אי אפשר להתייחס לוועידה הקרובה של תנועת "פתח" כאל עוד תחנה ארגונית פנימית הנשלטת על ידי שיקולי שמות או מאזנים מסורתיים, אלא כרגע פוליטי מכריע שיקבע את מאפייני השלב הפלסטיני הבא, לא רק ברמת התנועה, אלא ברמת הפרויקט הלאומי הפלסטיני כולו. תוצאות הוועידה הזו ייקראו בקפידה על ידי הרחוב הפלסטיני, ויהיו תחת מעקב אזורי ובינלאומי, בהתחשב בכך ש"פתח" עדיין מהווה את עמוד השדרה של התנועה הלאומית הפלסטינית.
בהקשר זה, הוועידה הופכת למבחן אמיתי ליכולתה של התנועה לחדש את עצמה, להחזיר את אמון בסיסיה, ולחדש את לגיטימיותה המאבקית והארגונית ברגע לאומי רגיש ביותר.
ראשית: מרואן ברגותי… הסמל והדרך
בולטת סוגיית בחירת המנהיגים ההיסטוריים ששימשו כסמלים ליציבות לאומית, ובראשם האסיר המנהיג מרואן ברגותי. נוכחותו בכל התמודדות פתחית אינה ניתנת לצמצום למסגרת תחרות אישית, שכן הוא הפך למצב פוליטי ולאומי החורג מגבולות הפרט למרחב הסמל המאחד.
ההצבעה עבורו אינה רק תמיכה בשם, אלא ביטוי ברור לדבקות באופציה לאומית מתנגדת, ואמונה בהנהגה ששילמה מחיר על עמדותיה בחירותה ולא התפשרה על העקרונות. כמו כן, בחירתו ברוב גדול נושאת מסר פוליטי עמוק לכיבוש ולגורמים הבינלאומיים, לפיו הלגיטימיות הלאומית האמיתית נובעת מרצון העם וכוחותיו החיים, ולא מסידורים עליונים או שיקולים זמניים.
שנית: האסירים המשוחררים
המצפן המוסרי
באותו הקשר, בולטת נוכחותם של האסירים המשוחררים המועמדים לבחירות למועצה המהפכנית ולוועד המרכזי כאחד מעמודי התווך החשובים ביותר להחזרת יוקרת התנועה וחידוש פרויקטה.
בחירתם של לוחמים אלה, שחוו הקרבה בחדרי החקירות ובחשכת התאים, מהווה מצפן מוסרי ולאומי שאינו טועה. נוכחותם בעמדות קבלת ההחלטות מהווה ערובה אמיתית לכך שסוגיית האסירים והשחרור הלאומי תישאר בלב התוכנית הפוליטית של התנועה, וכן מהווה הקדשה ללגיטימיות השטח המעניקה ל"פתח" את חסינותה המוסרית ואת אמון בסיסיה העממיים.
שלישית: דיאלקטיקת האחריות וההגינות
חברי הוועידה נושאים באחריות היסטורית המחייבת אותם למלא את תפקידם במודעות לאומית עמוקה, באמצעות הטלת אחריות על כל מי שהיה לו תפקיד ממשי בירידת מעמדה של התנועה והחלשת נוכחותה הלאומית.
מנגד, ההגינות מחייבת דבקות במנהיגים ששימשו כווסת ביטחון לתנועה; אלה שנלחמו בשחיתות ושילמו מחיר על עמדותיהם, או אלה שהקריבו את בניהם כשהידים בדרך לשחרור.
למרות כל הבדל בראיות או בהערכות פוליטיות, הלאומיות והנאמנות לתנועה ולסוגיה חייבות להישאר הקריטריון השולט, שכן הרחקת כישרונות לאומיים אלה אינה רק הפסד ארגוני, אלא החלשה של המצב הלאומי הפלסטיני כולו.
רביעית: הגינות כלפי רצועת עזה והחזרת הייצוג האמיתי
הוועידה מהווה גם הזדמנות היסטורית להעניק הגינות לבני התנועה ברצועת עזה, באמצעות הבטחת ייצוג אמיתי ופעיל למנהיגים הנמצאים בתוך הרצועה, החווים את סבל עמם היומיומי ונלחמים בפרטי העימות הלאומי תחת עול התוקפנות והמצור.
ייצוג עזה אינו צריך להיות ייצוג פורמלי או סמלי, אלא חייב לשקף נוכחות פוליטית וארגונית אמיתית. כמו כן, מי שזוכה באמון בני הרצועה אמור להיות נוכח ביניהם, קרוב לדופקם ולסבלם, שכן לגיטימיות הייצוג אינה שלמה אלא בהיצמדות לשטח ובנשיאת אחריות ישירה.
חמישית: קריטריונים למנהיגות וזכות הרפורמה
הוועידה אינה צריכה להפוך למשאל עם על אישים בלבד, אלא צריכה להיות הזדמנות לניסוח מחדש של קריטריונים למנהיגות בתוך התנועה.
השלב הנוכחי מחייב בחירת מנהיגים בעלי יושרה, כישרון ויכולת להתמודד עם האתגרים הלאומיים הגדולים, הרחק מרשתות אינטרסים ומרכזי השפעה מסורתיים.
הדרושה היום היא הנהגה הנושאת פרויקט ברור לרפורמה פנימית, ומחזירה את הכבוד לסוגיות השהידים, האסירים והפצועים, ומחזירה את אמון הבסיסים הארגוניים שהותשו על ידי הקיפאון והתסכול.
לבסוף: רגע הבחירה
ההימור האמיתי טמון ביכולתה של הוועידה לייצר חזון פוליטי וארגוני שיחזיר ל"פתח" את תפקידה ההיסטורי כמנוף לפרויקט הלאומי הפלסטיני.
האתגרים הנוכחיים, מהתוקפנות המתמשכת על עזה ועד לניסיונות חיסול הסוגיה הלאומית, דורשים תנועה מאוחדת, מגובשת, ומסוגלת להחזיר לעצמה את היוזמה.
הוועידה מייצגת רגע בחירה בין שני מסלולים ברורים:
או מסלול החזרת התפקיד החלוצי וחידוש הלגיטימיות הלאומית,
או מסלול המשך המשבר וייצור מחדש של הקיפאון.
ברגע זה, ההצבעה אינה רק בחירה של שמות, אלא החלטה הנוגעת לעתיד התנועה, ולעתיד הסוגיה הפלסטינית עצמה.
شارك برأيك
ועידת תנועת פתח: מבחן הלגיטימיות הלאומית וחידוש הפרויקט