כישלון מאמצי טראמפ להקים כוח בינלאומי בעזה

למרות התחייבותו של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ לעבור לשלב השני של הסכם הפסקת האש בעזה, ולקדם הקמת "מועצת שלום" בינלאומית וכוח ייצוב רב-לאומי, עדיין מתנגשות ההבטחות הללו במציאות פוליטית וביטחונית מורכבת ביותר. לאחר מספר שבועות מסיום השלב הראשון של ההסכם, לא מופיעות אינדיקציות מוחשיות על נכונות בינלאומית אמיתית להשתתף בהסדרים שטחיים בתוך רצועת עזה, שעדיין מהווה זירת סכסוך פתוחה ומלאה בסיכונים.

המכשול האחרון בנתיב זה הגיע עם הודעת אזרבייג'ן, אחת המדינות עמה קיימה וושינגטון קשרים, על ספקות רציניים לגבי ההשתתפות בכוח הבינלאומי המוצע. אמר חכמת חג'ייב, עוזר הנשיא האזרביג'ני אילהם עלייב, כי ארצו מתקשה להצטרף לכוח שמיועד להיות מוצב בעזה במסגרת תוכנית הפסקת אש בתיווך אמריקני, תוך התייחסות לעמימות המנדט המשפטי והיקף המשימה. בהצהרות לסוכנות "ניקיי" היפנית, הבהיר חג'ייב כי וושינגטון כבר קיימה קשר עם באקו כדי לכלול את כוחותיה במה שמכונה "כוח הייצוב הבינלאומי", אך הוא הדגיש כי "לא התקבל עדיין כל החלטה סופית".

עמדה זו של אזרבייג'ן אינה נראית מבודדת, אלא משקפת דפוס רחב יותר של התנגדות בינלאומית. למרות שמועצת הביטחון של האו"ם אישרה החודש שעבר החלטה להקים את הכוח, עם תמיכה רשמית ממדינות כמו טורקיה, קטאר, מצרים, איחוד האמירויות, סעודיה, אינדונזיה, פקיסטן וירדן, ההתקדמות המעשית על הקרקע כמעט ולא קיימת. אחראים מייחסים את השיתוק הזה לחוסר תשובות ברורות בנוגע לטבע המשימה, כללי ההתערבות וגבולות הסמכויות בסביבה ביטחונית רגישה ביותר.

הביע חג'ייב בגלוי את דאגת ארצו מכך שהחלטת מועצת הביטחון "אינה מתייחסת לשאלות הקשורות לכללי ההתערבות הספציפיים בעזה, דרכי הפעולה והיקף המנדט של המשלחת". הוא הוסיף כי אזרבייג'ן, שקיימה סכסוך צבאי עם ארמניה עד שנת 2023, מתמודדת עם אתגר פנימי בשכנוע דעת הקהל לשלוח כוחות נוספים לזירת סכסוך חדשה ומורכבת. התבוננויות אלו חושפות דילמה מרכזית העומדת בפני רוב המדינות המועמדות להשתתפות: כיצד ניתן להשתתף במשימה מלאה סיכונים ללא מנדט ברור או ערבויות פוליטיות וביטחוניות מספיקות?

על פי התפיסה האמריקנית, יוטל על כוח הייצוב לשמור על הביטחון בעזה, לתרום לפירוק נשק הרצועה ההרוסה, בנוסף לאימון כוחות המשטרה הפלסטינית לקראת שלב שלאחר המלחמה. עם זאת, הצעה זו מעוררת ספקות נרחבים, שכן ערים רבות רואות כי השילוב בין משימות ביטחוניות ישירות, כמו פירוק נשק, ותפקידי אימון וניהול, עלול להפוך את הכוח הבינלאומי לצד בסכסוך, ולא לגורם מתווך ניטרלי, מה שמגביר את הסיכויים שיופגע.

ארצות הברית קיוותה להתחיל את פעילות הכוח הזה עם תחילת השנה החדשה, אך לוח הזמנים נתקל בעיכובים חוזרים. מקורות המעורים במשא ומתן מצביעים על כך שאחד הגורמים הבולטים ביותר לעיכוב הוא המחלוקות סביב זהות המדינות המשתתפות. ישראל מתנגדת בתוקף לנוכחות כוחות טורקיים בעזה, מה שגרם לאכזבה של שותפים פוטנציאליים אחרים, כמו אזרבייג'ן, פקיסטן, סעודיה ואינדונזיה, הרואים בהוצאת אנקרה סימן לפוליטיזציה של המשימה ותלותה בשיקולים ישראליים צרים.

בהקשר זה, ערכה הפיקוד המרכזי האמריקני, האחראי על תיאום הסיוע ההומניטרי והקמת הכוח, פסגה בדוחא שהוזמנו אליה מדינות רבות, אך היא הוציאה את טורקיה על בסיס בקשה ישראלית מפורשת. הוצאה זו עוררה שאלות בנוגע למידת העצמאות של הפרויקט הבינלאומי המיועד, והפכה אותו בעיני רבים להרחבה של התפיסה הביטחונית הישראלית, ולא ליזמה רב-צדדית הזוכה לקונצנזוס אמיתי.

כמו כן, ההתנגדות אינה מוגבלת למדינות רחוקות גיאוגרפית. ירדן, אחת הצדדים האזוריים הבולטים המעורבים בעזה, הכריזה מפי המלך עבדאללה השני בריאיון ל-"בי.בי.סי" בסוף אוקטובר כי לא תשלח כוחות לרצועה. כמו כן, אמר בכיר אמירתי ברמה גבוהה בנובמבר כי הצטרפות ארצו לכוח "תהיה קשה בזמן הנוכחי". טורקיה, הנתפסת כשחקן מרכזי, אישרו בכירים טורקים, שדיברו בתנאי שלא ייחשף זהותם, כי לא התקבלה עדיין החלטה סופית בנוגע להשתתפות, למרות שאנקרה כבר הכינה חטיבה צבאית לפוטנציאל הפריסה.

אנקרה, כמו ערים אחרות, מצפה לראות מה ינבע מהפגישה הצפויה בין הנשיא האמריקני דונלד טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מאוחר יותר החודש, בתקווה לקבל הבהרות בנוגע לעתיד הכוח ותפקיד כל צד בו. עם זאת, הציפייה הזו משקפת בפני עצמה משבר אמון בחזון האמריקני, שנראה עד כה לא מושלם.

בסיכום, ברור כי הפער עדיין רחב בין השיח האמריקני השאפתני בנוגע לשלב השני של הפסקת האש בעזה, לבין המציאות הבינלאומית המתנגדת להשתתפות ביישום השיח הזה. חוסר המסגרת המשפטית הברורה, התנגשות האג'נדות והפחד מהסתבכות בעימות ישיר עם "חמאס", הופכים את "כוח הייצוב הבינלאומי" לרעיון יותר מאשר פרויקט בר-יישום. בעוד הפסקת האש הרופפת נמשכת תחת לחץ ההפרות והמתחים הפוליטיים, עתיד עזה תלוי בין יוזמות בינלאומיות לא בשלות לבין מציאות שטחית המסרבת לפתרונות חלקיים וזמניים.