תביעת מחמוד ח'ליל מחייה מחדש את "חוק הקו קלוקס קלאן"… עימות משפטי עם ממשל טראמפ וקבוצות פרו-ישראליות

מכתב מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 15/7/2026

ביום שלישי, 14 ביולי, פתח הפעיל הפלסטיני ובוגר אוניברסיטת קולומביה, מחמוד ח'ליל, פרק חדש בעימות המשפטי עם ממשל הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, לאחר שהגיש תביעה אזרחית בבית משפט פדרלי נגד סגן ראש סגל הבית הלבן סטיבן מילר, קרן "הריטג'" השמרנית, וגורם המזוהה עם אוניברסיטת קולומביה, יחד עם מספר אנשים וארגונים, בטענה שהם קשרו קשר לפגוע בו בשל פעילותו למען זכויות הפלסטינים, בתיק שצפוי להפוך למבחן משפטי חשוב לגבולות חופש הביטוי בארצות הברית.

התביעה מתבססת על "חוק הקו קלוקס קלאן" משנת 1871, אחד מחוקי זכויות האזרח הבולטים בהיסטוריה האמריקאית, שאושר על ידי הקונגרס לאחר מלחמת האזרחים כדי להתמודד עם מעשי הטרור והאלימות שבוצעו על ידי ארגון "הקו קלוקס קלאן" נגד אמריקאים שחורים ותומכי השיקום. אחד מסעיפיו החשובים ביותר עדיין בתוקף כיום, והוא מאפשר לתבוע כל אדם או גוף שיוכח כי קשרו קשר למנוע מאנשים את זכויותיהם החוקתיות או להעניש אותם על מימוש חירויות המובטחות בחוקה.

ח'ליל אמר, בהצהרה שבה הודיע על הגשת התביעה, כי "לא יפסיק להיאבק עד שכל מי שתרם במכוון למניעתי מלהיות נוכח בלידת בני, ולגזול 104 ימים מחיי, ייתן את הדין", בהתייחסו לתקופת מעצרו על ידי רשויות ההגירה האמריקאיות, והוסיף כי "תביעה זו אינה נוגעת רק למה שחוויתי באופן אישי, אלא לקנוניה מתואמת ומתמשכת להעניש, להשתיק ולהפחיד כל מי שמעז להגן על שחרור פלסטין", והדגיש כי הליכים משפטיים נוספים יבואו בקרוב.

מחמוד ח'ליל, פלסטיני שהחזיק במעמד תושב קבע חוקי בארצות הברית, בלט כאחד ממנהיגי תנועת הסטודנטים הפרו-פלסטינית באוניברסיטת קולומביה במהלך ההפגנות הנרחבות שהתקיימו באוניברסיטאות אמריקאיות במחאה על המלחמה הישראלית ברצועת עזה. במרץ 2025, הוא נעצר על ידי רשויות ההגירה האמריקאיות לאחר שממשל טראמפ קבע כי פעילותו הפוליטית עומדת בניגוד לאינטרסים של מדיניות החוץ האמריקאית, וניסה לגרשו, בצעד שעורר ביקורת רחבה מצד ארגוני זכויות אזרח, שראו כי הממשל השתמש בחוקי ההגירה כדי להעניש פעילות פוליטית שלווה המוגנת על ידי התיקון הראשון לחוקה האמריקאית.

התביעה טוענת כי הפגיעה בח'ליל לא הייתה החלטה מנהלית יחידה, אלא תוצאה של תיאום בין פקידי ממשל, מכוני מחקר, ארגוני לובי וקבוצות פעילים פרו-ישראליות, במטרה להשתיק קולות המבקרים את המלחמה בעזה, ולשלוח מסר מרתיע לפעילים באוניברסיטאות אמריקאיות.

בין הגופים שנכללו בתביעה נמנים ארגוני "ביתר" ו"קנרי מישן", הפועלים כחזית לתעמולה ישראלית, ומתמקדים באיסוף מידע על סטודנטים ואקדמאים פרו-פלסטינים, פרסום תיקים עליהם, והפעלת לחץ על אוניברסיטאות ורשויות ממשלתיות לנקוט צעדים נגדם. שני הארגונים הכחישו בעבר כל עבירה חוקית, ואמרו כי פעילותם מוגבלת לתיעוד מה שהם רואים כאנטישמיות וקיצוניות.

התביעה מאשימה גם את קרן "הריטג'", אחד ממוסדות החשיבה השמרניים המשפיעים ביותר בוושינגטון, בתרומה למתן כיסוי אינטלקטואלי ופוליטי למסע הפרסום שכיוון נגד פעילים פרו-פלסטינים, בעוד סטיבן מילר עומד בפני האשמות על השתתפות בניסוח ויישום מדיניות שמטרתה הייתה להשתמש בכלי המדינה, כולל חוקי ההגירה, כדי להעניש מתנגדים למדיניות האמריקאית כלפי ישראל.

משקיפים אומרים כי התיק עשוי לחרוג מגבולותיו האישיים ולהפוך לתקדים משפטי בנוגע ליחסים בין הרשות המבצעת לקבוצות פרטיות, ומידת אחריותן של קבוצות אלו אם יוכח כי תיאמו עם פקידי ממשל כדי לפגוע באנשים בשל דעותיהם הפוליטיות. התיק עשוי גם להחיות את השימוש בחוק בן יותר ממאה וחצי בהקשר של מאבק מודרני סביב חופש הביטוי, פעילות סטודנטים, וגבולות ההשפעה שמפעילות קבוצות לובי בתוך מוסדות המדינה האמריקאית.

תביעת מחמוד ח'ליל מגיעה ברגע שבו ארצות הברית עדה לדיון גובר בשאלה האם המלחמה בעזה שרטטה מחדש את גבולות חופש הביטוי בתוך האוניברסיטאות האמריקאיות. קמפוסי האוניברסיטאות הפכו לזירת עימות פוליטי ומשפטי חסר תקדים, בין הנהלות אוניברסיטאות וממשל פדרלי מצד אחד, ותנועות סטודנטים הרואות בביקורת על המדיניות הישראלית חלק מהזכויות החוקתיות המובטחות. תיק זה עשוי להפוך את מערכת המשפט האמריקאית לשופטת באחת הסוגיות הרגישות ביותר מזה עשרות שנים.

הפנייה ל"חוק הקו קלוקס קלאן" מקבלת חשיבות מיוחדת, מכיוון שהיא מעבירה את הסכסוך ממחלוקת פשוטה סביב החלטות הגירה להאשמה בקיומה של קנוניה אזרחית רחבה כדי לשלול מפעילים את זכויותיהם החוקתיות. אם התובעים יצליחו להוכיח קיומו של תיאום בין פקידי ממשל וארגונים פרטיים כדי לפגוע בח'ליל בשל דעותיו הפוליטיות, התיק עשוי לפתוח את הדלת לתביעות דומות שיגישו פעילים אחרים, ובכך להרחיב את היקף האחריות המשפטית על מסעות דיכוי חופש הביטוי.

תיק זה מדגיש שוב את התפקיד השנוי במחלוקת שממלאים ארגוני "ביתר" ו"קנרי מישן", הפועלים להשתיק קולות המבקרים את ישראל ומדיניותה, ובמיוחד את הכיבוש והמלחמה ההרסנית בעזה, שתוארה על ידי מספר הולך וגדל של מומחים וארגונים בינלאומיים כעלולה להגיע לרמה של רצח עם. הארגונים חרגו מהטענה למאבק באנטישמיות, ואימצו גישה המבוססת על השמצה, יצירת רשימות שחורות ורדיפת סטודנטים ואקדמאים, ובכך יוצרים אקלים של פחד וצנזורה עצמית בתוך האוניברסיטאות האמריקאיות, מערערים את חופש הביטוי המובטח בחוקה האמריקאית, והופכים את האשמת "אנטישמיות" לכלי פוליטי להשתיק כל מי שמעז לבקר את מדיניות ממשלת ישראל, במקום להתמודד עם אנטישמיות אמיתית היכן שהיא קיימת.