ברכות למדינת פלסטין

אני רוצה לברך את כל המדינות שהכירו כעת במדינת פלסטין. הגיע הזמן! בלי קשר למה שאומרים פוליטיקאים ישראלים, אתם עושים את הדבר הנכון.

אני רוצה להדגיש כמה נקודות חשובות:

• אי אפשר לתמוך בפתרון שתי המדינות ולהכיר רק באחת מהן.
• ההכרה בזכותו הממשית של העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולמדינה, לצד ההכרה בישראל ובזכותו של העם היהודי למדינה, אינה פרס לחמאס. חמאס מעולם לא תמך בפתרון שתי המדינות ותמיד נלחם נגד עצם קיומה של ישראל. הגיע הזמן להיות מציאותיים ולהפסיק עם ההתחמקויות – ההכרה במדינת פלסטין היא פרס לעם ישראל ולעם פלסטין והיא הצהרה שהסכסוך חייב להיפתר – והדרך היחידה לפתרון היא שתי מדינות.
• המדינות שמכירות במדינת פלסטין חייבות כעת גם להעמיד אותה באחריות להתחייבויות שנטל הנשיא מחמוד עבאס בשם פלסטין במכתבו לנשיא מקרון וליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן: בחירות דמוקרטיות עד יולי 2026 הפתוחות רק למפלגות פוליטיות התומכות בפתרון שתי המדינות ובשלום עם ישראל; סיום מערכת התשלומים לטרוריסטים ולמשפחותיהם; רפורמה בחינוך להסרת השנאה מתוכניות הלימודים ומאבק פעיל בהסתה.
• עלינו להבין שגם אם 192 מדינות חברות באו״ם יכירו במדינת פלסטין, אך ישראל לא תכיר – דבר לא ישתנה בשטח עבור הפלסטינים. כדי לסיים את הכיבוש – מה שחייב לקרות – ישראל חייבת להכיר בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית לאומית ולעצמאות. ההכרה במדינת פלסטין כעת היא בעיקר סימבולית. השאלה שהעולם חייב לענות עליה היא כיצד להביא את ישראל להכיר בזכות הפלסטינים למדינה.
• איומי ישראל נגד ההכרה בפלסטין צריכים להיענות בצעדים הדדיים מצד המדינות שישראל נוקטת נגדם צעדים.
• סיפוח ישראלי של הגדה המערבית, חלקים ממנה, או אפילו חלקים מעזה, חייב להיענות בצעדים דיפלומטיים וכלכליים חריפים ביותר מצד כל מדינות העולם – עד כדי הפסקת הסכמי השלום עם מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו.
• החגיגות הפלסטיניות על ההכרה במדינתם עדיף שיופנו בהצהרות ברורות שהכרה זו מצד העולם בזכותם לעצמאות היא הצעד הראשון לעבר שלום אמיתי בין מדינת פלסטין למדינת ישראל. אם הפלסטינים רוצים שלמדינתם יהיה ערך ממשי, עליהם להבין שלעולם לא יזכו בחירות אמיתית אם ישראל לא תזכה בביטחון אמיתי.
• ולבסוף, עלינו להבין שכל עוד משולש ההנהגה הנוכחי שולט (נתניהו, עבאס, וחמאס), לא יהיה שום קידום אמיתי לסיום הסכסוך ולעשיית שלום על בסיס שתי מדינות. גם הישראלים וגם הפלסטינים עדיין חיים בטראומה, ויידרש זמן להתגבר עליה – אך הצעד הראשון שצריך להיעשות כדי להתקדם הוא שינוי הנהגה משני צידי הסכסוך.