"נראה מזרח תיכון שונה ממה שראינו אי פעם." הצהרה זו הייתה אולי המשמעותית ביותר בסדרת הצהרות שמסר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לפני יומיים, על רקע תוקפנותה של ישראל נגד איראן מאז ה-13 ביוני.
הצהרה זו הגיעה בהקשר של התרברבותו על התמודדותה של ישראל עם מה שתיאר כמכה הרסנית להנהגה הצבאית של איראן ומדעני הגרעין, והבטחתו להמשיך ולהרוס את מתקני ייצור הטילים של איראן ולסכל את תוכנית הגרעין שלה.
איום על מדינה שאתה נמצא איתה במלחמה אולי נפוץ וצפוי, אבל מה שבולט לאחרונה הוא שהצהרותיו של נתניהו כללו שוב ושוב את המונח "מזרח תיכון" ודיברו על שינויו, במיוחד כשהוא דן במלחמותיו המרובות, בין אם נגד ההתנגדות ברצועת עזה הפלסטינית, נגד חיזבאללה בלבנון או נגד איראן.
אם נעקוב אחר הצהרותיו של נתניהו בחודשים האחרונים, נמצא את הדברים הבאים:
ב-30 בספטמבר 2024, במקביל למבצע צבאי נגד חיזבאללה, אמר נתניהו:
ישראל נוקטת בתוכנית שיטתית להתנקשות במנהיגי חיזבאללה במטרה לשנות את המציאות האסטרטגית במזרח התיכון."
ימים מאתגרים לפנינו. ריסקנו את חמאס בעזה, ונילחם בכל מי שיאיים על האינטרסים שלנו."
ב-31 באוקטובר 2024, בעיצומה של מלחמתו בעזה ובלבנון, אמר נתניהו:
"ישראל משנה כעת את פני המזרח התיכון, אך אנו עדיין בעין הסערה ועומדים בפני אתגרים גדולים, ואני לא מזלזל כלל באויבינו."
ב-6 בינואר 2025, אמר נתניהו בהצהרות שפורסמו על ידי עיתון מעריב:
"אנו נמצאים בתקופה של שינוי מהותי במזרח התיכון."
ב-2 בפברואר 2025, לפני שיצא לוושינגטון לפגישה עם נשיא ארה"ב, אמר נתניהו:
"אדון איתו בנושאים אסטרטגיים. שיתוף פעולה עם ממשל טראמפ יאפשר לישראל לחזק את יחסיה עם מדינות האזור, לשנות את המזרח התיכון, לשפר את ביטחון ישראל ולהשיג שגשוג באמצעות עוצמה."
ב-7 במאי 2025, במקביל להפצצה ישראלית על שדה התעופה בצנעא בתימן, אמר נתניהו:
"אני לא מזלזל באתגרים שלפניי. יש לי ביטחון מלא ברצון של עמנו ולוחמינו להשיג את משימת הניצחון."
"משימה זו אינה רק על ניצחון על חמאס, אלא על שחרור החיילים החטופים ושינוי פני המזרח התיכון."
"זו לא משימה קלה, אבל היא ניתנת להשגה."
בעוד שהביטוי החוזר ונשנה "לשנות את המזרח התיכון" אינו מובן מאליו לצופים, השאלה החשובה יותר היא: למה מתכוון נתניהו בכך? האם הדבר יגרום לתגובות נגד מצד מדינות האזור?
האם זה רציני?
יש שיתהו בתחילה האם הצהרות אלה באמת חמורות ומסוכנות, או שמא מדובר בהצהרות גרידא. האמת היא שמה שהופך את האפשרות הראשונה לסבירה יותר היא שהיא חזרה על עצמה על ידי אחד המנהיגים החזקים ביותר של ישראל בתולדותיה, עוד משנת 1948, כאשר הכנופיות הציוניות הכריזו על הקמת מדינה על אדמת פלסטין.
מה שהופך את העניין לחמור עוד יותר הוא שלא מדובר רק בהצהרות חוזרות ונשנות, אלא בעתיד שנסלל בעבר וממשיך בקצב מהיר יותר ויותר בהווה, כפי שמעידים המקרים הרבים סביבנו בפלסטין, לבנון ובמדינות ערביות ומוסלמיות אחרות.
מהם צירי השינוי?
אולי נוכל לסכם את צירי השינוי שישראל, תחת הנהגתו של נתניהו, שואפת אליהם במזרח התיכון בנקודות הבאות:
ביטול רעיון ההתנגדות ותנועותיה.
הבטחת עליונותה הצבאית של ישראל באזור, ובפרט בהיבט הצבאי, באמצעות הסתמכות על בעלות בריתה המערביות, בהובלת ארצות הברית, וכן בתחומים הכלכליים והמדעיים.
הדבר קשור לניסיון לכפות ולחזק מצב של הרתעה אסטרטגית על מדינות האזור, ולמנוע מהן אפילו לחשוב על תקיפה של ישראל או אפילו להפגין עוינות כלפיה.
לרסן או לחסל את המעצמות הגדולות באזור אשר עוינות כיום לישראל או עשויות לשקול לעשות כן בעתיד.
חיסול תוכנית הגרעין של איראן, שכן היא המדינה היחידה באזור הנוקטת במסלול זה באופן שמעורר חששות עבור ישראל ובנות בריתה המערביות, ובראשן ארצות הברית.
הפצת תרבות הנורמליזציה על ידי התמקדות בנורמליזציה של יחסי ישראל עם מדינות מפתח באזור, ובכך פתיחת דלת לרווחה למדינות ערביות ואסלאמיות אחרות ללכת באותו נתיב שחמק מישראל במשך עשרות שנים.
כל האמור לעיל מוביל אותנו לאחד ממקורות הסכנה הגדולים ביותר: החתירה להגמוניה אזורית והניסיון לשנות את גבולותיה היציבים, ובכך לסלול את הדרך לחלום ארץ ישראל השלמה, אותו ישראל מעולם לא זנחה.
תגובות
מצד שני, הצהרות שפרסמו כמה מדינות באזור בימים האחרונים התמקדו בגינוי ההתקפות הישראליות על איראן, תוך ציון האיום שהן מהוות על הביטחון האזורי.
העמדות הערביות והאסלאמיות הבולטות ביותר בנושא זה היו כדלקמן:
מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ:
הוא גינה את התוקפנות הישראלית, וראה בה הפרה ברורה של החוק הבינלאומי, כך עולה מהצהרה שנמסרה בין שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י למזכ"ל שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, ג'סים אל-בודאיווי, שאישר את דחייתן של מדינות שיתוף הפעולה את השימוש בכוח והדגיש את הצורך בדיאלוג כדי לפתור סכסוכים.
קטאר: היא אישרה את גינוי וההתקפה הנחרצת של ישראל על איראן, ורואה בה הפרה בוטה של ריבונותה וביטחונה של איראן, והפרה ברורה של כללי ועקרונות המשפט הבינלאומי. היא הדגישה כי התקיפה הישראלית, המייצגת הסלמה מסוכנת ומדיניות תוקפנות שיטתית, מהווה איום חמור על יציבות האזור.
דוחא הדגישה גם כי הביטחון האזורי אינו יכול לסבול משברים והסלמה נוספים.
ראש הממשלה ושר החוץ מוחמד בן עבד אל-רחמן אל-ת'אני הביע את דאגתה העמוקה של ארצו מההסלמה המסוכנת הזו במהלך שיחות עם שרי החוץ של ערב הסעודית, מצרים, עומאן וירדן, והדגיש כי קטאר תעבוד עם שותפותיה האזוריות והבינלאומיות כדי לעצור את התוקפנות נגד איראן ולמנוע את השלכותיה ההרסניות.
טורקיה: הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן טען כי ראש ממשלת ישראל נתניהו הוכיח שוב שהוא האיום הגדול ביותר על הביטחון האזורי, והוסיף כי לישראל יש נשק גרעיני ואינה מכירה בכללים בינלאומיים. נשיא טורקיה הדגיש כי אין לאפשר לתקיפות ישראליות להאפיל על המשבר ההומניטרי ורצח העם ברצועת עזה, וגם לא לאפשר להתפתחויות אלו להתפשט לסוריה.
ערב הסעודית: גינתה את התוקפנות הישראלית נגד איראן, ויורש העצר מוחמד בן סלמאן - בשיחה עם נשיא איראן מסעוד פזשקיאן - הדגיש את דחייתה של ריאד את השימוש בכוח לפתרון סכסוכים ואת הצורך לאמץ דיאלוג כבסיס לפתרון משברים.
שר החוץ פייסל בן פרחאן גינה גם הוא בשיחה עם עמיתו האיראני את "התוקפנות הישראלית הבוטה", אשר עלולה לשבש את מאמצי הפחתת ההסלמה, והדגיש את הצורך להגיע לפתרונות דיפלומטיים.
מצרים: באמצעות שר החוץ שלה, בדר עבד אל-אטי, הדגישה המדינה את דחייתה וגינוי הפרת ריבונות המדינה, והזהירה מפני "סכנת גלישה של האזור לכאוס מוחלט".
פקיסטן: ראש הממשלה שהבז שריף הצהיר סולידריות מלאה עם איראן נגד התוקפנות הישראלית הבלתי מוצדקת בשיחת טלפון עם נשיא איראן.
שריף דן גם עם נשיא טורקיה במצב האזורי המסוכן בעקבות התוקפנות הישראלית הבלתי מוצדקת.
שר ההגנה הפקיסטני חוואג'ה מוחמד אסף מצידו קרא לעולם האסלאמי להתאחד נגד ישראל על רקע התקפותיה על איראן.
גינויים לא הוגבלו למדינות הנ"ל, וגם לא לגופים רשמיים. עם זאת, התגובה האחרונה, ואולי גם הפרובוקטיבית ביותר, הגיעה בציוץ של שר החוץ המצרי לשעבר, עמרו מוסא, שקרא לכינוס דחוף של המועצה לביטחון לאומי המצרי, בטענה כי "המלחמה המתמשכת בין ישראל לאיראן וסימני ההתערבות הישירה של המעצמות הגדולות, או חלקן, מהווים איום חמור על הביטחון האזורי במזרח התיכון, ומשפיעים על מדינותיו וחברותיו".
מוסא, שכיהן בעבר גם כמזכ"ל הליגה הערבית, דיבר בגילוי לב, והדגיש כי "מצרים והעם המצרי אינם רחוקים מכך".
