טבח העיירה הגבולית מרווחין, שהתרחש ב-15 ביולי 2006, נותר עדות חיה לאכזריות הכיבוש הישראלי במהלך מלחמת לבנון השנייה. באותו יום, דרך העקירה הכפויה מהכפר לכיוון העיר צור הפכה לזירת הוצאה להורג המונית של אזרחים, שאפילו הנפת דגלים לבנים מעל משאיתם הפשוטה לא הצילה אותם.
הטרגדיה החלה כאשר צבא הכיבוש הוציא פקודות חמורות לתושבי מרווחין לפנות את עיירתם מיד תחת איום של הפצצה כבדה. מול איום זה, ניסו התושבים בתחילה למצוא מחסה במרכז של כוחות האו"ם, אך הנסיבות מנעו מהם להישאר שם, מה שאילץ אותם להסתכן וללכת בדרך העקירה הקשה.
העקורים עלו על משאית 'טנדר' השייכת לאזרח המכונה 'אבו כאמל', וילדים מילאו את החלק האחורי של המשאית בבירור מוחלט לכל מטוס סיור. למרות עדויות של עדים על הנפת דגלים לבנים המסמלים את זהותם האזרחית, טילי הכיבוש לא היססו לקרוע לגזרים את גופות אלה שהיו על המשאית בצומת העיירה טירחרפא.
התקפה בוגדנית זו הובילה לטבח נורא שבו נהרגו 23 אזרחים, בהם 14 ילדים ו-7 נשים, על פי תיעוד של ארגוני זכויות אדם בינלאומיים. משפחות שלמות הושמדו בהתקפה זו, כאשר משפחת אל-עבדאללה איבדה 13 מבניה, בעוד 6 מבני משפחת גנאם נהרגו ברגעים ספורים.
הכפר מרווחין ממוקם בנפת צור מעל הר בלאט המשקיף על צפון פלסטין הכבושה, ומתגוררים בו כ-3000 תושבים משבט 'אל-קליטאת'. כפר זה נחשב לאחת מנקודות הגבול הרגישות שהתמודדו עם תקיפות חוזרות ונשנות, אך טבח 2006 נותר הפצע העמוק ביותר בזיכרון תושביו ושל דרום לבנון בכלל.
הניצולים מספרים פרטים כואבים על אותם רגעים, כאשר מנוע המשאית התקלקל דקות ספורות לפני התקיפה, מה שהפך אותה למטרה קלה לשנאה הישראלית. בעוד שהחאג'ה 'אום כאמל' ניצלה מכיוון שהעדיפה להישאר בכפר סמוך, היא איבדה את בעלה ונכדיה שהגיעו לבלות את חופשת הקיץ בכפרם השקט.
כוחות הכיבוש לא הסתפקו בהפצצה הראשונית, אלא מנעו מצוותי ההצלה וההגנה האזרחית להגיע למקום במשך שעות ארוכות על ידי תקיפת כל מה שזז. גופות ההרוגים נותרו בשטח פתוח לזמן מה לפני שהועברו ונקברו באופן זמני בקבר אחים בעיר צור, כדי לחזור מאוחר יותר לאדמת מרווחין לאחר הפסקת התוקפנות.
טבח זה מתרחש בהקשר של מלחמת לבנון השנייה שפרצה בעקבות חטיפת שני חיילים ישראלים על ידי חיזבאללה ב-12 ביולי 2006. ישראל פתחה אז במתקפה כוללת שנמשכה 33 ימים, והותירה הרס עצום בתשתיות לבנון והובילה למותם של כ-900 אזרחים ואלפי פצועים.
דוחות היסטוריים מצביעים על כך שהתוקפנות הישראלית באותה שנה לא הייתה רק תגובה, אלא מבצע צבאי מתוכנן שמטרתו לשבור את רצון הלבנונים. עם זאת, ועדת וינוגרד הישראלית הגיעה מאוחר יותר למסקנה שהמלחמה היוותה כישלון אסטרטגי גדול למערכת הצבאית והפוליטית בתל אביב.
הפעולות הצבאיות הסתיימו ב-14 באוגוסט 2006 בעקבות החלטת האו"ם מספר 1701, שקבעה הפסקת פעולות איבה והרחבת משימות כוחות יוניפי"ל. למרות שתיקת התותחים, סיפורים כמו טבח מרווחין ממשיכים להזכיר לעולם את הפרות הכיבוש הבוטות של החוק הבינלאומי ההומניטרי.
תיעוד טבחים אלה בתיקי 'זיכרון שלא נופל' נועד לשמר את הנרטיב הפלסטיני והלבנוני מול ניסיונות הטשטוש. הטבח במרווחין אינו רק מספר ברישומי המלחמה, אלא סיפורם של ילדים שנשחטו בעודם חולמים לחזור לבתיהם בשלום.
מרווחין גובלת בכפרים זלוטיה, שיחין ורמיה, והיא מהווה חלק מהגזרה המערבית שבה התרחשו העימותים והתקיפות האלימים ביותר. הקשר של תושבי כפרים אלה לאדמה נשאר הדוק, למרות קרבתם להתנחלויות ישראליות שהוקמו על אדמות לבנוניות ופלסטיניות גזולות כמו 'זרעית'.
בכל שנה, תושבי הדרום זוכרים את קורבנותיהם בדמעות ובתפילות, ומדגישים כי הזכות לצדק אינה מתיישנת. תמונות לווית חללי מרווחין, שמילאו את רחובות צור והכפר מאוחר יותר, נותרו סמל לעמידות הלבנונית מול מכונת ההרג שאינה מבחינה בין ילד ללוחם.
מרווחין היום, עם כל הכאב והתקווה שהיא נושאת, נשארת עדות לתקופה מכרעת בתולדות הסכסוך הערבי-ישראלי. היא מאשרת באמצעות קורבנות בניה כי דגלים לבנים עשויים להיות מונפים בבקשה לשלום, אך על פי הגדרת הכיבוש הם אינם אלא סימן לזיהוי מטרות חדשות להפצצה.
הדגלים הלבנים שהונפו מעל משאית העקורים לא הרתיעו את צבא הכיבוש מלבצע את אחד הטבחים הנוראים ביותר במלחמת לבנון השנייה.
שתף את דעתך
טבח מרווחין 2006: כשטילי הכיבוש כיוונו לדגלים לבנים וגופות ילדים