צבא (כובש) בית חולים

קמפיין תקשורתי מסיבי, שכותרתו בית חולים אל-שיפא (כאתר צבאי), בוצע על ידי הישות, ובמהלך שלושת השבועות האחרונים פנה אל הפנים הציוני, במקביל, כפי שנאמר, נערכו חוזים עם חברות תעמולה ותקשורת מתמחות במערב לשדר תעמולה זו על בית החולים, בעוד האימפריאליסטים האירופאים והאמריקאים התקשורת שלה נוקטת באותה עמדה ציונית לגבי בית החולים.
יש מי שמצייר אנלוגיה בין זה לבין מה שהאמריקאים עשו כשכבשו את עיראק, כשהתמקדו בשדה התעופה של בגדאד, רואים בנפילתו נפילת המשטר, ובאמצעות הפיכת שדה התעופה (לסמל ומרכז) עבור המשטר, והם הצליחו בכך, כפי שנראה, שכן בגדד לא החזיקה מעמד יותר משלושה ימים לאחר נפילת (סמל מרכז ומדינה). בישות ביקשו להציג את מתחם שיפא לא רק כ"בסיס צבאי" הכולל מנהרות, לוחמים, מפקדים ומחסני נשק וטילים, אלא גם כסמל של "ממשלת חמאס", שכן ישנם אזרחים רבים. פקידים במשרדי הממשלה, במיוחד לאחר הפצצת המשרדים ומשרדי הממשלה, ובהתחשב בעובדה שבאותו מקום כמו המתחם, ולא הרחק ממנו, ממוקמות המועצה המחוקקת והאוניברסיטאות, כאילו היינו בו. מצב זה, כפי שהישות רצתה לקדם, מול הבירה, ולכן נפילתו תביא להישג צבאי שאין שני לו, ובכך תשיג את מה שהתעמולה הציונית שהתגבשה סביב (מרכזיותו וסמליותו) של מתחם שיפא. הושג. להחזיר את האמון בין המתנחלים לדרג המדיני, הצבאי, המודיעיני והביטחוני.
במלחמה התקשורתית, אין חשיבות למידת אמין (הנרטיב) המפוברק, ככל שהוא חשוב ליכולתו לקבל את (האמינות) שיש לו בקרב נמעניו, וחשוב מכך, ההשפעה הפסיכולוגית שהוא משאיר על אלה. נמענים. הנמענים כאן הם המתנחלים שבלעו את הסיפור הזה, צמאים לנקמה כמו הנהגת הישות מלכתחילה. לא היה ביניהם דיון על תקפותה, היתכנות ונחיצות ההחלטה להסתער על בתי חולים, כולל אל-שיפא , ואפילו 100 מהם רופאים הודיעו על הצהרה שבה הפנו עורף לשבועת המקצועית האתית כרופאים, ודרשו להפציץ ולהסתער על בתי חולים. זה בסדר אם הקמפיין הזה, על פי חישובי מארגניו, ישאיר כמה השפעה פסיכולוגית על עמנו, כאילו ההתנגדות מסתיימת בהסתערות ובכיבוש שיפא.
אבל בשטח, והקרבות מתנהלים בשטח ולא בערוצי לוויין, רשתות תקשורת ומסיבות עיתונאים, אז מה אומרות העובדות על המציאות?
ראשית, להתנגדות יש עדיין את היכולת לשגר מחלקי טילים לא רק לעבר ההתנחלויות, הבסיסים והגושים הצבאיים במה שמכונה עוטף עזה, אלא גם תל אביב וסביבותיה, אשקלון, אשדוד ואפילו אילת.
שנית, להתנגדות יש יכולת להפציץ ריכוזים צבאיים של חיילים וכלי רכב בתוך עזה ובסביבתה בכלי נשק שונים, שהחשוב שבהם הוא מרגמות.
לבסוף, ההתנגדות ממשיכה בהתנגשויות יומיומיות עם כלי רכב מתקדמים על כל הצירים, והדבר החשוב ביותר כאן הוא המשך התקפותיה על כלי רכב וחיילים מאחורי קווי טנקים מתקדמים, כמו הכוונת חוזרת ונשנית וגרימת אבדות בבית חאנון, למשל, וה גרזני ג'בליה ובית להיא.
מציאות זו בשטח מעידה על ידי נתוני כתבי עיתונות, אנליסטים ומומחים, לא רק אלה שמזדהים ומוטים עם מאבקי עמנו וההתנגדות, אלא גם על ידי אנליסטים ומומחים ציוניים וציוניים בתקשורת המערבית. . התוצאות הבולטות ביותר של אותם קרבות בשטח הם:
ראשית: שתי היעדים שהציבו הדרג המדיני, הצבאי והביטחוני של חיסול חמאס והשבת האסירים לא הושגו ואין אופק להשגתם. כך, לאחר 40 יום של הפלת 32 אלף טונות של חומר נפץ, מאות טנקים. ועשרות אלפי חיילים, ומותם ואובדן של יותר מ-15 אלף, בעוד הפצועים עלו על המספר הוא 25 אלף, וצבא הכיבוש לא קצר אלא כישלון. זה מה שהאמריקאים, שותפיהם לפשע, חשים כעת את הסכנה שבו ורומזים על הצורך לסיים במהירות את המבצע הקרקעי. זה אותו הדבר שגרם לבעל העליונות הלבן מקרון, שמשתוקק למחוץ את ההתנגדות. שקוע באהבתו לציונים, לדבר על הכרח בהפסקת אש, אבל מה שקצר מיקיריו היה לומר לו בפיו של נתניהו (לא מחכים לעצה מאף אחד).
שנית: הקרב בשטח הוא אשר ישנה עמדות, והוא אשר שינה את דעת הקהל העולמית לטובת עמנו, בנוסף למוסר ואמינות המאבק והזכויות של עמנו מול רצח עם. הציונים, ואיתם האימפריאליסטים, מבינים שהמשך הקרבות בקצב הזה יגדיל את כמות ההפסדים במידה בלתי נסבלת, במיוחד היקף ההפסדים עד כה לא שיחרר את האסירים שלהם, אלא הם מנהלים משא ומתן לסיום עסקה, למרות שהם מתחמקים ומתמהמים, בידיעה שזה לא יועיל להם, לפי הצהרותיהם של מנהיגי התנגדות רבים. אולי רישום (השלמת) בית החולים אלשיפא מול אנשיהם היא דרך להצדיק ויתור בעסקה קרובה, כאילו אמרנו לאנשיהם: סיימנו את העסקה מעמדת כוח הכיבוש שלנו. סמל ממשלת חמאס בעזה.
באשר להפסדיהם, לפי מה שמודיעה ההתנגדות, מספר כלי הרכב והטנקים שנהרסו לחלוטין או חלקית התקרב ל-200, בעוד שמספר ההרוגים צפוי להגיע לעשרות, אם לא מאות. באשר להסתרת מספרי ההרוגים, הדבר מאושר במספר כלי הרכב ההרוסים, המנגנונים שאושרו על ידם להכרזת שמות ההרוגים והחלטת הסמל הצבאי להסתיר את המספרים בחזית העימות. עם ההתנגדות הלבנונית, וציינו שבתי החולים בצפון פלסטין, כפי שהודיעו מקורותיהם, קיבלו החל מיום ראשון 1,505 פצועים, בעוד אנו זוכרים את הנחייתו של מנהיג האופוזיציה בילד לעיתונאים, שפורסמה בפומבי, לא לדבוק באובייקטיביות ולהבטיח לומר את האמת מכיוון זה משרת את חמאס.
באשר למאמץ לחזק את תדמית בית החולים (הבסיס הצבאי) באמצעות הדובר הרשמי שלהם וסרטוניו, הוא חשוף לחלוטין וחשוף לחלוטין, כאשר הדיווח על משמרת העבודה של הרופאים בתוך בית החולים אל-רנטיסי הופך ל- לחשוף את הפעולות הצבאיות של לוחמי חמאס מתוך בית החולים, ומתי (מגדלור/באר) הופך למתחם מתקני חשמל. ומים ותקשורת לכניסה למנהרה. כשזה קורה, התנהגות זו יכולה להיחשב כתקשורת. שערורייה, כמו האחות הישראלית האומללה, המיוצגת בצורה גרועה, שהופיעה כאחות פלסטינית המאשימה את חמאס בגניבת דלק!!!
לכן, המתרחש בשטח אינו משבח את "ניצחונו" של בית החולים, אלא את מציאות הלחימה העזה, תבוסות המערכה הקרקעית ואובדנותיו החומריים והאנושיים. באשר ל"ניצחונו" של בית החולים הוא משקף. חוסר היכולת, הבלבול וההתקשרות לנוצה הטובעת לשפר את תדמית הרמות, ללא קשר להתמחויות שלהן, בתוך הישות.