רצועת עזה השלימה את יומה האלף תחת עול מלחמת השמדה כוללת שלא הותירה עץ ולא אבן, כאשר צריחי המסגדים נדמו ופעמוני הכנסיות הפסיקו לצלצל לאחר שאתרים דתיים והיסטוריים עתיקים הפכו לערימת הריסות. הסטטיסטיקות שפורסמו על ידי משרד ההקדשים והדתות ברצועה חושפות את היקף האסון, שכן מכונת המלחמה הישראלית הרסה 1050 מסגדים באופן מוחלט, בעוד ש-191 מסגדים נוספים נפגעו חלקית מתוך 1275 שהיו מלאים במתפללים לפני תחילת התוקפנות.
למרות הדיבורים על הסכמי הפסקת אש, המעשים בשטח מצביעים על המשך ההפרות והתקיפות השיטתיות המכוונות נגד הזהות התרבותית והדתית של הפלסטינים. התקפות אלו מגיעות במסגרת הרס כולל שפגע בכ-90% מהתשתיות האזרחיות, מה שהפך את קיום הפולחן הדתי לאתגר יומיומי עבור התושבים מעל הריסות בתי התפילה שהיו קשורים לזיכרונם הקולקטיבי במשך מאות שנים.
המסגד העומרי הגדול בולט כאחד מההפסדים הכואבים ביותר, והוא נחשב למסגד העתיק ביותר בעיר עזה בשטח כולל העולה על 5 אלף מטרים רבועים. אתר זה, שהפך במהלך הדורות ממקדש עתיק לכנסייה ביזנטית ולאחר מכן למסגד אסלאמי בתקופת הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב, התמודד עם התקפה צבאית אכזרית שהובילה להרס חלקים נרחבים מ-38 עמודיו וחצרו ההיסטורית.
גם מסגד סייד האשם בשכונת א-דרג לא ניצל מההפצצה, והוא אתר בעל סמליות מיוחדת מכיוון שהוא מכיל את קברו של האשם בן עבד מנאף, סבו של הנביא מוחמד, עליו השלום. מסגד זה, שהעניק לעזה את כינויה המפורסם 'עזה האשם', ספג נזקים כבדים כתוצאה מהתקיפות האוויריות, מה שהוביל למחיקת מאפיינים אדריכליים שהיו עדות לקשר של העיר לשורשיה הערביים והאסלאמיים המוקדמים.
בשכונת שג'אעיה, פגע ההרס במסגד אל-מחכמה הידוע כ'ג'אמע אל-ברדבכיה', ששימש כמטה בית הדין השרעי בתקופה העות'מאנית. מסגד זה, ששטחו 546 מטרים רבועים, ייצג מודל ייחודי של אדריכלות שבמרכזה חצרות פתוחות, אך פגזי ישראל הפכו את מתקניו וחדריו ההיסטוריים לעיי חורבות.
הכיבוש גם תקף את המסגד הארכיאולוגי 'כאתב ולאיה' שבנייתו מתוארכת לתקופת הסולטן הממלוכי אל-נאצר מוחמד בן קלאוון במאה ה-14. מסגד זה מתאפיין בסמיכותו ההיסטורית לכנסיית פורפיריוס הקדוש, כאשר הם חולקים קיר אחד, במסר של עמידה איתנה ואחווה שנהרס על ידי הארטילריה הישראלית שלא הבחינה בין צריח לכיפה צלבנית.
מסגד אבן עות'מאן, המסגד הארכיאולוגי השני בגודלו בעזה, נפל גם הוא קורבן להפצצה בשכונת שג'אעיה, והוא נבנה על ידי אחמד בן עות'מאן אל-נאבולסי. המסגד, המשתרע על שטח של אלפיים מטרים רבועים וכולל את קברו של האמיר סייף א-דין ילח'ג'א, נחשב לפנינה של האדריכלות הממלוכית עם עיטוריו ואלמנטיו האמנותיים שלא עמדו לו מול מכונת ההרג וההרס.
בשכונת תופאח, מסגד עלי בן מרוואן, שמתוארך לשנת 1371 לספירה, ספג הרס נרחב, והוא המסגד המכיל את קברו של האיש הצדיק עלי בן מרוואן. למרות מעמדו הרוחני הגבוה בקרב תושבי השכונה, ההפצצה הפכה את הכיפה ההיסטורית והקבר להריסות, והוא מצטרף לרשימה ארוכה של מסגדים היסטוריים כמו מסגד אל-זאפר דמרי ומסגד אל-סית רוקיה.
המלחמה לא הוגבלה למסגדים בלבד, אלא התרחבה ופגעה בנוכחות הנוצרית ההיסטורית ברצועה, כאשר כנסיית פורפיריוס הקדוש, אחת הכנסיות העתיקות בעולם, ספגה הפצצה ישירה. הכנסייה, שנוסדה במאה החמישית לספירה בשכונת זייתון, הייתה יעד למתקפה על מתחמה באוקטובר 2023, מה שהוביל לנפגעים בקרב העקורים שמצאו מקלט בקדושת המקום.
כנסיית המשפחה הקדושה של הלטינים לא הייתה ברת מזל יותר, שכן היא ספגה סדרת תקיפות שהביאו למות קדושים ופצועים מבני הקהילה הנוצרית. כנסייה זו, שתכנונה החל במאה ה-19 והושלמה בשנות ה-60, ייצגה מקלט רוחני וחברתי לקתולים בעזה, לפני שהפכה ליעד צבאי במסגרת תוכנית העקירה וההרס.
שמה של הכנסייה הבפטיסטית נקשר לאחד הטבחים הנוראים בהיסטוריה המודרנית, כאשר הכיבוש תקף את חצר בית החולים הערבי הבפטיסטי השייך לה. אותה תקיפה, שהתרחשה ב-17 באוקטובר 2023, הותירה כ-500 הרוגים ברגע אחד, והפכה את הכנסייה שנוסדה בשנת 1882 לעדה לרצח עם שלא חס על מוסדות בריאות או דת.
בדרום הרצועה, הרסו התקיפות את המסגד הגדול בח'אן יונס, המסגד הגדול ביותר בעיר בשטח של 3300 מטרים רבועים. המסגד, שחווה הרחבות היסטוריות מאז בנייתו בשנת 1928, ייצג את המרכז הרוחני של דרום עזה, אך תקיפתו הובילה להרס חצרו הרחבה וצריחו שחיבק את שמי העיר במשך שבעה עשורים.
הדיווחים מהשטח מצביעים על כך שתקיפת בתי התפילה לא הייתה אקראית, אלא הגיעה במסגרת מדיניות שיטתית למחיקת הזיכרון החזותי וההיסטורי של רצועת עזה. מסגדים ארכיאולוגיים כמו 'שייח' עות'מאן קשקאר' שעמד איתן מאז שנת 1223 לספירה, נפלו היום מול טכנולוגיית ההרג המודרנית, מה שמשקף רצון לנתק את הקשר של הפלסטיני לאדמתו ולמורשתו התרבותית.
לסיכום, מאזן אלף ימי התוקפנות חרג מעבר למספרים של הרוגים ופצועים, והגיע לניסיון לעקור את השורשים התרבותיים של עם שלם. עם מותם של למעלה מ-73 אלף פלסטינים ופציעתם של 173 אלף, עמידתם האיתנה של המתפללים על הריסות המסגדים ההרוסים נשארת מסר של אתגר ברור כי האמונה בצדק אינה יכולה להימחץ על ידי שרשראות טנקים או טילי מטוסים.
הרס המסגד העומרי הוא אסון גדול עבורנו; הוא אינו רק מבנה, אלא חלק בלתי נפרד מזהותה של עזה והיסטוריה עתיקת יומין של פלסטין.
شارك برأيك
1000 ימים של תוקפנות.. הכיבוש מעלים את צריחי עזה ופעמוני כנסיותיה תחת ההריסות