הצהרות בנט.. קמפיין בחירות מוקדם המחזר אחר יצר השליטה וחלומות ההתפשטות של הקיצונים

ד"ר סוהיל דיאב: בנט רוצה להדגיש למתנחלים את דבקותו בסיפוח שטחי C וסירובו לסגת מעמדות הקשורות להתנחלויות ולשליטה על חלקים נרחבים מהגדה. ח'ליל שאהין: הצהרות בנט אינן מהוות שינוי מהותי בעמדותיו, אך שיקוליו האלקטורליים הנוכחיים דוחפים אותו למיצוב פוליטי מחדש המכוון לקהל הימין והימין המתון. לביב טהא: הדיבור על סיפוח שטחי C אינו יליד השלב הנוכחי, אלא קשור לחזון מושרש מאז חתימת הסכמי אוסלו כיעד אסטרטגי לפרויקטים הישראליים השונים. ד"ר אוסאמה עבדאללה: הצהרות בנט משקפות מגמה הולכת וגוברת בתוך הזירה הפוליטית הישראלית, המבוססת על ניצול הנסיבות הנוכחיות לעיצוב מחדש של המציאות. האני אבו אל-סבאע: הצעתו של בנט חורגת מלהיות תוכנית בחירות חולפת וכוללת ביטול מעשי של רעיון המדינה הפלסטינית על ידי שליטה על ההתפשטות הגיאוגרפית הרחבה ביותר של הגדה. ת'איר אל-דיק: הצהרות בנט מייצגות פתיחה מוקדמת של קמפיין הבחירות הישראלי וניסיון להציגו כמועמד הבולט להנהגת השלב שלאחר בנימין נתניהו. רמאללה – מיוחד ל"אל-קודס" הצהרותיו של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בנוגע לסיפוח השטחים המסווגים כשטחי C בגדה המערבית והשארת שטחי A ו-B תחת שליטת הרשות הפלסטינית, שופכות אור מחדש על השינויים המהירים בזירה הפוליטית הישראלית, כאשר פרויקטים של סיפוח ושליטה על אדמות פלסטיניות מתקדמים לחזית השיח האלקטורלי של המפלגות המתחרות, על רקע דעיכת הדיבור על כל מסלול מדיני שיוביל להקמת מדינה פלסטינית עצמאית. סופרים, אנליסטים פוליטיים, מומחים ופרופסורים באוניברסיטאות, בשיחות נפרדות עם "אל-קודס", מדגישים כי הצעתו של בנט אינה מייצגת שינוי חדש בעמדותיו, אלא משקפת מגמה הולכת וגוברת בתוך הזרמים הישראליים השונים, המבוססת על הטלת ריבונות על השטחים המסווגים כשטחי C, המהווים כ-60% משטח הגדה המערבית וכוללים את רוב ההתנחלויות והמשאבים האסטרטגיים, בתמורה להשארת הפלסטינים בשטחים בעלי סמכויות מוגבלות החסרים את מרכיבי הריבונות והרצף הגיאוגרפי. הם מציינים כי הצהרות בנט מגיעות בהקשר של כניסת הזירה הישראלית לשלב מוקדם של תחרות אלקטורלית, כאשר בנט שואף למצב את עצמו מחדש בתוך מחנה הימין ולהציג את עצמו כחלופה אפשרית להנהגת ישראל בשלב שלאחר בנימין נתניהו. אסטרטגיה אלקטורלית ומדינית ד"ר סוהיל דיאב, פרופסור למדעי המדינה ומומחה לענייני ישראל, סבור כי הצהרותיו של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בנוגע לשטח המסווג כשטח C בגדה המערבית חורגות מלהיות עמדה פוליטית ידועה כלפי הסוגיה הפלסטינית, כדי להוות חלק מאסטרטגיה אלקטורלית ומדינית שמטרתה למצב אותו מחדש כמועמד בולט להנהגת הימין הישראלי בשלב שלאחר בנימין נתניהו. דיאב מסביר כי בנט, באמצעות הצהרות אלו, שולח מסרים סימולטניים לשלושה מגזרים עיקריים בתוך החברה הישראלית; המסר הראשון מכוון לבוחרי הליכוד שאינם מרוצים מביצועי נתניהו, ותוכנו הוא שהם יכולים לוותר על נתניהו מבלי לוותר על עמדותיהם הימניות. המסר השני, לדברי דיאב, מכוון לקהל המתנחלים, שכן הוא מדגיש בפניהם את דבקותו בפרויקט סיפוח שטחי C וסירובו לסגת מעמדות הקשורות להתנחלויות ולשליטה הישראלית על חלקים נרחבים מהגדה המערבית. דיאב מציין כי המסר השלישי מכוון לקהל המרכז הישראלי, באמצעות הצגתו כמתון יותר ופחות מתנגש מדמויות ימין קיצוני כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. השלמה לפרויקט פוליטי ישן דיאב מציין כי הצהרות בנט משקפות את המשכיות הפרויקט הפוליטי הישן שלו המבוסס על סיפוח שטח C, המהווה כ-60% משטח הגדה המערבית, ודחיית הקמת מדינה פלסטינית בעלת ריבונות מלאה, אולם תזמונן הנוכחי מעניק להן ממד אלקטורלי ברור הקשור לניסיונו לבנות פלטפורמה פוליטית שתכשיר אותו להנהגת מחנה הימין בעתיד. דיאב מדגיש כי ההצעה שמציג בנט אינה מוגבלת להיבטים האלקטורליים, אלא נושאת משמעויות אסטרטגיות הקשורות לעתיד הסוגיה הפלסטינית, שכן היא מבוססת על שילוב בין השליטה הישראלית על רוב שטחי הגדה המערבית לבין השארת ריכוזי הפלסטינים בתוך שטחים מוגבלים. דיאב מציין כי פרויקטי הסיפוח שהוצעו היסטורית היו קשורים לניסיונות לשלב בין הרחבת השליטה על הקרקע לבין טיפול במה שישראל רואה כאתגר הדמוגרפי הפלסטיני. דיאב מבהיר כי מהות חזונו של בנט היא מניעת הקמת מדינה פלסטינית בכל נוסח ריבוני, בתמורה להצעת מודל של שלטון עצמי בעל סמכויות מוגבלות לפלסטינים בשטחים שאינם עולים על שליש משטח הגדה המערבית, למרות שהם כוללים יותר מ-75% מהאוכלוסייה הפלסטינית, ובכך מקבע את השליטה הישראלית על הקרקע ומגביל כל אפשרות להתפתחות ישות פלסטינית עצמאית בעתיד. הסיפוח אחד מצירי התחרות האלקטורלית הבולטים הסופר והאנליסט הפוליטי ח'ליל שאהין סבור כי הצהרותיו של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בנוגע לסיפוח השטח המסווג כשטח C בגדה המערבית מגיעות בהקשר של עלייה חסרת תקדים בשיח הישראלי הקשור לפרויקטי הסיפוח, והפיכת סוגיה זו לאחד מצירי התחרות הבולטים בין המפלגות והרשימות הישראליות עם התקרבות הבחירות הבאות, בנוסף לעמדה כלפי רצועת עזה והשלכות המלחמה המתמשכת מאז השבעה באוקטובר 2023. הגדה המערבית בתמורה לעסקה פוליטית שאהין מציין כי תיק הגדה המערבית מועמד להיות סוגיה אלקטורלית מרכזית בחודשים הקרובים, על רקע הערכות כי הממשל האמריקאי עשוי להפגין גמישות כלפי צעדים ישראליים בגדה, כולל סיפוח חלקים ממנה, בתמורה לגמישות ישראלית או התעלמות ממסלול המשא ומתן המתנהל בין ארצות הברית לאיראן ואפשרות להגיע להסכם ביניהן בתקופה הקרובה. שאהין סבור כי כל הסכם אמריקאי-איראני אפשרי בחודשיים הקרובים, יגיע כמעט במקביל לאווירת הבחירות בישראל, מה שיעמיד את ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני אתגרים פוליטיים ואלקטורליים גדולים. מיקוד בקולות המתנחלים לדברי שאהין, הצהרות בנט אינן מייצגות שינוי מהותי בעמדותיו הידועות, שכן הוא שייך היסטורית למחנה הימין ושימש בעבר כמנהל מועצת "יש"ע" להתיישבות, אולם שיקוליו האלקטורליים הנוכחיים דוחפים אותו למיצוב פוליטי מחדש המכוון לקהל הימין והימין המתון יותר מאשר למיקוד בקולות המתנחלים. הוא מייחס זאת להבנתו של בנט כי קולות המתנחלים נוטים במידה רבה יותר למפלגות הימין ההתיישבותי והקיצוני, ובראשן מפלגות איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', בנוסף למפלגת הליכוד. שאהין מציין כי הירידה הבולטת בסקרי דעת הקהל של הברית הכוללת את בנט ויאיר לפיד, לאחר שהערכותיה ירדו מרמות גבוהות לבין 17 ל-20 מנדטים בלבד, לעומת עליית מתחרים אחרים כמו גדי אייזנקוט, דוחפת את בנט לנסות להחזיר בוחרים ממחנה הימין והמרכז באמצעות אימוץ שיח המאזן בין עמדות ימניות מסורתיות לדרישות התחרות האלקטורלית החדשה. "סיפוח חלקי" לעומת "סיפוח מלא" שאהין מדגיש כי מהות הצעתו של בנט היא קריאה לסיפוח מלא של השטח המסווג כשטח C, המהווה כ-61% משטח הגדה המערבית, תוך השארת שטחי A ו-B תחת ניהול הרשות הפלסטינית. שאהין סבור כי הצעה זו משקפת את אפשרות ה"סיפוח החלקי" לעומת ה"סיפוח המלא" שאליו קוראים בן גביר וסמוטריץ' וכולל את כל שטחי הגדה המערבית. שאהין מציין כי בנט הכריז על תמיכתו במה שהוא מכנה "התיישבות חוקית" בשטח C, לעומת התנגדותו למאחזים וחוות התיישבות שהוא רואה כבלתי חוקיים. שאהין סבור כי הדיון המתנהל בזירה הפוליטית הישראלית אינו סובב עוד סביב הקמת מדינה פלסטינית או יישום פתרון שתי המדינות, אלא סביב היקף השטחים שיסופחו ואופי השליטה הישראלית העתידית עליהם. היעדר הצעת מדינה פלסטינית שאהין מציין כי המפלגות שסווגו בעבר כחלק ממחנה ההסדר, כולל ברית "הדמוקרטים" בהנהגת יאיר גולן, אינן מציעות עוד מדינה פלסטינית בעלת ריבונות מלאה, אלא מדברות על ישות בעלת סמכויות מוגבלות עם קבלה של סיפוח ריכוזי התיישבות נרחבים הכוללים מאות אלפי מתנחלים. שאהין סבור כי הגדה המערבית ורצועת עזה יהוו את ציר התחרות העיקרי בבחירות הישראליות הבאות, במיוחד לאחר דעיכת יכולתו של נתניהו לנצל תיקים אחרים כמו המלחמה באיראן או הנורמליזציה האזורית להשגת רווחים פוליטיים. לדברי שאהין, עם כישלון השגת היעדים הישראליים המוצהרים באיראן ובלבנון, נותרו קלפי עזה והגדה המערבית התחום הבולט ביותר שבאמצעותו ינסו מנהיגי המפלגות הישראליות לשכנע את הבוחרים ביכולתם להשיג הישגים פוליטיים וביטחוניים בשלב הבא. מגמה זוכה לקבלה רחבה הסופר והאנליסט הפוליטי לביב טהא מדגיש כי הצהרותיו של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בנוגע לעתיד הגדה המערבית אינן מייצגות שינוי חדש בעמדות הישראליות, אלא משקפות מגמה הזוכה לקבלה רחבה בקרב רוב הזרמים הפוליטיים הישראליים, המבוססת על השארת שטחי A ו-B תחת ניהול הרשות הפלסטינית, בתמורה להטלת ריבונות ישראלית על השטחים המסווגים כשטחי C. טהא מסביר כי הדיבור על סיפוח שטחי C אינו יליד השלב הנוכחי, אלא קשור לחזון ישראלי מושרש מאז חתימת הסכמי אוסלו, כאשר שטחים אלו נותרו יעד אסטרטגי לפרויקטים הישראליים השונים. טהא מציין כי חשיבות שטח C עבור ישראל נובעת ממספר שיקולים, הבולטים שבהם קרבתו לגושי ההתיישבות הגדולים ולעיר ירושלים, בנוסף להכללת משאבי טבע ואתרים בעלי חשיבות כלכלית ואסטרטגית, ביניהם מקורות מים תת-קרקעיים באזורים הצפוניים של הגדה המערבית, וכן אזורים שבהם קיימים, לדעתם, אוצרות טבע ממערב לרמאללה. שליטה על הקרקע והמשאבים טהא סבור כי הדבקות הישראלית בשטחים אלו משקפת במהותה פרויקט קולוניאלי שמטרתו שליטה על הקרקע והמשאבים, ומציין כי ההבדלים בין המפלגות הישראליות אינם נוגעים למהות הפרויקט, אלא למידת הקיצוניות בהצגתו. לדברי טהא, בעוד ששרים ומנהיגים מהימין הקיצוני, כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', מאמצים עמדות רדיקליות יותר הקוראות להרחבת הסיפוח והשליטה הישירה, בנט מציג נוסחה פחות חריפה אך אינה שונה במהותה מהמגמה הכללית הרווחת בתוך החברה הפוליטית הישראלית. טהא מציין כי הקולות הישראליים שעדיין מדברים על מדינה פלסטינית הפכו לבעלי השפעה מוגבלת, וכי מושג המדינה הפלסטינית המוצע בתוך ישראל הפך מעורפל ובלתי מוגדר, בזמן שהחברה הישראלית עדה למגמה הולכת וגוברת לכיוון הימין והקיצוניות הפוליטית, מה שמצמצם את מרחב ההצעות הקוראות להסדר מדיני. תעמולת בחירות מוקדמת בהקשר האלקטורלי, טהא סבור כי הצהרות בנט מגיעות בהקשר של עליית פעילות התעמולה של המפלגות הישראליות עם התקרבות מועד הבחירות, ומסביר כי קמפייני הבחירות נשארים נוכחים באופן מתמיד בין מערכת בחירות אחת לאחרת, אך הם הופכים ברורים יותר ככל שמתקרב מועד הבחירות, ועם הישארות של כארבעה חודשים לבחירות הבאות, המפלגות כבר החלו להגביר את שיחן הפוליטי ולהתכונן לשלב שלאחר נתניהו. למרות זאת, טהא מדגיש כי הדיבור על סיום דרכו הפוליטית של בנימין נתניהו עדיין מוקדם מדי, שכן תוצאות הבחירות נשארות קשורות למגמות הבוחר הישראלי בשבועות ובימים האחרונים לפני ההצבעה. טהא מציין כי נתניהו מתמודד עם אתגרים הולכים וגוברים ובידוד פוליטי פנימי וחיצוני, מה שהופך את הסיכויים לירידתו או לאובדן שלטונו לקיימים, אם כי הם תלויים בשינויים שעשויים לחול במצב רוחו של הבוחר הישראלי עד לרגעים האחרונים. ניצול הנסיבות הנוכחיות לעיצוב מחדש של המציאות החוקר הפוליטי והאקדמאי ד"ר אוסאמה עבדאללה סבור כי הצהרותיו של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בנוגע לשמירה על שטח C משטחי הגדה המערבית, בתמורה להשארת שטחי A ו-B תחת ניהול הרשות הפלסטינית, אינן יכולות להיחשב כעמדות אלקטורליות גרידא או הערכות פוליטיות חולפות, אלא משקפות מגמה הולכת וגוברת בתוך הזירה הפוליטית הישראלית, במיוחד בקרב הימין הלאומי והדתי, המבוססת על ניצול הנסיבות הנוכחיות לעיצוב מחדש של המציאות הפוליטית והגיאוגרפית בשטחים הפלסטיניים הכבושים. עבדאללה מסביר כי מהות חזון זה היא קיבוע משוואה המבוססת על סיפוח שטח C, המהווה כ-60% משטח הגדה המערבית וכולל את רוב ההתנחלויות, המשאבים הטבעיים והאתרים האסטרטגיים, בתמורה להענקת לפלסטינים צורה כלשהי של שלטון עצמי מוגבל בתוך שטחי A ו-B, ללא כל תוכן ריבוני אמיתי או אופק להקמת מדינה פלסטינית עצמאית. נוכחות הולכת וגוברת בשיח הפוליטי הישראלי עבדאללה מציין כי חומרת הצעות אלו טמונה בכך שהן אינן מוגבלות עוד למפלגות הקיצוניות ביותר, אלא זוכות לנוכחות הולכת וגוברת בשיח הפוליטי הישראלי הכללי. הוא מציין כי המלחמה ברצועת עזה, העיסוק הבינלאומי במשברים ותיקים אחרים, בנוסף למצב הפיצול והחולשה הפלסטינית, יצרו סביבה נוחה להרחבת נוכחות רעיונות אלו בתוך ישראל. עבדאללה מסביר כי הדיון הישראלי אינו מתמקד עוד בניהול הכיבוש או בחיפוש אחר הסדר מדיני, אלא עבר בהדרגה לאופן קיבוע תוצאות הכיבוש והפיכתן למציאות קבועה באמצעות פרויקטי סיפוח ושליטה ארוכי טווח. עבדאללה מבהיר כי החזון שמציג בנט נועד למעשה להגביל את הפלסטינים בתוך ריכוזי אוכלוסייה מופרדים גיאוגרפית, שהרשות הפלסטינית תנהל אותם אזרחית, בעוד שהקרקע, הגבולות, המשאבים והריבונות בפועל יישארו תחת שליטה ישראלית, דבר המרוקן את רעיון המדינה הפלסטינית מתוכנו ומערער את האפשרות להקמת מדינה רציפה ובת קיימא. שינוי עמוק יותר בתוך הממסד הפוליטי הישראלי בהקשר לתזמון ההצהרות, עבדאללה סבור כי הן נושאות שני ממדים מקבילים; הראשון קשור להכנה מוקדמת לכל בחירות ישראליות אפשריות על רקע הוויכוח המתמשך סביב ביצועי ממשלת בנימין נתניהו במהלך המלחמה והשלכותיה הפוליטיות והביטחוניות, כאשר בנט שואף להציג את עצמו מחדש כחלופה המסוגלת להוביל את השלב הבא. הממד השני, לדברי עבדאללה, חורג משיקולים אלקטורליים לעבר ביטוי של שינוי עמוק יותר בתוך הממסד הפוליטי הישראלי, המתבטא בהסכמה הולכת וגוברת לדחיית החזרה למסלול ההסדר המדיני המסורתי. עבדאללה מדגיש כי התחרות בתוך המחנה הישראלי אינה סובבת עוד סביב סיום הכיבוש או הקמת המדינה הפלסטינית, אלא סביב הגורם המסוגל להציג פרויקט קיצוני יותר לשמירה על השליטה הישראלית על הגדה המערבית. עבדאללה מדגיש כי האתגר העיקרי העומד בפני הפלסטינים אינו קשור לשמות המנהיגים הישראליים כפי שהוא קשור לשינויים המבניים המהירים בתוך ישראל, הדוחפים לכיוון קיבוע פרויקטי סיפוח ושליטה קבועים והגדרה מחדש של הסוגיה הפלסטינית כסוגיה של ניהול אוכלוסייה, ולא סוגיה של עם השואף להגדרה עצמית ולהקמת מדינתו העצמאית. ביטול מעשי של רעיון המדינה הפלסטינית הסופר והאנליסט הפוליטי המומחה לענייני ישראל, האני אבו אל-סבאע, סבור כי הצהרות בנט בנוגע לשמירה על שטחי C וסיפוחם לישראל אינן מייצגות שינוי חדש בעמדותיו הפוליטיות, אלא מהוות הרחבה של פרויקט שאליו קרא בעבר במהלך כהונתו בתפקידים ממשלתיים קודמים, המבוסס על הטלת ריבונות ישראלית מלאה על שטחים אלו המהווים כ-60% משטח הגדה המערבית, בתמורה להשארת שטחי A ו-B תחת ניהול פלסטיני בנוסח של שלטון עצמי מורחב. הוא מסביר כי ההצעה שמציג בנט חורגת מלהיות תוכנית בחירות חולפת, שכן היא כוללת ביטול מעשי של רעיון המדינה הפלסטינית העצמאית על גבולות 1967, באמצעות שליטה על ההתפשטות הגיאוגרפית הרחבה ביותר של הגדה המערבית והגבלת הנוכחות הפלסטינית לאזורים מפוזרים ומוגבלים. אבו אל-סבאע מציין כי שטחי C מייצגים את ההתפשטות הטבעית של המדינה הפלסטינית העתידית, וכוללים שטחים חקלאיים ומשאבים אסטרטגיים ההופכים אותם לסל המזון של הגדה המערבית. קידום קיצוניות בשיח של בנט אבו אל-סבאע מציין כי בנט, שסווג בעבר כימין מתון יחסית, שואף היום להציג את עצמו כקיצוני יותר מבנימין נתניהו, בהתבסס על שיח פוליטי המתמקד בחיזוק ההתיישבות והטלת ריבונות ישראלית על האדמה הפלסטינית. אבו אל-סבאע מסביר כי בנט מבחין בין ההתנחלויות שישראל רואה כ"חוקיות" לבין המאחזים הבלתי מורשים, ומביע נכונות להתמודד עם האחרונים באופן התואם את הלחצים האמריקאים והאירופיים הדורשים ריסון ההתפשטות ההתיישבותית, מבלי לפגוע בפרויקט סיפוח שטחי C. המירוץ האלקטורלי משער הסיפוח אבו אל-סבאע מציין כי כניסתו של בנט למירוץ האלקטורלי משער סיפוח האדמות הפלסטיניות משקפת מגמה הולכת וגוברת בתוך הזירה הפוליטית הישראלית, כאשר השליטה על הגדה המערבית הפכה לאחד הכותרות הבולטות בתחרות בין מפלגות הימין. לעומת זאת, נתניהו ובעלי בריתו, ובראשם סמוטריץ' ובן גביר, נוקטים עמדות קיצוניות יותר הקוראות להרחבת השליטה הישראלית לכלול שטחים נוספים, כולל חלקים משטחי A ו-B. אבו אל-סבאע מדגיש כי המחלוקות בין קטבי הימין הישראלי אינן סובבות סביב עקרון השליטה על האדמה הפלסטינית, אלא סביב גבולות שליטה זו ומנגנוני יישומה. שיח מאוזן כלפי המערב אבו אל-סבאע סבור כי הצעתו של בנט נועדה להציג את עצמו למערב כאופציה פחות מתנגשת מהממשלה הנוכחית, בזמן שממשלת נתניהו מתמודדת עם ביקורת בינלאומית הולכת וגוברת וירידה ברמת התמיכה הפוליטית החיצונית. אבו אל-סבאע מדגיש כי השתלטות על האדמה הפלסטינית הפכה לכותרת הבולטת ביותר בתעמולת הבחירות הישראלית, על רקע פרויקטים שמטרתם להצר את צעדי הפלסטינים ולכלוא אותם בכיסים אוכלוסייתיים מבודדים, מה שדוחף לעבר עקירה הדרגתית ומערער את הסיכויים להקמת מדינה פלסטינית בת קיימא. הפרדה בין אוכלוסייה לקרקע הסופר והאנליסט הפוליטי ת'איר אל-דיק סבור כי הצהרות בנט בנוגע לעתיד הגדה המערבית נושאות ממדים פוליטיים ואלקטורליים החורגים מתוכנם הישיר, ומשקפות את דבקותו בחזון ישן המבוסס על הפרדה מנהלית של הפלסטינים בתמורה לסיפוח גיאוגרפי נרחב של השטחים הפלסטיניים. אל-דיק מסביר כי הצעתו של בנט מבוססת על מה שמכונה תוכנית "ההרגעה", המבוססת על סיפוח השטחים המסווגים כשטחי C המהווים כ-60% משטח הגדה המערבית וכוללים את רוב ההתנחלויות והאזורים בעלי החשיבות האסטרטגית, בתמורה להשארת הפלסטינים בשטחי A ו-B בתוך מובלעות גיאוגרפיות נפרדות. אל-דיק סבור כי תפיסה זו מקבעת מציאות פוליטית וביטחונית חדשה המבוססת על הפרדה בין אוכלוסייה לקרקע, תוך שמירה על השליטה הישראלית על השטחים הרחבים והחשובים יותר. אל-דיק מציין כי חזון זה מייצג, למעשה, סיום מוחלט של רעיון פתרון שתי המדינות, שכן שטחי A ו-B חסרים רצף גיאוגרפי ונשארים מוקפים באזורים הנתונים לשליטה ישראלית, מה שהופך כל ישות פלסטינית עתידית לצורה של שלטון עצמי מוגבל בתוך קנטונים מבודדים הנתונים להגמוניה הביטחונית הישראלית. בהקשר הפנימי הישראלי, אל-דיק סבור כי הצהרות בנט קשורות גם לשיקולים אלקטורליים, על רקע המעבר ההולך וגובר של החברה הישראלית לימין מאז אירועי השבעה באוקטובר 2023. צעדים להתחרות בליכוד ובמפלגות הימין לדברי אל-דיק, בהתאם למציאות זו, בנט שואף להדגיש את השתייכותו למחנה הימין באמצעות דבקות בהתיישבות ודחיית הקמת מדינה פלסטינית ואימוץ עמדות תומכות סיפוח, מה שיאפשר לו להתחרות בליכוד ובמפלגות הימין האחרות על קולות הבוחרים. אל-דיק סבור כי הצהרות בנט מייצגות בו זמנית פתיחה מוקדמת של קמפיין הבחירות הישראלי, וניסיון להציגו כמועמד הבולט להנהגת השלב שלאחר בנימין נתניהו. אל-דיק מצטט את הקמת ברית פוליטית חדשה בשם "ביחד" בשותפות עם יאיר לפיד, בנוסף להצגת תוכנית פוליטית וכלכלית משולבת תחת הכותרת "העידן החדש", וכן הגברת מסיבות העיתונאים והנאומים המכוונים לציבור הישראלי והבינלאומי, במסגרת מאמציו לשווק את עצמו כחלופה מוכנה לקבלת הנהגת הממשלה בשלב הבא.