סבסטיה והנסיונות של הכיבוש לגנוב אדמה פלסטינית ותולדותיה

עשרות קרבות יומיומיים קטנים וגדולים מתנהלים ברחבי השטחים הפלסטיניים ללא רעש גדול. קרבות אלו מטרתם לכאורה לבצע מעשי שוד קטנים ומצומצמים, במסגרת המשך סיפוח, סיפוח וייהוד האדמות הפלסטיניות. בשלמותם, הם מייצגים יישום של תוכנית ליישוב הסכסוך עם מדיניות ביטחונית והחלטות חד-צדדיות וללא כל משא ומתן. לפעמים צבא הכיבוש ומוסדות המדינה הרשמיים, כמו הרשות לאיכות הסביבה או רשות העתיקות, יוזמים, ובפעמים אחרות יוזמים המתנחלים, מוגנים על ידי הצבא והחוק הישראלי, לבצע ביזה ושוד של אדמות פלסטיניות ורכוש.שיטה זו התחדשה בשנים האחרונות עם הופעתה של מה שמכונה התיישבות פסטורלית. אבל יש חוט שמפגיש את כל המבצעים האלה, ואם נקשר אותם למה שעושים הצבא, שירותי הביטחון, ממשלת ישראל וסוכנויותיה השונות, אז אנחנו עומדים בפני מבצע אחד ומקיף, שהקשרים שלו משולבים לשלול מהעם הפלסטיני את המרכיבים החומריים והמוסריים המאפשרים לו לבנות את מדינתו העצמאית, ע"י שלילת אדמה ומכל הסמלים והגורמים. 

בין המרכיבים העיקריים שהכיבוש מבקש להפשיט מאיתנו נמצאים שמורות טבע, ובראשן יער אום אל-ריחן בנפת ג'נין, היערות והשטחים של ואדי קנא בין נפות סלפית וקלקיליה, ואדי אל-קאף מצפון לחברון. , ואום סאפא וזרקא צפונית מערבית לרמאללה, בנוסף לאזורים המסווגים (D) כשמורות. טבעיים, כמו השממה של בית לחם וחברון בדרום הגדה המערבית.

תוכנית הציונות הדתית, בראשות השר הקיצוני בצלל סמוטרץ ', קובעת כי כל אדמות פלסטין, משאבי הטבע והעתיקות הם רכושו הבלעדי של "העם היהודי" עם מתנה טהורה מאלוהים, ובכך קוראים לשליטה מוחלטת על היערות , יערות, עמקים, מעיינות, מערות ועתיקות. שאר הכוחות הישראליים נמנעים מלהצהיר זאת מחשש לביקורת בינלאומית, אך הם מיישמים זאת בפועל, וכך גם ממשלות עוקבות, כולל ממשלות העבודה, קדימה וליכוד. במקום זאת, הסכמי אוסלו נטעו את זרעי השליטה הזו על ידי חלוקת השטחים הכבושים לסיווגים (A), (B), (C) ו-(D), עם אישור רשמי של הפלסטינים לחלוקה זו.

תוכנית ההתיישבות הישראלית שמה לה למטרה לשלוט בשטחים הגדולים ביותר האפשריים בשטחים הפלסטיניים ובמה שנמצא עליהם, ולדחס את הפלסטינים לעיירות והערים שבהן הם מתגוררים בשטחים המצומצמים כיום על ידי הפיכתם לגטאות (בנטוסטנים) נטולי כל המרכיבים של תכנון עתידי, צמיחה ופיתוח. העימות עם תוכנית זו מוגבל כמעט למשפחות המושפעות ממדיניות זו, וכמה הצהרות ודוחות שהונפקו על ידי ארגוני חברה אזרחית מיוחדים וגופים הקשורים לרשות. העניין אינו חף מתנועות גבורה ומאבקי העם, כמו במסאפר יטא, בקעת הירדן, סבסטיה והכפרים צפונית מזרחית לרמאללה ומדרום לשכם, אך מאבקים אלו נותרים לרוב מפוזרים ועונתיים, וחסרי קוהרנטיות עם זה את זה ובמאמץ הנדרש מהמוסדות הפלסטינים הרשמיים והאזרחיים, כך שבאחדותם הם יוצרים הקשר של מאבק, משפיעים ויעילים נגד מדיניות ישראל. מנגד, נהלי צבא הכיבוש משולבים במוסדות המשפטיים, המדיניים והמנהליים השונים של המדינה ובפעולות התוקפניות של המתנחלים, לרבות הפעילות שמבצעת קרן רגבים, המתמחה במעקב, דיווח ומעקב אחר "הפרות" פלסטיניות בקרקעות המסווגות כ-(C) באופן חוקי, גם אם העניין הוא רק עניין של חפירת בארות לאיסוף מי גשמים.

העיירה סבסטיה, צפונית-מערבית לשכם, מייצגת דוגמה ייחודית למאבק העם בתוכניות הכיבוש לשלוט על האדמה ולגנוב את ההיסטוריה והעתיקות הפלסטיניות. לעיירה זו היה תפקיד מובהק בהיסטוריה של המזרח בתקופת הרומאים, ההלניסטים, ותקופות ביזנטיות, ועתיקותיה מעידות על גדולתה ועל עושרה של ההיסטוריה הפלסטינית. בעיירה ישנו מקדש שאומרים שהוא גופתו של הנביא יחיא (יוחנן המטביל). הבשורות והסיפורים מספרים שסלומה הגנאית ביקשה את ראש יוחנן מדודה, המלך הורדוס, כי הנביא דחה. נישואי המלך לאמה, הרודיאס, אשת אחיו, אז הוא נענה לה. העיירה הייתה ועודנה בלב השאיפות והאיומים הישראליים, האוסרים אפילו על ניסיונות לטפל ולהגן על העתיקות. מה שמוזר הוא שקו הייעוד בין הסיווגים (B) ו-(C) מפריד בכוונה את העתיקות מהעיירה ושומר אותן בשטח C, שנמצא בשליטה מינהלית וביטחונית ישראלית מלאה.

למרות מיעוט היכולות וחוסר ההגינות של ההסכמים, האנשים פיתחו מנגנונים יעילים לשימור האוצרות הארכיאולוגיים של העיירה, לרבות הקתדרלה, האמפיתיאטרון הרומי ורחוב העמודים.בין המונומנטים המודרניים נמצא ארמון אל-קיד, שהיה הפך למרכז פעיל לשירות נוער ופעילות חברתית. הדבר נעשה ביוזמתה של הפעילה הפמיניסטית הידועה, אינאיה אל-קייד ז"ל.

מוסדות וגופי העיירה מחנכים ללא הרף את צעיריהם וצעירותיהם על תולדות העיירה ועל החשיבות הלאומית וההומניטארית של עתיקותיה, הכותב נגע בכך בסיור עם קבוצת פעילים בהסבר המדעי וההיסטורי המקיף בראשות הרופא הצעיר פאריס ניזאר אל-קייד, שחשף בפנינו את הניסיונות התזזיתיים להמציא היסטוריה יהודית של העיירה ושל עתיקותיה כדי להצדיק את ביזתה ושוד אדמותיה ועתיקותיה הם ניסיונות שהחלו במשימות החקר שקדמו לפלישה הציונית. , במיוחד המשימות של אוניברסיטת הרווארד באמצע המאה ה-19, אבל הם לא מצאו שום עדות מוחשית לניסיונותיהם האנטי-מדעיים לקשר את ההיסטוריה עם הנרטיבים של התורה, אז הם החליפו את זה בגניבת הממצאים הארכיאולוגיים החשובים ביותר. והפקדתם במוזיאונים אמריקאים...

מאמצי העם הצליחו לשפר את מתקני התיירות שהחלו למשוך טיולי תיירות משפחתיים מנפת שכם, אך יש לפתח זאת כדי לעודד תיירות לאומית ובעיקר תיירות בתי ספר, הדבר החשוב ביותר הוא לצאת בקמפיין ארצי מקיף להגן על העיירה והשפעתה ולבקש את עזרת אונסק"ו וגופי תרבות, תיירות וזכויות אדם אחרים בעולם. זה בלתי מתקבל על הדעת. המשימה להגן על השבת ועתיקותיה צריכה להיות באחריות תושבי העיירה בלבד. , ואין להניח שהגנה על ירושלים וקדושותיה היא עניין בלעדי של אזרחי ירושלים.