם הרצח ההמוני וההרס הברברי. ברצועת עזה או מותם ופציעתם של חיילים ישראלים רבים, ופחות או יותר, יומי נמצא בקרב שניתן היה למנוע מזמן אם ישראל הייתה מוותרת על תאוות ההתרחבות וההתרחבות האזורית ומקבלת את ההכרה של זכותם של הפלסטינים לחיות בחופשיות במדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל ועל בסיס יוזמת השלום הערבית משנת 2002, שעדיין עומדת על הפרק ועדיין ניתן לגבש. כבסיס להסדר מקובל של הסכסוך, במיוחד מכיוון שזו היוזמה הפוליטית היחידה שזוכה לקונצנזוס של כל מדינות ערב, כמו גם המדינות האסלאמיות החברות בארגון לשיתוף פעולה איסלאמי, כולל איראן.

נלחם כדי לזכות באחד משני המעשים הטובים
באשר להתנגדות ברצועת עזה, כל הסימנים מצביעים על כך שההתנגדות עשתה מה שעשתה ב-10/7 והיא ציפתה לתגובה הישראלית האלימה, אולי לא עם האלימות שהתרחשה, והיא התכוננה לקרב ארוך טווח והתכוננה. אנשיה להילחם ולעמוד במלחמה זו מנקודת מבט ג'יהאדיסטית אידיאולוגית המחפשת ניצחון. אחד משני המעשים הטובים הוא ניצחון או מות קדושים, והוא רואה בכל אחד מהם רווח, לא הפסד. היא לא צפויה להיכנע או לסגת כפי שחשבה ישראל.

מול חוסר הפשר הזה מצד ישראל, הרואה בחמאס הישארות על הבמה תבוסה שישראל לא יכולה לקבל, גם אם היא תהרוג אלפי תומכי חמאס, או דן למוות עשרות אלפי אזרחים לא חמושים, בגלל שמנהיגי המלחמה שלו. נשלטים על ידי השיקולים האמורים. דבקותה ברעיון חיסול חמאס מעמידה אותו בפני מלחמה ארוכה שאין לה קץ באופק, והתעקשותה של ההתנגדות האסלאמית על ניצחון או מות קדושים בתמורה עולה בקנה אחד עם הדרך אליה נכנסה ישראל, אשר צועדת ב דרך שאין ממנה חזרה.

הצד השלישי שלא קיים!
מול מצב זה, על צד שלישי להתערב בכוח להפריד בין התרנגולים שדימו זה את זה, ואף אחד מהם לא מגלה כוונה או רצון להפסיק להילחם.

למרבה הצער, צד שלישי כזה לא קיים בזירה הבינלאומית בגלל האופן שבו התמודדו מדינות המערב הגדולות, בראשות אמריקה וגרמניה, עם המלחמה ברצועת עזה. בנוסף להשפעה והשליטה היהודית על מדיניותן מחד גיסא, ואהדתן ליהודים לשיקולים דתיים משותפים ואחריות היסטורית, כפי שקורה בגרמניה, מדינות אלו רואות במלחמה זו המשך של המלחמה בפוליטיקה. האסלאם עבור חלקם, ונגד האסלאם והמוסלמים בכלל עבור אחרים, ומאמינים כי ייתכן שישראל תנהל מלחמת נציגים בשם מדינות אלו נגד האסלאם, במיוחד לאחר שתעמולה ישראלית הצליחה בימים הראשונים של המלחמה. ציור דימוי סטריאוטיפי של חמאס שהציב אותו במסגרת של דאעש ומצא את אלה להוטים להרים אותו ולהאמין בו.

עובדות אלו יגרמו לאזור להסתובב במעגל קסמים של אלימות עקובה מדם, שאת תוצאותיה לא ניתן לחזות, תוך הכרה בעובדה אחת שהוכחה במלחמה זו, והיא שישראל היא לא האזור הבטוח בעולם ליהודים, אבל אולי המסוכן ביותר עבורם, וכי ההשפעה השלילית של שאיפות ההתפשטות של קבוצות יהודיות קיצוניות בין אם הן דתיות או לאומיות, הפרותיה של זכויות האדם, הפוליטיות והדתיות של הפלסטינים, חילול קדושותיהן, ביזת אדמותיהם רכוש, סירובו להכיר בזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני ותגובת הפלסטינים למתקפה זו הפכו לאיום קיומי ממשי על ביטחונה, יציבותה והישרדותה של ישראל.
[email protected]