ממדאני מאיים במעצר נתניהו בניו יורק, וצו המעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי רודף את ראש ממשלת ישראל לאו"ם

מסר מוושינגטון

ממדאני מאיים במעצר נתניהו בניו יורק, וצו המעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי רודף את ראש ממשלת ישראל לאו"ם

וושינגטון – סעיד עריקאת – 19/7/2026

ראש עיריית ניו יורק, זאהרן ממדאני, פתח מחדש את תיק האחריות המשפטית של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, לאחר שהודיע כי הוא מקיים התייעצויות משפטיות עם הגורמים המוסמכים בעיר כדי לדון באפשרות לעצרו אם יבקר בניו יורק כדי להשתתף בישיבות העצרת הכללית של האו"ם בספטמבר הבא, בצעד המשקף את הסלמת הלחצים הפוליטיים והמשפטיים על ההנהגה הישראלית על רקע המלחמה ההרסנית ברצועת עזה.

ממדאני אמר, בראיון לניו יורק טיימס, כי מקומו של נתניהו הוא "האג", בהתייחסו לצו המעצר שהוצא נגדו על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי באשמות הקשורות לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בעזה. הוא הוסיף כי מה שישראל ביצעה בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז פרוץ המלחמה האחרונה, הפך את הדרישה להטיל אחריות על נתניהו לעמדה שאומצה על ידי מספר הולך וגדל של פוליטיקאים ופעילי זכויות אדם ברחבי העולם.

ראש עיריית ניו יורק הבהיר כי הוא מקיים "דיונים פעילים" עם הייעוץ המשפטי של העיר כדי לקבוע את גבולות סמכויותיו המשפטיות, והדגיש כי כל צעד ייעשה במסגרת החוק, באומרו: "נעשה כל מה שהחוק מאפשר בעיר ניו יורק, אך לא ניצור חוקים חדשים כדי להשיג זאת".

עמדה זו מגיעה חודשים לאחר שממדאני התחייב, במהלך קמפיין הבחירות שלו, לפעול למעצרו של נתניהו אם יבקר בעיר, הבטחה שעוררה ויכוח נרחב לגבי מידת יכולתן של הרשויות המקומיות לבצע צו שהוצא על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי, בהיעדר הצטרפות ארצות הברית לאמנת רומא המקימה את בית הדין.

מנגד, נתניהו ניסה להמעיט בחשיבות ההצהרות הללו, וטען כי ממדאני "שונא את אמריקה בקרב לבו", והאשים אותו בהטיה כלפי תנועת חמאס, בחזרה על גישה פוליטית שאומצה שוב ושוב על ידי ממשלת ישראל, המבוססת על קישור כל ביקורת על מדיניות ישראל או קריאה להטיל אחריות על גורמים ישראלים בתמיכה בטרור או באנטישמיות, שיח שלדעת המבקרים נועד למנוע דיון במהות ההאשמות הקשורות להפרות החוק הבינלאומי.

שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, אישר גם הוא כי נתניהו ישתתף בישיבות העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק כמתוכנן, ויפנה לקהילה הבינלאומית כדי להגן על מה שתיאר כ"זכותה הבלתי מעורערת של ישראל להגן על אזרחיה", ושלל כי הקריאות לעצרו מהוות מכשול כלשהו לביקורו.

מבחינה משפטית, מומחים למשפט בינלאומי סבורים כי נוכחותו של נתניהו בתוך מטה האו"ם מעניקה לו הגנה משפטית הקשורה לחסינויות דיפלומטיות ולהסכמים המסדירים את עבודת הארגון הבינלאומי, אך מצבו מחוץ לבניין, במהלך תנועתו בתוך העיר ניו יורק, מעלה שאלות משפטיות מורכבות לגבי מידת האפשרות לבצע את צו בית הדין הפלילי הבינלאומי, גם אם ארצות הברית אינה צד לאמנת רומא.

למרות שנראה כי ביצוע כל ניסיון מעצר אינו סביר לאור המורכבויות המשפטיות והפוליטיות, עצם העלאת אפשרות זו משקפת את השינוי שחל בדיון הפוליטי בתוך ארצות הברית, שבו הדרישה להטיל אחריות על גורמים ישראלים אינה מוגבלת עוד לחוגי זכויות האדם, אלא מוצאת הד בקרב מנהיגים מקומיים ואישים נבחרים במפלגה הדמוקרטית.

ממדאני נחשב לאחד הקולות הדמוקרטיים הבולטים התומכים בזכויות הפלסטינים, והוא גינה את מתקפות ה-7 באוקטובר 2023, אך הפך את ביקורת המלחמה הישראלית בעזה לציר מרכזי בשיח הפוליטי שלו, וטען כי הגנה על זכויות הפלסטינים מייצגת את אחת הסוגיות המוסריות הדחופות ביותר בתקופתו.

זאת בזמן שהזירה הפוליטית האמריקאית עדה לשינוי ניכר בעמדות כלפי ישראל, לאחר שכמעט מחצית מחברי המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים הצביעו בעד הצעת חוק הדורשת להפסיק את הסיוע הצבאי לישראל, אינדיקציה לירידת הקונצנזוס המסורתי בתוך המפלגה לגבי תמיכה בלתי מותנית במדינה העברית.

הצהרותיו של ממדאני חושפות כי צו המעצר שהוצא על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי אינו עוד מסמך משפטי בלבד, אלא הפך לנטל פוליטי הרודף את נתניהו לכל מקום אליו הוא הולך. גם אם לא ניתן לבצע אותו בפועל, הוא כופה מציאות חדשה שבה ראש ממשלת ישראל נאלץ להתמודד עם שאלות לגבי לגיטימיותו הבינלאומית, במקום להסתפק בשיווק הנרטיב הישראלי המסורתי. ועם התרחבות מעגל הדרישות לאחריות, נראה שישראל עומדת בפני אתגר חסר תקדים של שחיקת החסינות הפוליטית ממנה נהנתה במשך עשורים בבירות המערב.

תגובתו של נתניהו, המבוססת על האשמת מבקריו בשנאת ישראל או באהדה לחמאס, משקפת משבר פוליטי מתעצם יותר מאשר תגובה משפטית להאשמות. מאז תחילת המלחמה בעזה, ממשלת ישראל אימצה שיח המערב בין ביקורת על מדיניות צבאית לבין אנטישמיות, בניסיון להשתיק קולות הדורשים אחריות. אולם, היקף ההרס והאבדות בנפש, והעלייה בדיווחי זכויות האדם הבינלאומיים, הפכו את השיח הזה לפחות יעיל בהכלת הביקורת הגוברת בתוך ארצות הברית ואירופה, שבה הדרישה לאחריות זוכה לקבלה רחבה יותר.

אולי החשיבות הפוליטית של פרשת ממדאני אינה טמונה באפשרות מעצרו של נתניהו, שהיא אפשרות חלשה בפועל, אלא במשמעות שהיא נושאת בתוך הקהילה הפוליטית האמריקאית. לפני שנים ספורות, עצם הדיבור על הטלת אחריות על גורם ישראלי בכיר נחשב לטאבו פוליטי, אך כיום הוא הפך לחלק מהדיון הציבורי בתוך המפלגה הדמוקרטית, במקביל לעליית הקולות המתנגדים להמשך התמיכה הצבאית הבלתי מותנית בישראל. שינוי זה מצביע על כך שהמלחמה בעזה לא רק יצרה משבר הומניטרי, אלא גם יצרה שסע עמוק בתדמיתה של ישראל בקרב דעת הקהל האמריקאית.