מועצת השרים הירדנית החליטה היום, ראשון, להאריך את התקנים לירושלמים באמצעות קביעת אגרות הנפקה וחידוש הדרכונים על 50 דינר לתקופה של חמש שנים.

ההחלטה באה ביישום החזון המלכותי הגבוה לספק מתקנים לתושבי ירושלים, לתמוך באיתנותם ולהעניק להם הקלה, בהתבסס על האפוטרופסות ההאשמית ההיסטורית על המקומות הקדושים לאסלאם ולנוצר בירושלים הקדושה.

היום, יום ראשון, חידש בית המשפט הישראלי לכיבוש בפעם השביעית ברציפות את מעצרו המנהלי של נאאל אבו אלאסל, מזכיר תנועת הפתח ביריחו ונפת אל-אג'וואר.

חידוש המעצר המנהלי של אבו אלאסל מגיע בהקשר של מדיניות הכיבוש המפרה חוקים ואמנות בינלאומיים והומניטריים, שכן מעצרו מתחדש כשמועד שחרורו מתקרב.

אבו אלאסל נעצר ב-21/3/2022, והוא נעצר בעבר שלוש פעמים.

ביום ראשון בערב עצרו כוחות הכיבוש הישראלי אזרח ושני בניו בירושלים הכבושה.

לפי מקורות מקומיים, כוחות אלו לקחו את הירושלמי עבדול ראוף ג'והר ושני בניו, חאלד ואדם, מביתם, לאחר שהסתערו על העיירה אבו דיס.

היום, יום ראשון, שחררו רשויות הכיבוש הישראלי את האסיר עיסאם סמי צדוק (בן 44), מטול כרם, לאחר שישה 21 שנים בכלא.

האסיר המשוחרר סאדוק סיפר כי הוא שמח מאוד לפגוש את אחיו וחבריו, במיוחד את האסירים המשוחררים שקדמו לו בחופש, אך הוא עדיין לא שלם ולא יהיה שלם עד שאחרון האסירים יעזוב את בתי הכלא הכיבוש.

הוא הוסיף: "אנחנו איתנים על אדמתנו עד לשחרור והקמת המדינה הפלסטינית שבירתה ירושלים".

ביום ראשון בערב עצר כוח משטרה מבוקש בעיירה קבאטיה, דרומית מערבית לג'נין.

דובר התקשורת של המשטרה, אלוף-משנה לואי אירזיקת, אמר כי האדם חשוד כי פתח באש לעבר כוחות הביטחון בקבטיה ביום שישי האחרון.

סגן ראש הממשלה ושר החוץ הירדני ולענייני חוץ, איימן אל-ספדי, נפגש היום, ראשון, עם מזכיר הוועד הפועל, חוסיין אלשייח', כחלק מתהליך התיאום וההתייעצות המתמשך בין הממלכה למדינה. של פלסטין.

שני הצדדים דנו במאמצים שנעשו כדי לעצור את ההידרדרות שהשטחים הפלסטיניים הכבושים עדים לה, ולמצוא אופק מדיני אמיתי לפתיחת משא ומתן רציני ואפקטיבי להשגת שלום צודק וכולל בהתאם לפתרון שתי המדינות, המגלם את מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית על פי קווים של 4 ביוני 1967, עם ירושלים הכבושה כבירתה.

שני הצדדים הדגישו את הצורך לעצור את הצעדים הישראליים הבלתי חוקיים המערערים את הסיכויים להשגת שלום.

הם גם הזהירו מפני הסכנה שבהמשך העדר תנועה אמיתית לפתרון הסכסוך על בסיס פתרון שתי המדינות.

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו חידש ביום ראשון בערב את עמדתו בדחיית החמרת תנאי המעצר של אסירים פלסטינים, מחשש להסלמה בתוכה ומחוצה לה.

לפי הערוץ העברי 7, נתניהו הודיע ​​לשר הביטחון הלאומי הקיצוני כביכול, איתמר בן גביר, על עמדתו, במהלך פגישה שהתקיימה ביניהם לדיון בנושא.

הפגישה התקיימה לקראת ישיבה מורחבת במעמד שר הביטחון יואב גלנט וקצינים בכירים מהצבא, הביטחון, השב"כ ושירות בתי הסוהר לדיון בנושא.

נתניהו אמר בהצהרות לפני מספר ימים כי כל מה שפורסם בדיווחים בעיתונות על החלטתו של בן גביר להחמיר את הצעדים נגד אסירים פלסטינים היה שגוי, מה שהוכחש על ידי בן גביר, שנכנס למחלוקת ציבורית מול נתניהו.

היום, יום ראשון, נפצעו 19 אזרחים בתאונת דרכים בעיירה אל-סאמו שליד חברון.

לפי הסהר האדום, 5 מהפצועים היו במצב קשה.

מהסהר האדום נמסר כי ניתנה עזרה ראשונה לפצועים והם הועברו לקבלת טיפול בבית החולים.

אביו של האסיר, מעטסם סולימאן, נע בין מוסדות זכויות אדם לאסירים בניסיון להציל את בנו מהסיוט של מעצר מנהלי ארוך ונורא.

הוא אומר: "הסוג האכזרי ביותר של העוול הוא מעצר מנהלי כי אין לו סוף, וכוחות המודיעין מטילים על האסיר ומשפחתו תנאים טרגיים ולחצים פסיכולוגיים איומים, שולטים בצרכיהם ומתמרנים את העצבים של כולם".

הוא הוסיף: "מה שקורה לבן שלי הוא חלק מהענישה והעוולה של הכיבוש, וזה חשבון שמשולם על ידי כל אדם נכבד וחופשי. נעצרתי ב-1986 וישבתי 5 שנים בבתי הכלא של הכיבוש".

הוא ממשיך: "אמא שלו הכי עצובה מאיתנו בשביל בנה, ודמעותיה לא מתייבשות. היא מתפללת לאלוהים בכל עת, בתקווה שהוא ישתחרר ושהענן האפל הזה ייעלם מאיתנו, מהבן שלנו. ומכל האסירים והאסירות".

בכלא מגידו יושב האסיר מואטסם (בן 24), שנחשב לילד הראשון של משפחתו המורכבת משישה בני אדם, הוא לא סיים את לימודיו מעבר לשנה הראשונה בתיכון, כי הכיבוש חסם את דרכו. על ידי מעצרו כשהיה בן 16.

אביו מספר: "עם עלות השחר ב-4 במרץ 2016, כוחות הכיבוש הסתערו על ביתנו וערכו בו חיפוש לאחר ששברו את הדלתות ואת כל תכולתה. שאלו אותי על מואטסם ודרשו ממני למסור אותו".

הוא ממשיך: "לאחר שדחה והארכת משפטו בבית המשפט בסאלם למאסר בפועל לתקופה של 14 חודשים וקנס כבד ולאחר סבל נורא, שוחרר ב-3/6/2017".

הוא הוסיף: "פתאום, ללא כל אזהרה מוקדמת, הכיבוש הסתער על ביתנו ודרש למסור את מואטסם. שירותי המודיעין המשיכו לרדוף אחריו ולאיים עליו בחיסול עד שהצליחו לעצור אותו במארב שהקים אל. -יחידות מיוחדות של ים".

הוא ממשיך: "לאחר שלא היו חדשות עליו במשך מספר חודשים, מוטיסים התגנב בחסות החשיכה לביתנו ב-20 בינואר 2022 כדי לבדוק מה מצבנו. הוא בקושי נכנס כשהיחידות המיוחדות תקפו את הבית שלנו והרסו את הבית הראשי. דלתות. הופתענו מנוכחותם בתוך הבית שלנו ובינינו בזמן שהם כיוונו את נשקם לעברנו".

הוא ממשיך: "הם חטפו את מואטסם ממיטתו, ולמרות הקור העז מנעו ממנו ללבוש בגדי חורף. כיסו לו את העיניים, קשרו את ידיו ועצרו אותו וסירבו לאפשר לנו להיפרד ממנו".

הוא הוסיף: "במהלך התקופה עצרו אותנו בחדר קטן והחזיקו אותנו נצלבו באיומי אקדח עד שיצאו מהבית והובילו אותנו במכונית עם לוחית רישוי פלסטינית למחנה סאלם ולאחר מכן לתאי החקירה בכלא חווארה. "

האב מספר כי הכיבוש בודד את בנו ומנע ממנו להיפגש עם עורכי דין לאורך כל תקופת החקירה. מאז מעצרו ועד היום הוא הובא בפני בית הדין הצבאי בסאלם 20 פעמים. בכל ישיבה חידשו השופטים את מעצרו בשעה בקשת המודיעין הישראלי שדחה את בקשת עורך דינו לשחררו מחוסר ראיות כלשהן. ראיות המפלילות את מואטסם.

הוא אומר: "הפרקליטות לא הצליחה להרשיע את בני באישום כלשהו, ובכל ישיבה היא עושה מניפולציות על התיק כדי להאריך את מעצרו של בני, שעורך דינו הוכיח שהוא לא שייך לאף מפלגה ואינו מתערב בפוליטיקה הוא גם הפריך את כל האישומים נגדו ולמרות זאת הוא נשאר במעצר".

הוא ממשיך: "עורך הדין הודיע לנו שבית המשפט דחה את הערעור באמתלה של קיומו של תיק סודי לבני מואטסם להעבירו למעצר מנהלי לתקופה ארוכה בשל אי יכולתו להגיש נגדו כתב אישום כלשהו".

ביום ראשון בערב איים ראש המוסד הישראלי, דוד ברנע, על איראן שתשלם את המחיר על כל תקיפה שעלולה להתבצע נגד ישראלים או יהודים כלשהם, בין אם ישירות ובין אם באמצעות מי מסוכניה.

ברניאבי אמר בכנס השנתי של מכון רייכמן, כי אם מתקפה כלשהי נגד יהודי או יעד ישראלי כלשהו, ​​איראן תשלם מחיר כבד, והתגובה תהיה בלב טהראן ותשפיע על המנהיג הגדול ביותר שהנחה אותו לבצע פיגוע כזה, זאת אומרת, המחיר יובא בדיוק רב, החל ממי ביצע את התהליך והגיע לרמות הגבוהות ביותר של קבלת החלטות.

הוא טען כי כוחותיו סיכלו 27 תקיפות איראניות במהלך השנה הנוכחית בלבד, ותאים רבים נעצרו באזורים ומדינות שונות.

לדבריו, "יש עלייה משמעותית בניסיונות לפגוע בישראלים וביהודים ברחבי העולם, ואנחנו פועלים למנוע זאת. כל התקריות הללו היו בהנחיה איראנית, אז הגיע הזמן לקבוע את המחיר לכך ב- אחרת מבעבר."

הוא התייחס לחלק מהפעולות שסוכלו, לרבות מעצרו של קצין מודיעין איראני בטנזניה, ניסיון הפיגוע בבית חב"ד באתונה, ניסיון התנקשות באיש עסקים ישראלי בגרוזיה ואירועים נוספים.

הוא הוסיף: "למשטר האיראני אין עוד מקום להכחשה, שכן בעצם אין לו חסינות, והמסר שלנו ברור ואיתן, לכל אותם תאים ולעומדים מאחוריהם: אנחנו נגיע אליכם, והוכחנו שב- עבר, ואין לנו ברירה אחרת".

הוא ציין כי בישראל קיים חשש אמיתי משיתוף הפעולה הביטחוני הרוסי-איראני, ומהאפשרות של טהראן להשיג נשק רוסי שעלול לסכן את ביטחון ישראל.

היום, יום ראשון, נפצעו 5 צעירים מכדורים חיים במהלך עימותים עם כוחות הכיבוש הישראליים שהוצבו בכניסה למחנה אל-ערוב, מצפון לחברון.

מקורות מהסהר האדום דיווחו כי צוותיו העניקו עזרה ראשונה לשני צעירים שנפצעו מכדורים חיים בגפיים התחתונות, בעוד שלושה צעירים שנפצעו גם הם מכדורים חיים בגפיים התחתונות הועברו למרכז בריאות.

העימותים פרצו לאחר הלווייתו של השהיד מילאד אל-ראי (בן 16), שמת אתמול בערב מפגיעת כדורי כיבוש בכניסה למחנה.

ממועדון האסיר נמסר כי בית המשפט לכיבוש בסאלם האריך היום, יום ראשון, בפעם השלישית את מעצרו של האסיר שייח' מאהר אל-אחראס (בן 52) מהעיירה סילת אל-דההר/ג'נין, עד יום חמישי הבא, ה-14. בספטמבר הקרוב.

ממועדון האסיר נמסר כי התביעה הכיבוש הגישה נגדו כתב אישום, ובמהלך בית המשפט דחה האסיר האילם את כל האישומים והדגיש כי ימשיך בשביתתו בדחיית האשמות השווא שהביאו נגדו הכיבוש.

במועדון האסירים ציינו כי הנהלת הכלא עדיין מעצרת את האסיר האילם בתאי בית המעצר אל-ג'לאמה, בתנאים קשים וקשים, ומצבו הבריאותי הולך ומתדרדר עם הזמן.

ראוי לציין שהכיבוש עצר מחדש אתו ב-23 באוגוסט 2023, והכריז על שביתת הרעב שלו מרגע מעצרו.

ראוי לציין כי הוא אסיר לשעבר, ששהה חמש שנים בבתי הכלא של הכיבוש, האחרונה שבהן בשנת 2020, במהלכה פתח בשביתת רעב גלויה בדחיית מעצרו המנהלי שנמשך 103 ימים. הוא נשוי ואב לשישה ילדים.

ביום ראשון בערב תפסו כוחות הכיבוש הישראלי מכלית מים בכפר בורקה, מזרחית לרמאללה.

על פי מקורות מקומיים, כוחות אלה הסתערו על הכפר ותפסו מיכל שאיבת שפכים, השייך לאזרח סנאד עדנאן ברכאת, בתואנה של עבודה בשטח C.

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן נפגש ביום ראשון פנים אל פנים עם מקבילו המצרי עבד אל-פתאח אל-סיסי, בשולי פסגת ה-G20 בניו דלהי, שסיים עשור של ריחוק בין שתי המדינות.

לפי תמונות ששודרו בשידור חי בערוצי הטלוויזיה הטורקית, שני הנשיאים נפגשו, מלווים במספר חברי משלחותיהם.

במרץ האחרון הודיעה טורקיה על חידוש המגעים הדיפלומטיים הראשונים שלה עם קהיר מאז 2013.
היחסים בין אנקרה לקהיר נותקו לאחר עליית סיסי לשלטון באותה שנה.

הפלת הנשיא הראשון של מצרים שנבחר באופן דמוקרטי, מוחמד מורסי, על ידי סיסי, חבר באחים המוסלמים ובן ברית גדול של טורקיה, גרמה לנשיא ארדואן לחזור על כך שהוא "לעולם לא ידבר עם "מישהו כמו" סיסי.

בעקבות רעידת האדמה ב-6 בפברואר שהרגה יותר מ-50,000 בני אדם בטורקיה, שני הנשיאים שוחחו בטלפון לאחר שהחליפו לחיצת יד ראשונה בנובמבר 2022 ביציעי גביע העולם בקטאר, מדינה נוספת איתה מצרים התחברה לאחרונה מחדש. לאחר שהואשם כמקורב לאחים המוסלמים.

שלושה עצורים בבתי הכלא הישראלים ממשיכים בשביתת הרעב הפתוחה, לאור ההידרדרות במצבם הבריאותי.

ממועדון האסירים נמסר כי מצבם הבריאותי של העצורים השובתים, סולטן חלוף, קיד אל-פאפוס ומאהר אל-אחראס, הידרדר עם הזמן, ולמרות זאת, הנהלת הכלא לא הגיבה לאף אחת מדרישותיהם.

הוא הוסיף כי העצור חלוף (בן 42) מהעיר בורקין, ממערב לג'נין, השובת רעב כבר 39 ימים בדחיית מעצרו המנהלי, עומד בפני הידרדרות מתמשכת במצבו הבריאותי, שכן הוא עצור בתא "במרפאת הכלא רמלה".

הוא הסביר כי מצבו הבריאותי של העצור חלוף קשה, כיוון שהוא סובל מהקאות, עד כדי הקאות דם, ראייה לקויה, כאבי ראש עזים, סחרחורת וקשיי עמידה, והוא מסתובב באמצעות כיסא גלגלים.

הוא הדגיש כי החששות הגדולים מתגברים באשר לגורלו, שכן הנהלת בית הסוהר הכיבוש מפעילה נגדו לחץ גדול, כולל אכילת אוכל מולו, ומנסה להעביר לו מסרים שהוא לבד, ואנשיו לא יעמדו מולו. אוֹתוֹ.

ראוי לציין כי העצור חלוף החל בשביתה מרגע מעצרו ב-3 באוגוסט 2023, וניתן נגדו צו מעצר מנהלי לתקופה של ארבעה חודשים תוך ציון כי מדובר באסיר לשעבר ששהה שנים בשטחי המדינה. בתי סוהר כיבוש, והוא פתח בשביתת רעב ב-2019, שנמשכה (67) יום אחד, בסירוב למעצר המנהלי שלו.

האסיר, אלפאפסוס, מדורה בחברון (בן 34), שובת כבר 39 ימים ועוצר מאז 2 במאי. הוא אסיר לשעבר שישב כ-7 שנים בבתי הכלא של הכיבוש. שביתת רעב בסוף מאי ותחילת יוני האחרון למשך 9 ימים. הוא נשוי ואב לבת. הוא גם השביתה ב-2021 נגד מעצרו המנהלי שנמשך 131 ימים ב-2019, והוא עצור בתאי הנגב.

האסיר האילם (בן 52) מהעיירה סילת אל-דההר בג'נין שובת כבר 19 ימים, הוא אסיר לשעבר שישב חמש שנים בבתי הכלא של הכיבוש, האחרונה שבהן ב-2020, במהלכן. הוא פתח בשביתת רעב גלויה בדחיית מעצרו המנהלי שנמשך 103 ימים. הוא נשוי ואב. יש לו שישה ילדים, וציין כי הוא עצור בתאי בית המעצר "אל-ג'למה".

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, יקיים היום, יום ראשון, דיון ביטחוני על רקע ההתרעות הגוברת על אפשרות ביצוע פיגועים לפני ובמהלך החגים היהודיים שמתחילים בסוף השבוע.

הישיבה באה לקראת הדיון שיקיים המיני-קבינט ביום שלישי הבא, במהלכו יתמקדו החלטת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר להגביל את הביקורים באסירים פלסטינים.

בדיון הביטחוני ישתתפו שר הביטחון יואב גלנט, בן גביר, הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש השב"כ, רונן בר ועוד, לפי אתר ynet.

שירותי הביטחון הישראליים מתנגדים לנקוט בכל אמצעי נגד האסירים הפלסטינים כדי למנוע את הסלמה של המצב.

30 שנה לאחר הסכם השלום של אוסלו בין הפלסטינים לישראל, הגישה למקורות מים היא אחת הנקודות העיקריות הבלתי פתורות בסכסוך הארוך והמורכב.

תקוות רבות התעוררו לשלום לאחר זירת לחיצת היד ההיסטורית בין המנהיג הפלסטיני המנוח יאסר ערפאת לראש ממשלת ישראל יצחק רבין בנוכחות נשיא ארה"ב ביל קלינטון בגן הבית הלבן ב-13 בספטמבר 1993.

סצנה זו הביאה למערכת הסכמים שמטרתם לקבוע כללי חיים לתקופה של חמש שנים, בעוד שפרטי נושאים מרכזיים כמו ירושלים ופליטים הופנו למשא ומתן על מנת להגיע להסדר, שיסתיים עם הקמת מדינה פלסטינית שתושביו יחיו בשלום זה לצד זה עם מדינת ישראל.

שלושים שנה לאחר מכן, הסיכויים לפתרון נותרו סגורים. במהלך השנים התרחבה הבנייה בהתנחלויות בגדה המערבית הכבושה, ובעקבותיה סבבי אלימות, כאשר רצועת עזה הנצורה הייתה עדה לאלים שבהם.

בשלב זה כל העניינים מסובכים, כולל מקורות המים, שהפלסטינים סובלים ממחסור גדול בהם.

בפאתי הכפר אל-היג'רה בנפת חברון שבדרום הגדה המערבית, עומד החקלאי הפלסטיני בסאם דודין בין שרידי ירקות שנפגעו מהשמש הקופחת בגדה המערבית ונזכיר כיצד הגיעו כוחות ישראליים לאדמתו ביולי והתמלאו. בארות המים במקום עם מלט מחוזק.

בעל הקרקע בן ה-47 מספר כי החיילים הגיעו "ללא כל התראה או הודעה מוקדמת".

"יצק בטון מזוין המתייבש במהירות", הוסיף תוך כדי הליכה בין ערימות בטון מזוין ליד שדות יבשים.

הוא מאשר שהקרקע היא רכוש פרטי, ולמשפחתו יש מסמכים המוכיחים זאת ומתוארכים לתקופה העות'מאנית.

לפי הרשות הישראלית לתיאום עניינים אזרחיים בשטחים הפלסטיניים (COGAT), כוחות ישראליים סגרו את בארות דודן מכיוון ש"נחפרו בניגוד להסכם הבנייה, גרמו נזק למקורות מים טבעיים והיוו סיכון לזיהום. האקוויפר."

על פי הסכמי אוסלו, הגדה המערבית חולקה לשלושה אזורים מנהליים: שטח A, הנשלט על ידי הפלסטינים, שטח B, שנמצא בשליטה אזרחית של הפלסטינים ובשליטה ביטחונית של הצד הישראלי, ושטח C, המייצג 60 אחוז מהשטח, נמצא בשליטה ישראלית מלאה.

אדמותיו של דודין מצויות בשטח C, ולכן נאסר עליו לחפור בארות מים על אדמתו ללא אישור ישראלי.

נראה שכמעט בלתי אפשרי לפלסטינים להשיג כל סוג של היתרי בנייה בשטח C.

במסגרת הסכמי אוסלו, הוקמה ועדת מים משותפת שמטרתה לנהל משא ומתן לפיתוח משאבי המים, בתנאי שלפלסטינים ולישראלים תהיה גישה הוגנת למקורות מים מנהר הירדן, אגם הגליל ומי התהום.

אחד מאנשי המשא ומתן הפלסטינים לשעבר, שדד אטילי, מכנה את הוועדה "פורום מיקי מאוס".

אטילי אומר כי הצד הישראלי דוחה פעמים רבות פרויקטים פלסטינים או לפעמים מעכב את אישורם במשך שנים.
באשר לפלסטינים, "בכל פעם שאנחנו אומרים לא לפרויקט ישראלי, הם מיישמים אותו מיד כי יש להם את הכוח".

רשות המים הישראלית סירבה להגיב לשאלות סוכנות הידיעות הצרפתית בנושא. גם סוכנות העיתונות הצרפתית שלחה לקוגט מספר בקשות לדון בנושא, אך היא, בתורה, סירבה.

הסכם אוסלו גם קבע את נסיגת הכוחות הישראליים מרצועת עזה, שאירעה שנים לאחר מכן באופן חד צדדי ללא תיאום עם הפלסטינים, ומיריחו שבבקעת הירדן, הנתפסת כסל המזון של הפלסטינים.

ביריחו עצי דקל, שדות בננות וירקות, כאשר מדי פעם נשמע זמזום מטוס קרב ישראלי.

החקלאי דיאב עטיית, כשהוא עומד ליד קבוצת צינורות מכוסים באבק, אומר כי הוא מקבל מים נשאבים מדי שבוע ממעיין עוג'ה, וכי הוא פיתח מערכת השקיה בטפטוף כדי לייעל את צריכת המים.

עטיית (בן 42), שזוכה לתמיכה מתוכנית המזון העולמית, מוסיף: "המצב עגום מאוד, ויש קושי. לפעמים עין אל-עוג'ה עובדת ולפעמים מנותקים את המים".

נוסף למשבר המים ריבוי וילות יוקרה ביריחו המסווגות כ-A, הכוללות לרוב בריכות שחייה, שרובן בבעלות פלסטינים מחוץ לעיר, בנוסף לאתרי נופש רבים המספקים מפלט מחום הקיץ.

עטיית מעיר, "יש בריכות שחייה ליוקרה, אבל אין מים לחקלאות. זה מפריע לי כחקלאי. מפריע לי לראות מישהו מבזבז מים, ואני צריך כל טיפת מים כדי לשתול".

אטילי אומר כי עלות שאיבת המים ממעיינות יריחו השופעים ליישובים פלסטיניים במרחק של מספר קילומטרים והקושי לקבל אישור מהצד הישראלי לא מאפשרים להגיע לחלוקה שוויונית של המים.

הצריכה היומית הממוצעת של מים לנפש היא 86.3 ליטר ליום בשטחים הפלסטיניים, לא כולל מזרח ירושלים, שנכבשה על ידי ישראל מאז 1967.

באזור יריחו הגיע החלק לנפש ל-183.2 ליטר, לפי נתוני 2021 שפרסמה הלשכה המרכזית הפלסטינית לסטטיסטיקה.

בצד הישראלי, הצריכה היומית לנפש בדרום מדבר הנגב עומדת על 166 ליטר, אך מספר גבוה זה נובע מתיירות פעילה באזור.

הצריכה הישראלית הממוצעת היא 100 ליטר, כך עולה מנתוני רשות המים.

כשלושה מיליון פלסטינים חיים בגדה המערבית, בנוסף ל-490,000 ישראלים, בהתנחלויות הנחשבות בלתי חוקיות לפי החוק הבינלאומי.

בגוש ההתנחלויות בגוש עציון בדרום הגדה, אומר דובר הקהילה ג'וש האסטן כי תושבי ישראל לא סבלו ממחסור במים הודות להשקעות ישראליות מסיביות בהתפלת מים.

הוא הוסיף, "אנו עדים להתקדמות ישראלית ולשיפורים בתחום זה, ללא קשר להסכמי אוסלו".

האסטן מתאר את הסכם אוסלו כ"אסון מוחלט על כל צורותיו, צורותיו ונסיבותיו", המאשים את הרשות הפלסטינית בניהול לא נכון של שמורות הטבע.

בישראל, מים נקיים המופקים מהים התיכון עונים על 63 אחוז מהצרכים הביתיים, לפי נתוני רשות המים, ופלסטינים ברצועת עזה, שבה חיים 2.3 מיליון בני אדם במצור, מנסים לעשות זאת.

במתקן התפלה מדרום לעיר עזה, הביטוי "מים הם החיים" מקושקש על קיר.

טכנאי שעובד בתחנה, זאין אל-עבידין, אומר כי "מקורות המים בעזה אינם קיימים", ומציין כי מקורות מי התהום סובלים ממליחות יתר ו"אינם מתאימים לשימוש אנושי".

הוא הוסיף, "כרגע יש הרחבה של התחנה, ובשלב הבא תהיה הרחבה נוספת".

ברצועת עזה יש תחנות מי שתייה בחינם, וילדים בכמה שכונות עניות מביאים בקבוקי פלסטיק כדי למלא אותם, בעוד מי שיכול להרשות לעצמו משלם לחברה פרטית שמספקת מים באמצעות משאיות לביתם.

40 אחוז מאוכלוסיית רצועת עזה נהנים ממים מותפלים, לפי נתוני רשות המים של עיריות החוף, המחשבת את הצריכה המקומית.

כדי לספק את צורכי המים שלהם, פלסטינים ברצועת עזה ובגדה המערבית משלמים לחברת המים הישראלית מקורות עבור 22% מהמים הדרושים להם, לפי נתונים פלסטינים.

ארגון הסביבה Eco Peace מאמין שזכויותיהם של אנשים למים הפכו לבני ערובה להוראות הסכם אוסלו.

מנהלת הארגון בשטחים הפלסטיניים, נדה מג'דלני, אומרת כי "חייב להיות מנגנון מקיף לניהול משאבי המים העונה על כל הצרכים".

מנהל הארגון בישראל, גדעון ברומברג, אומר כי "מטורף" שהתיק נשאר קשור להסכם שלום דו-צדדי רופף.
הוא מוסיף, "אנו זקוקים לרצון מדיני משתי הממשלות, ישראל והרשות הפלסטינית, כדי להכיר בכך שהרציונל אינו קיים יותר".

המדינה הכובשת לא ישנה ולו דקה אחת על מנת לייהד סופית את העיר מזרח ירושלים, לאחר סיפוחה בעקבות כיבוש 1967, כמו גם בעקבות ההכרה של נשיא ארה"ב לשעבר טראמפ כי ירושלים היא בירת ישראל. תוך התעלמות מכל החוקים והנורמות הבינלאומיות המאשרות שהעיר כבושה ושכל הצעדים הישראליים... העיר אינה חוקית ונגד החלטות בינלאומיות.

על מנת להשלים את הליכי ייהוד מלא, פורסם אתמול כי הוועדה הישראלית לתכנון ולבנייה תדון מחר, שני, בהקמת שתי יישובים חדשים במזרח ירושלים, שאחד מהם ממוקם בדרום העיר בסמוך. להתנחלות "גבעת המטוס" וכוללת מתחמי מגורים (3,500 יח"ד) ומלונאות (1,300). ) אזורי לשכות ומסחר ועבודה.

באשר ליישוב השני, הוא יוקם בשכונת ראס אל-עמוד בסילוואן, אזור חיה, והוא כולל 384 יחידות דיור בהתיישבות ונקרא "קדמת ציון". המטרה היא להאיץ את הליכי ייהוד הכלל. עִיר.

תהליך ההאצה עבר תחת ממשלת ישראל הנוכחית, הנחשבת לימנית, הקיצונית והגזענית ביותר בהיסטוריה של ממשלות ישראל עוקבות, אך היא גם החושפנית ביותר של המציאות של המדינה הכובשת שמטרתה לספח, להרחיב, ולהגדיל את מספר ההתנחלויות והמתנחלים, לא רק במזרח ירושלים, אלא בכל חלקי הגדה המערבית, בהתחשב על פי טענותיהם, הגדה המערבית היא אדמה יהודית, וליהודים יש זכות לבנות התנחלויות ולהגדיל. מספר המתיישבים שם.

בנוסף לכך, ישנה ישראליזציה של החינוך והחלפת תכנית הלימודים הפלסטינית בעיר בתכנית הלימודים הישראלית, המעוותת את העובדות וההיסטוריה הפלסטינית, הערבית, האסלאמית והנוצרית בירושלים.

המדינה הכובשת איימה על בתי ספר שימשיכו ללמד את תכנית הלימודים הפלסטינית כי הם ייסגרו ולא יחודשו היתרים שלהם, בנוסף להחרמת ספרי תכנית לימודים פלסטיניים והפצת תכנית הלימודים הישראלית לבתי הספר בתקדים חדש ובמאבק נגד הזמן לייהד את העיר.

בנוסף, מתקיימים פעולות הריסה בעיצומן, בעיקר בסילוואן, ענאתה, סור באהר, אל-מוכבר ובכל אזורי ירושלים, כדי לאלץ את האנשים להגר מחוץ לעיר או מחוץ למדינה, במסגרת תהליך של טיהור אתני שנחשף על ידי יותר משר ופקיד ישראלי אחד, שמטרת כל צעדי הכיבוש בירושלים היא להפוך אותו למה שקורה ביפו, כלומר לשמור על מספר הירושלמים שלא יעלה על 20% מהאוכלוסייה ו-80% מהיהודים.

ישנן גם התקפות על אזרחים, הכוללות הרג, מעצר, פציעה ונכות, בנוסף למיסים המוטלים על סוחרים כדי לאלץ אותם לסגור את חנויותיהם כהקדמה לתפיסתם.בתים נתפסו גם בעיר העתיקה. מחוצה לה תחת האשמות שונות, ושכונת שייח' ג'ראח היא העדות והעדה הטובה ביותר לכך.

לאור הצעדים והתכניות הללו בעיצומן, מה אנחנו עושים כדי להתמודד עם זה? מהם הצעדים שננקטו ברמת ההנהגה וכל הפלגים? הוצאת הצהרות הוקעה והוקעה הפכו חסרות ערך, והמדינה הכובשת לא שמה לב אליהם. אולם במקום לאחד שורות להגנת ירושלים, אנו רואים החלוקה עדיין קיימת, ואף מעמיקה עד לנקודה שבה היא עשויה להגיע, אם לא הוא לא הגיע לנקודת ההפרדה.

ירושלים היא לא בשביל הירושלמים לבדם להגן, אלא לכל הערבים, המוסלמים והנוצרים בכל חלקי העולם, אז איפה כולם להגן על העיר ולייהד ולייהד אותה?!!

עשרות קרבות יומיומיים קטנים וגדולים מתנהלים ברחבי השטחים הפלסטיניים ללא רעש גדול. קרבות אלו מטרתם לכאורה לבצע מעשי שוד קטנים ומצומצמים, במסגרת המשך סיפוח, סיפוח וייהוד האדמות הפלסטיניות. בשלמותם, הם מייצגים יישום של תוכנית ליישוב הסכסוך עם מדיניות ביטחונית והחלטות חד-צדדיות וללא כל משא ומתן. לפעמים צבא הכיבוש ומוסדות המדינה הרשמיים, כמו הרשות לאיכות הסביבה או רשות העתיקות, יוזמים, ובפעמים אחרות יוזמים המתנחלים, מוגנים על ידי הצבא והחוק הישראלי, לבצע ביזה ושוד של אדמות פלסטיניות ורכוש.שיטה זו התחדשה בשנים האחרונות עם הופעתה של מה שמכונה התיישבות פסטורלית. אבל יש חוט שמפגיש את כל המבצעים האלה, ואם נקשר אותם למה שעושים הצבא, שירותי הביטחון, ממשלת ישראל וסוכנויותיה השונות, אז אנחנו עומדים בפני מבצע אחד ומקיף, שהקשרים שלו משולבים לשלול מהעם הפלסטיני את המרכיבים החומריים והמוסריים המאפשרים לו לבנות את מדינתו העצמאית, ע"י שלילת אדמה ומכל הסמלים והגורמים. 

בין המרכיבים העיקריים שהכיבוש מבקש להפשיט מאיתנו נמצאים שמורות טבע, ובראשן יער אום אל-ריחן בנפת ג'נין, היערות והשטחים של ואדי קנא בין נפות סלפית וקלקיליה, ואדי אל-קאף מצפון לחברון. , ואום סאפא וזרקא צפונית מערבית לרמאללה, בנוסף לאזורים המסווגים (D) כשמורות. טבעיים, כמו השממה של בית לחם וחברון בדרום הגדה המערבית.

תוכנית הציונות הדתית, בראשות השר הקיצוני בצלל סמוטרץ ', קובעת כי כל אדמות פלסטין, משאבי הטבע והעתיקות הם רכושו הבלעדי של "העם היהודי" עם מתנה טהורה מאלוהים, ובכך קוראים לשליטה מוחלטת על היערות , יערות, עמקים, מעיינות, מערות ועתיקות. שאר הכוחות הישראליים נמנעים מלהצהיר זאת מחשש לביקורת בינלאומית, אך הם מיישמים זאת בפועל, וכך גם ממשלות עוקבות, כולל ממשלות העבודה, קדימה וליכוד. במקום זאת, הסכמי אוסלו נטעו את זרעי השליטה הזו על ידי חלוקת השטחים הכבושים לסיווגים (A), (B), (C) ו-(D), עם אישור רשמי של הפלסטינים לחלוקה זו.

תוכנית ההתיישבות הישראלית שמה לה למטרה לשלוט בשטחים הגדולים ביותר האפשריים בשטחים הפלסטיניים ובמה שנמצא עליהם, ולדחס את הפלסטינים לעיירות והערים שבהן הם מתגוררים בשטחים המצומצמים כיום על ידי הפיכתם לגטאות (בנטוסטנים) נטולי כל המרכיבים של תכנון עתידי, צמיחה ופיתוח. העימות עם תוכנית זו מוגבל כמעט למשפחות המושפעות ממדיניות זו, וכמה הצהרות ודוחות שהונפקו על ידי ארגוני חברה אזרחית מיוחדים וגופים הקשורים לרשות. העניין אינו חף מתנועות גבורה ומאבקי העם, כמו במסאפר יטא, בקעת הירדן, סבסטיה והכפרים צפונית מזרחית לרמאללה ומדרום לשכם, אך מאבקים אלו נותרים לרוב מפוזרים ועונתיים, וחסרי קוהרנטיות עם זה את זה ובמאמץ הנדרש מהמוסדות הפלסטינים הרשמיים והאזרחיים, כך שבאחדותם הם יוצרים הקשר של מאבק, משפיעים ויעילים נגד מדיניות ישראל. מנגד, נהלי צבא הכיבוש משולבים במוסדות המשפטיים, המדיניים והמנהליים השונים של המדינה ובפעולות התוקפניות של המתנחלים, לרבות הפעילות שמבצעת קרן רגבים, המתמחה במעקב, דיווח ומעקב אחר "הפרות" פלסטיניות בקרקעות המסווגות כ-(C) באופן חוקי, גם אם העניין הוא רק עניין של חפירת בארות לאיסוף מי גשמים.

העיירה סבסטיה, צפונית-מערבית לשכם, מייצגת דוגמה ייחודית למאבק העם בתוכניות הכיבוש לשלוט על האדמה ולגנוב את ההיסטוריה והעתיקות הפלסטיניות. לעיירה זו היה תפקיד מובהק בהיסטוריה של המזרח בתקופת הרומאים, ההלניסטים, ותקופות ביזנטיות, ועתיקותיה מעידות על גדולתה ועל עושרה של ההיסטוריה הפלסטינית. בעיירה ישנו מקדש שאומרים שהוא גופתו של הנביא יחיא (יוחנן המטביל). הבשורות והסיפורים מספרים שסלומה הגנאית ביקשה את ראש יוחנן מדודה, המלך הורדוס, כי הנביא דחה. נישואי המלך לאמה, הרודיאס, אשת אחיו, אז הוא נענה לה. העיירה הייתה ועודנה בלב השאיפות והאיומים הישראליים, האוסרים אפילו על ניסיונות לטפל ולהגן על העתיקות. מה שמוזר הוא שקו הייעוד בין הסיווגים (B) ו-(C) מפריד בכוונה את העתיקות מהעיירה ושומר אותן בשטח C, שנמצא בשליטה מינהלית וביטחונית ישראלית מלאה.

למרות מיעוט היכולות וחוסר ההגינות של ההסכמים, האנשים פיתחו מנגנונים יעילים לשימור האוצרות הארכיאולוגיים של העיירה, לרבות הקתדרלה, האמפיתיאטרון הרומי ורחוב העמודים.בין המונומנטים המודרניים נמצא ארמון אל-קיד, שהיה הפך למרכז פעיל לשירות נוער ופעילות חברתית. הדבר נעשה ביוזמתה של הפעילה הפמיניסטית הידועה, אינאיה אל-קייד ז"ל.

מוסדות וגופי העיירה מחנכים ללא הרף את צעיריהם וצעירותיהם על תולדות העיירה ועל החשיבות הלאומית וההומניטארית של עתיקותיה, הכותב נגע בכך בסיור עם קבוצת פעילים בהסבר המדעי וההיסטורי המקיף בראשות הרופא הצעיר פאריס ניזאר אל-קייד, שחשף בפנינו את הניסיונות התזזיתיים להמציא היסטוריה יהודית של העיירה ושל עתיקותיה כדי להצדיק את ביזתה ושוד אדמותיה ועתיקותיה הם ניסיונות שהחלו במשימות החקר שקדמו לפלישה הציונית. , במיוחד המשימות של אוניברסיטת הרווארד באמצע המאה ה-19, אבל הם לא מצאו שום עדות מוחשית לניסיונותיהם האנטי-מדעיים לקשר את ההיסטוריה עם הנרטיבים של התורה, אז הם החליפו את זה בגניבת הממצאים הארכיאולוגיים החשובים ביותר. והפקדתם במוזיאונים אמריקאים...

מאמצי העם הצליחו לשפר את מתקני התיירות שהחלו למשוך טיולי תיירות משפחתיים מנפת שכם, אך יש לפתח זאת כדי לעודד תיירות לאומית ובעיקר תיירות בתי ספר, הדבר החשוב ביותר הוא לצאת בקמפיין ארצי מקיף להגן על העיירה והשפעתה ולבקש את עזרת אונסק"ו וגופי תרבות, תיירות וזכויות אדם אחרים בעולם. זה בלתי מתקבל על הדעת. המשימה להגן על השבת ועתיקותיה צריכה להיות באחריות תושבי העיירה בלבד. , ואין להניח שהגנה על ירושלים וקדושותיה היא עניין בלעדי של אזרחי ירושלים.

היום, יום ראשון, עצרה המשטרה בתמיכת הביטחון הלאומי שני מבוקשים בגין מעורבותם בעבירות ירי, החזקת נשק, גניבות ומעשי בריונים בעיר חברון.

אלוף-משנה לואי אירזיקת, דובר התקשורת של המשטרה, הסביר כי כוח של אגף החקירות הכלליות, הנתמך על ידי כוח משטרה מיוחד ממשטרת הנפה וביטחון לאומי, פשט היום עם שחר על בית בעיר חברון עקב מידע המאשר כי שניים. מבוקשים מסוכנים הסתתרו בתוכו, והכוח הצליח לעצור אותם לאחר שפשט על הבית.

ארזיקאת הוסיף כי המבוקשים מואשמים בביצוע פשעים רבים של ירי, גניבה ובריונות שהשפיעו על בתים, חנויות וכלי רכב של אזרחים בתקופה האחרונה.

המשטרה אישרה את מעצרם של שני העצורים עד להפנייתם ​​לרשות המוסמכת למעקב אחר ההליכים המשפטיים הנדרשים נגדם.

היום, יום חמישי, הסתערו עשרות מתנחלים על מסגד אל-אקצא המבורך, תוך הגנה כבדה ממשטרת הכיבוש.

המתיישבים ערכו סיורים פרובוקטיביים בתוך חצרות מסגד אל-אקצא, וערכו טקסים תלמודיים.

קבוצות של מתנחלים מסתערות על אל-אקצא על בסיס יומי למעט שישי ושבת.

היום, יום ראשון, עצרו כוחות הכיבוש הישראלי צעיר מהעיירה אל-עיסאוויה בעיר הכבושה ירושלים.

לפי מקורות מקומיים, כוחות הכיבוש פשטו על ביתו של האזרח יאסר דרוויש, עצרו את בנו חסן ולקחו אותו לבית המעצר אל-מסקוביה.

ראש הממשלה מוחמד שתייה קרא לארגוני זכויות אדם בינלאומיים, ובמיוחד ליוניסף, המתמחה בהגנה על ילדים. להתערב כדי לעצור את ההרג היומיומי שביצע הכיבוש בעמנו, האחרון שבהם הוא הוצאתו להורג של הילד מילעד מונתר אל-ראי (בן 16) במחנה ערוב מצפון לחברון.

שתייה אמר בהודעה שפרסם משרדו אמש, "תמימות ילדותם ורכות ילדותם לא התערבו עבור מילאד, כמו כל חבריו הקדושים. הם היו מטרה של פושעי טרור רוצחים, שממשיכים להרוג. ילדים ושוברים את לב הוריהם וקרוביהם, שמתמלאים עצב עז על אובדן הנאותיהם." כבדיהם ופירות ליבם".

הוא הוסיף: "רוצחים שואבים את המשך ביצוע פשעיהם מתחושת החסינות שלהם, תחושה שמעודדת אותם לחזור על פשעיהם, בצורה טראגית שאנו רואים מדי יום בכל השטחים הכבושים".

הוא המשיך: "אני קורא לארגוני זכויות אדם בינלאומיים, במיוחד יוניסף, המתמחה בהגנה על ילדים, להתערב כדי לעצור את הרציחות היומיומיות שבוצעו על ידי עבריינים מונעים מהרג לשם הרג".

עם שחר של יום ראשון עצרו כוחות הכיבוש הישראלי 3 אזרחים מהעיירה בית פוריק, מזרחית לשכם.

לפי מקורות מקומיים, כוחות אלו הסתערו על העיירה, פשטו על מספר בתים, ערכו בהם חיפוש וזרעו הרס לפני שעצרו 3 צעירים מבתיהם.

העצורים הם: חאמד אל-שולי, ג'מאל אבו-חית ועלי אל-חאג' מוחמד.

במוצאי שבת החמירו כוחות הכיבוש הישראלי את צעדיהם הצבאיים בסביבת רמאללה ונפת אל-בירה.

מקורות מקומיים דיווחו כי כוחות הכיבוש הקימו מחסום צבאי בכניסה לכפר ראס כרכר, מחסום נוסף בכניסה לכפר חרבתא בני חרית', מערבית לרמאללה, ושלישי בכביש "ואדי אלדלב". , המחברת בין הכפרים ממערב לרמאללה לעיר, ובדקה את זהות האזרחים וערכה חיפוש ברכבם.

אותם גורמים הוסיפו כי כוחות הכיבוש הקימו מחסום צבאי בכניסה לכפר נבי סאלח מצפון לרמאללה, בדקו את זהות האזרחים וערכו חיפוש בכלי רכבם.

בהקשר זה דיווחו מקורות מקומיים כי כוחות הכיבוש הקימו מחסום צבאי בכניסה לכפר בורקה, מזרחית לרמאללה, ובדקו את זהות האזרחים וערכו חיפוש בכלי רכביהם, מה שגרם למשבר תנועה חונק.

היום, שבת, תקפו מתנחלים אזרחים ותומכים זרים כשהם בשטחים המאוימים בתפיסה בכפר כרמה, דרומית לחברון.

ראש מועצת כפר כרמה, רעפאת אבו שייח'ה, אמר כי עשרות מתנחלים תקפו תומכים זרים, אזרחים ובעלי הקרקעות עליהן הקימו מתנחלים אוהל לפני חודשים כהכנה לתפיסתו לטובת העתנאל. ” התיישבות שהוקמה על אדמות אזרחים.

אזרח נפצע בערב שבת לאחר שמתנחלים תקפו אותו בצפון בקעת הירדן.

ראש מועצת הספקולנטים של מלח והבדווים, מהדי דראג'מה, דיווח כי המתנחלים תקפו את האזרח, אחמד חוסיין דראג'מה, בעת שרעה את חיתו מזרחית לאל-פריסיה בצפון בקעת הירדן, והם שברו את אחת מזרועותיו. הוא נלקח לבית החולים.

רועי בקר פלסטינים בצפון בקעת הירדן סובלים כמעט מדי יום מהתקפות מתנחלים נגדם.

היום, שבת, תקפו מתנחלים בתי אזרחים באזור חלאייל אל-לוז, דרומית מזרחית לבית לחם.

מקורות מקומיים דיווחו כי קבוצת מתנחלים תקפה אזרחים בין כדורים חיים, ויידה אבנים לעבר בתיהם באזור חלאייל אל-לוז.

היום, שבת, הסתערו כוחות הכיבוש הישראלי על העיירה כפר קדום, מזרחית לקלקיליה.

מקורות מקומיים דיווחו כי כוחות הכיבוש הסתערו על העיירה, פשטו וערכו חיפוש על מספר בתים, בהם ביתו של האזרח אמין שטיווי.

שלושה צעירים בני 19 נפצעו, אחד מהם במצב אנוש, ביישוב תל סבא שבנגב, ואילו אישה נפצעה באורח אנוש, בשני עבירות ירי נפרדות שבוצעו בערב שבת.

בתל א-סבא, צוות רפואי העניק פעולות החייאה לפצוע שסבל מפצעים אנושיים, תוך טיפול ראשוני לשאר הפצועים, כאשר מצבם מוגדר בינוני בהכרה.

הפצועים פונו במהירות לבית החולים סורוקה בבאר שבע לקבלת טיפול.

באום אל-פחם נפצעה אישה בשנות החמישים לחייה, שהוגדרה כקשה, בפשע ירי.

הפצוע הועבר במהירות לבית החולים להשלמת טיפול.

רציחות ותקריות אלימות נמשכות בעיירות הפלסטיניות בשטחי 1948 על בסיס יומיומי, בעוד האזרחים סובלים מחוסר ביטחון ובטיחות לאור הפשעים הגורמים למוות, לפציעות ולנזק לרכוש.

מספר קורבנות הרצח בחברה הפלסטינית בשטחי 1948 הגיע מתחילת שנה זו ל-163 בני אדם, מתוכם 9 נשים, מחיר השווה לשנים שלמות קודמות.

ראוי לציין כי 8 בני אדם נהרגו ומספר נוספים נפצעו כתוצאה מפשעים, שרובם נבעו מירי, בחברה הפלסטינית מתחילת ספטמבר הקרוב.