ד. אמג'ד אבו אל-עז: ישראל מבקשת לנצל את יישום כל פעולה נגדה כדי לחסל את הישות המדינית הפלסטינית ולהפוך את הגדה לאזור בלתי ראוי למגורים.
מוחמד חוואש: ההסתה וההתגבשות הצבאית נגד הגדה המערבית משקפות את רצונה של ישראל להגביר את שליטתה ולהרחיב את פרויקט ההתנחלויות שלה.
מוהנאד עבד אל חמיד: סיום הסכם לאומי לעצירת ההתנגדות המזוינת בגדה המערבית אינו אומר ויתור על זכויות, אלא מייצג טקטיקה הכרחית לשבש את תוכניות הכיבוש.
עימאד מוסא: הכיבוש עלול להרוס את המחנות בצפון באמתלה של "כישלון הרשות במילוי תפקידה" ולעורר מאבקים כדי להצדיק את התערבותה הצבאית.
סרי סמור: הגדה המערבית היא החזית הבולטת ביותר שישראל מבקשת לכוון אליה עם סופה המתקרב של תוקפנותה נגד עזה בשל חשיבותה האסטרטגית בפרויקט ההתנחלויות.
סאמר ענבתאווי: ישראל מקדמת טענות מוגזמות לגבי יכולות ההתנגדות בגדה המערבית להצדיק כל מבצע צבאי עתידי באמתלה של לחימה באיום לכאורה.
הגדה המערבית ממתינה לשלב קריטי של ההסלמה הישראלית, שכן ממשלת הכיבוש מבקשת להגביר את יכולות ההתנגדות, במיוחד תנועת חמאס, ולנצל כל מבצע פלסטיני נגד ישראל כתירוץ ליישם תוכניות אסטרטגיות שמטרתן לחסל את ישות פוליטית פלסטינית.
Writers, political analysts, specialists, and university professors believe, in separate interviews with “ے,” that these policies seek to transform the West Bank into an area unfit for living through escalating settlements, reducing the population, and intensifying daily military measures that deepen סבל פלסטיני.
הם מאשרים שישראל משתמשת בהגזמה זו ביכולות ההתנגדות, במיוחד תנועת חמאס בגדה המערבית, כדי להצדיק צעדי דיכוי והתיישבות חדשים שמטרתם להטיל שליטה מלאה על הארץ הפלסטינית והפיכתה לאזורים בריבונות ישראלית, לרבות. יישום מה שמכונה "תוכנית הרזולוציה" שהיא תומכת בימין הקיצוני בממשלת ישראל, וחולל שינויים קיצוניים בשטח על ידי הגברת פעילות ההתנחלויות, חיזוק הנוכחות הצבאית באזורים שונים בגדה המערבית והגברת הלחץ על. הרשות הפלסטינית, מה שמעלה את הצורך בקונצנזוס. בתוכנית לאומית להסרת התירוצים מידי ישראל.
הכנת האווירה ליישום תכנית ישראלית ארוכת טווח
הסופר, האנליסט הפוליטי והפרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה הערבית-אמריקאית, ד"ר אמג'ד אבו אל-עז, מאשר שישראל מבקשת לנצל כל פעולה שהיא מכוונת להצדיק יישום תוכנית אסטרטגית שמטרתה לחסל את הפוליטי והמשפטי. קיומה של הרשות הפלסטינית, תוך הסבר כי תוכנית זו כוללת הפיכת הגדה המערבית לאזור בלתי ראוי למחייה, צמצום שיטתי של האוכלוסייה הפלסטינית, במסגרת תוכנית ישראלית ארוכת טווח.
אבו אלעז סבור שההגזמה של ישראל ביכולות החמאס והפלגים החמושים בגדה מגיעה בהקשר של הכנת האווירה ליישום תוכנית זו.
אבו אל-עז מציין כי ישראל מסתמכת על הפצת נרטיבים המתארים את הגדה המערבית כאיום ביטחוני רציני, מה שמקל על העברת תוכניותיה באופן מקומי ובינלאומי הגזמת הבעיה, שכן התקשורת המוגזמת מתמקדת בהיבטים הצבאיים היא מאפילה על הממדים הפוליטיים, מה שמוביל לקידום הסלמה במקום לדחיפה לפתרונות מדיניים.
אבו אל-עז מציין כי ממשלו של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ סיפק תמיכה מרומזת למדיניות ישראלית זו, שכן ממשל טראמפ סבור כי הגיע הזמן להשיג את מה שהוא תיאר כ"סיפוח שקט", מבלי לעורר ישירות את הבינלאומי. קהילה.
אבו אלעז מסביר כי אישים ישראלים קיצוניים, כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', מאמינים שנוכחותו של טראמפ בשלטון בארצות הברית תאפשר סיפוח של יותר מ-60% מאדמות הגדה המערבית, במיוחד אלה. מסווג כשטח C, לריבונות ישראלית מלאה.
ישראל משתמשת ב"דחליל" של חמאס כדי להצדיק את ההתנחלות והתוקפנות שלו
הסופר והאנליסט הפוליטי מוחמד חוואש סבור שישראל משתמשת ב"דחליל" של תנועת "חמאס" כדי להצדיק את ההתנחלות וההסתה המתגברת, בנוסף לטענות כי "חמאס" מחזיק בנשק שוברי איזון. אינו אלא ניסיון להצדיק את מדיניות השליטה בגדה המערבית בפני הקהילה הבינלאומית, שחמאס מוגדר כתנועת טרור.
חוואש מסביר כי ישראל אינה יכולה לעקוף הסכמים בינלאומיים עם הפלסטינים, והיא מבקשת ליצור הצדקות לסיפוח הגדה המערבית. נוכחותם של 22 גדודים צבאיים ישראלים בגדה המערבית, והצעות להגדלת המספר ל-20 גדודים נוספים, מייצגות חלק. מתכננת להגביר את השליטה הצבאית ולחזק את הכיבוש.
הוא מציין כי צעדים אלו עולים בקנה אחד עם מדיניות הימין הקיצוני הישראלי, השואף ליישם את "תוכנית ההחלטה" שהציע שר האוצר הישראלי בצלאל סמוטריץ', שמטרתה לספח בהדרגה אדמות פלסטיניות, במטרה להעצים את ההתיישבות הישראלית. פּרוֹיֶקט.
לדברי חוואש, פרויקט ההתנחלויות הוא עמוד התווך העיקרי של מדיניות ישראל בגדה המערבית, שכן ממשלות ישראל עוקבות פועלות לספק מימון ותמיכה חקיקתית לפרויקט זה, לרבות הענקת הרשאות למתנחלים כגון החזקת נשק, והבטחת הגנת הצבא הישראלי. עבורם על חשבון הפלסטינים.
מדיניות זו, לדברי חוואש, נועדה להרגיע את המתנחלים שממשלת ישראל וצבא ישראל מחויבים לקדם התיישבות ולהפוך את הגדה לאזור יהודי לחלוטין, בהתאם לנרטיב הישראלי, שהוא מכנה "יהודה ושומרון".
חוואש מציין כי ישראל מנצלת את אזכור "חמאס" בהסתה נגד הפלסטינים כדי להצדיק את מדיניות הדיכוי שלו לעולם, שכן "חמאס" מסווג כתנועת טרור במדינות המערב, והנרטיב הזה נותן לישראל לגיטימציה בינלאומית ליישם את עם זאת, הצדקה זו עומדת בפני דחייה יותר ויותר, הקהילה הבינלאומית מבקרת את ההתקפות הישראליות על הפלסטינים, בין אם על ידי צבא או מתנחלים, במיוחד לאחר התקפות התגמול על כפרים פלסטינים ואזורים כפריים. בעקבות פעולות צבאיות.
חוואש מאמין שהמדיניות הישראלית נועדה להפעיל לחץ יומיומי חזק יותר על הפלסטינים בגדה המערבית, כדי לגרום להם להרגיש שהריבונות על הארץ שייכת לישראלים, והדבר ניכר במחסומים צבאיים, שערי ברזל, שליטה בכבישים, ריכוז צבאי אינטנסיבי בכניסות לערים ולכפרים, למרות העובדה שאלו הצעדים אינם חדשים, אך מבקשים להגביר אותם.
חוואש מדבר על קונפליקט פנימי בין הספקטרום של הימין הישראלי לגבי אופן ההתמודדות עם הגדה המערבית בעוד שהימין הקיצוני קורא לסיפוח מוחלט של השטחים הפלסטיניים, הימין המתון שואף לחזק את השליטה הקולוניאלית מבלי להתגרות משמעותית בקהילה הבינלאומית. .
חוואש מציין שהוויכוח הזה חושף הבדל בחזונות בתוך ישראל, אבל הוא מסכים למטרה אחת: שליטה מוחלטת בגדה המערבית וריקונה מהתוכן הפלסטיני שלה.
הוא מציין שמבצעים פלסטיניים, כמו מבצע "המלון" האחרון, מעלים היסטריה גזענית בחברה הישראלית, וקיצונים ישראלים דורשים למחוק ערים פלסטיניות כמו שכם וג'נין, בדומה למה שקורה בעזה, אך אלה קוראים. משקף את השבריריות הפנימית של החברה הישראלית, למרות עוצמתה הצבאית העצומה, ובמקביל חושף את נטיותיו הגזעניות כלפי הפלסטינים.
למרות הקריאות הקיצוניות בתוך ישראל, הוואש טוען כי החלטות ממשלת ישראל כפופות להגבלות בינלאומיות ישראל היא חלק מהמערכת המערבית, והמערב הוא זה שמנהל את הסכסוך נגד הפלסטינים, בין אם בגדה המערבית ובין אם זה גורם מגביל את יכולתה של ישראל לנקוט בצעדים מוגזמים שעלולים להוביל לבידוד בינלאומי, אך במקביל הוא מספק לה את התמיכה הדרושה להמשך פרויקט ההתנחלויות שלה.
חוואש סבור כי ישראל אינה זקוקה לקמפיינים צבאיים נרחבים בגדה המערבית, שכן הכיבוש עצמו מהווה מערכה קבועה, אך ההסתה וההתגייסות הצבאית משקפים את רצונה של ישראל להגביר את השליטה ולהרחיב את פרויקט ההתנחלויות.
חוואש מאשר כי מצב זה מעמיד את הפלסטינים מול אתגרים יומיומיים מול מדיניות ישראלית שמטרתה לחסל את קיומם הלאומי, בעוד הקהילה הבינלאומית ממשיכה לבקר מדיניות זו מבלי לנקוט בצעדים מעשיים לסיומה.
אסטרטגיה ישראלית שיטתית המכוונת לעם הפלסטיני
העיתונאי מוהנאד עבד אל חמיד מתאר את ההאשמות הישראליות על החזקת נשק שובר חוסר איזון בגדה המערבית של תנועת חמאס כ"בדיחה מגוחכת", ומציין כי אף משקיף אינו יכול להתייחס לטענה זו ברצינות, במיוחד מאחר שמדיניות ממשלת בנימין נתניהו מראה בבירור כי מטרותיה חורגות מטענות תקשורתיות בלבד. הסצינה בשטח חושפת אסטרטגיה ישראלית שיטתית המכוונת לעם הפלסטיני באמצעות החרמת קרקעות, מאחזים, הרחבת התנחלויות וטיהור אתני. מצור, הרעבה, בנוסף לקמפיינים יומיומיים של דיכוי.
עבד אל חמיד מאשר כי מדיניות זו בגדה המערבית מלווה במלחמת השמדה מתמשכת ברצועת עזה שמטרתה הרס מקיף וכפיית מציאות חדשה המשרתת את פרויקט הכיבוש.
עבד אל חמיד אומר: "ממשלת נתניהו, שאינה מסתירה את כוונותיה, פועלת בבירור לכפות מה שניתן לתאר כ'פתרון פשיסטי' לסכסוך הפלסטיני-ישראלי, פתרון הסותר לחלוטין פתרונות בינלאומיים הקוראים לסיים את כיבוש ומתן לעם הפלסטיני את הזכות להגדרה עצמית".
בהקשר זה מתייחס עבד אל חמיד להצהרותיו של שר האוצר הישראלי בצלאל סמוטריץ', המגיעות כאינדיקציה ברורה למגמה זו. הוא קרא להפוך את הערים בגדה למודל דומה להרס שפקד את מחנה ג'באליה בעזה. הוא גם קרא בעבר למחיקה של העיירה חווארה.
עבד אל חמיד מדגיש כי הצהרות אלו לא נותרו רק מילים, אלא תורגמו למעשים באמצעות מדיניות הפועלת להפלת הרשות הפלסטינית ולרוקן אותה מתכניה הפוליטיים והמנהליים על ידי הימנעות ממסירת כספי מס ושלילת סמכויותיה.
עבד אל חמיד סבור שההגזמה הישראלית בהצגת איום ביטחוני לכאורה בגדה המערבית, במקביל לדיבורים על הזדמנויות אפשריות לעצור את המלחמה בעזה, באה בתור אמתלה להצדיק תוקפנות הרסנית מתמשכת בגדה המערבית מחד גיסא. ומצד שני לחסום את הדרך למאמצים אזוריים ובינלאומיים שמטרתם לרפא את הפצעים ולתמוך באנשים הסובלים ממנה.
עבד אל חמיד מסביר כי מאז שנת 2021 נמשכו הקמפיינים הצבאיים הישראליים בגדה המערבית ללא הפרעה, כאשר פלישות ופשיטות יומיומיות הפכו למציאות נפוצה, ונעשה שימוש ברחפנים ובציוד כבד, וכתוצאה מכך למעלה מ-760 חללים, אלפי פצועים. ומעצרם של 11,000 פלסטינים מאז "השיטפון", והתוקפנות הזו לוותה בהרס נרחב של תשתיות, בעיקר במחנות ג'נין וטול כרם, ובהריסת עשרות בתים.
עבד אל חמיד מסביר כי למרות זאת, ממשלת נתניהו לא פנתה לפתוח במערכה צבאית רחבת היקף כפי שקרה ב-2002, כאשר פלשה לערי הגדה המערבית וצררה על הנשיא המנוח יאסר ערפאת טקטיקות חדשות הנשענות על התקפות יומיומיות במטרה להרחיב את ההתנחלויות, שכן היא ביטלה את החלטתו של אריאל שרון לפרק את ההתנחלויות סביב העיר ג'נין, ובנתה אותן מחדש במסגרת תוכנית שמטרתה לספח את הגדה המערבית ולחסל את הישות הפלסטינית המיוצגת על ידי הרשות הלאומית.
עבד אל חמיד סבור כי הקמפיינים הצבאיים המתמשכים בגדה המערבית, גם אם הם בקנה מידה קטן יותר בהשוואה לפלישות הגדולות, מותירות השפעות הרסניות על הרמה הכלכלית, הביטחונית והפוליטית בנוסף לפגיעה בתשתיות ועקירת הפלסטינים הקמפיינים משמשים כסות להרחבת ההתנחלויות ולערעור והחלשת הרשות הפלסטינית, והוואקום הזה הפוליטיקאי מועסק להעמקת תהליכי הסיפוח והייהוד, באופן שמשרת את התוכנית הפשיסטית שאומצה על ידי ממשלת נתניהו.
הוא מדגיש כי לנוכח המציאות המסוכנת הזו, נראה שיש צורך דחוף להגיע להבנה פנימית פלסטינית שתשים קץ להתנגשויות פנימיות ותאחד את אנשי כל הפלגים הפוליטיים והארגונים החמושים על בסיס הלגיטימיות הפלסטינית.
עבד אל חמיד מסביר כי המשך הסכסוך הפנימי, לאור הירידה הניכרת של ציר ההתנגדות האזורי, מחזק את יכולת הכיבוש להשיג את מטרותיו.
עבד אל חמיד מדגיש כי כריתת הסכם לאומי להפסקת ההתנגדות המזוינת בגדה המערבית, בנסיבות הקשות הללו, אינה פירושה ויתור על זכויות, אלא מייצגת טקטיקה הכרחית לשבש את תוכניות הכיבוש, השגת אחדות פלסטינית והפרויקט הלאומי, וכן לחזק את האיתנות של העם הפלסטיני מול התוכניות הישראליות.
יצירת קרע אנכי ואופקי ביחסי פנים פלסטינים
הסופר והאנליסט הפוליטי עימאד מוסא מזהיר כי ממשלתו של בנימין נתניהו עלולה להרוס את המחנות הפלסטינים בצפון הגדה המערבית באמתלה של "כישלון הרשות הפלסטינית במילוי תפקידה", דבר שיוביל ליצירת קרע אנכי ואופקי בפנים הפנים. יחסי פלסטינים.
מוסא סבור כי צעד זה נועד להסית מחלוקת בין הפלגים הפלסטיניים מחד, ובינם לבין הרשות הפלסטינית מאידך גיסא, מה שנותן לישראל הצדקה להתערבות צבאית עקובה מדם במסווה של מאבק ב"תוהו ובוהו", אשר ישיר מאיים על הפרויקט של מדינה פלסטינית.
מוסא סבור שממשלת בנימין נתניהו מתנהלת בצעדים מכוונים להשגת "ההישג הסופי", שהוא חיסול מוחלט של הסכם אוסלו, שרבים ראו בזמנו בסיס להשגת הסדר מדיני בין הפלסטינים לישראלים.
מוסא סבור שממשלת נתניהו מבקשת להרוס כל תקווה שנותרה לפלסטינים בהקמת מדינתם העצמאית, באמצעות מדיניות שיטתית המבוססת על הרס כל היבטי החיים, במיוחד ברצועת עזה.
מוסא מציין כי נתניהו וממשלתו נוקטים באסטרטגיה המבוססת על השמדה שיטתית של הפלסטינים, בעיקר בעזה, שבשל המצור וההפצצות האינטנסיביות הוחזרה ל"זמנים קדומים", כביטוי להידרדרות. מצב הומניטרי וחי שם.
מוסא סבור שמה שיותר מסוכן מזה הוא ההתעלמות המוחלטת של ממשלת נתניהו מהמשפט ההומניטרי הבינלאומי ומהחלטות האו"ם, ששימשו "תעודת לידה" למדינת ישראל בורות זו ניכרת בהתקפות שפתחה ממשלתו נגד סוכנות הסעד והעבודות של האומות המאוחדות לפליטים פלסטיניים (אונר"א) ובית הדין הפלילי הבינלאומי זה משקף את רצונה של ישראל לחסום כל הליך משפטי שחושף את ההפרות החוזרות ונשנות שלה נגד הפלסטינים.
מוסא מאמין שנתניהו מבקש להפעיל "כוח רך" כדי להשיג את מטרותיו הפוליטיות, על ידי החלפת חליפין בין הפלסטינים בין שתי אפשרויות: הרס ועקירה או כניעה לתנאי ישראל.
מוסא מאשר כי ממשלת נתניהו מכוונת להתרחבות אזורית לכיוון סוריה, במיוחד לאחר ירידת ההשפעה האיראנית והרוסית שם.
מוסא מצפה שישראל תשאף להשיג את "חלק הארי" בכל הסדר מדיני עתידי הקשור לסוריה, מה שיחזק את שליטתה האזורית ויחליש כל כוחות מתחרים.
מוסא מצביע על תפקידו של הממשל האמריקני, ובמיוחד ממשל דונלד טראמפ, בשליטה בשאיפותיו של נתניהו, שכן וושינגטון עשויה להיאלץ לרסן את ישראל, במיוחד לאור השינויים הגדולים המתרחשים במצב הסורי, שלא כולם נמצאים האינטרס של ישראל.
מוסא מאמין כי לעתיד התמורות הללו, ולאיזונים החדשים שהם עלולים להביא, תהיה השפעה ישירה על יכולתו של נתניהו ליישם את תוכניותיו האזוריות.
כוח ואלימות להשגת היעדים האסטרטגיים של ישראל
הסופרת והאנליסטית הפוליטית שרי סמור סבורה שישראל מסתמכת בעיקר על שימוש בכוח ואלימות כדי להשיג את מטרותיה האסטרטגיות, ומסבירה כי מדינת ישראל "התמכרה" לפתרונות צבאיים, גם אם יש אמצעים אחרים להשיג את אותן מטרות.
הוא מציין שגישה זו הייתה ברורה עוד לפני מלחמת 7 באוקטובר 2023, שכן המיליטריזם הפך לתרבות מרכזית בישראל.
סמור מסביר כי ישראל מחפשת לעתים קרובות "חזית חדשה" מיד לאחר סיום כל עימות צבאי, כפי שקרה לאחר נסיגתה מדרום לבנון בשנת 2000, כאשר אינתיפאדת אל-אקצה פרצה לאחר חמישה חודשים בלבד, ומציין כי המערב. הבנק הפך לחזית הבולטת ביותר שישראל מבקשת לכוון אליה סופה של תוקפנותה נגד עזה קרוב, לאור חשיבותה האסטרטגית בפרויקט ההתנחלויות.
סמור סבור כי ישראל פועלת להגברת היכולות של ההתנגדות הפלסטינית בגדה המערבית, במיוחד תנועת חמאס, בטענה שלאחרונה יש נשק ש"שובר את האיזון", אותו הגדיר כ"שגוי ושקרי", כהתנגדות. בגדה המערבית מחזיקה תאים חמושים בנשק קל, היא אינה יכולה בשום אופן לאיים על המאזן הצבאי, תוך שהיא מציינת כי הכיבוש מגיע לעיתים קרובות למבצעי המבצעים במהירות יחסית בשל שליטתו הביטחונית המוחלטת בגדה המערבית.
סמור סבור כי להגזמה של הכיבוש בטענות אלו אין מימד ביטחוני גרידא, אלא בא בהקשר של מציאת תירוצים ליישום תכניות התיישבות חדשות, המעידות כי השלב הבא עשוי לכלול הכנסת טנקים לרחובות הגדה המערבית. ערים, עיירות ומחנות, כחלק ממערכה צבאית רחבה יותר.
סמור מציין כי המערכה הצבאית הישראלית בגדה המערבית אינה דבר חדש, שכן היא נמשכת כבר זמן רב, אך היא עשויה להיות עדה להתרחבות בשלב הבא עם הגידול בהיקף הנשק המשמש.
סמור מציין כי הגדה המערבית כבר סובלת מתנאים קשים, כולל התקפות של מתנחלים הנתמכים על ידי צבא הכיבוש, פיצול גיאוגרפי עקב מחסומים ופלישות חוזרות ונשנות, כמו גם המשבר הכלכלי החונק שפוגע בערים, בכפרים ובמחנות של הגדה המערבית מורחב, הסבל יעמיק.
סמור טוען כי עתידה של הגדה המערבית תלוי במידה רבה בתפקידו של ממשל טראמפ החדש, ותוהה האם ממשל זה ידחוף להרגעת המצב בגדה המערבית, או יתמוך בהרחבת התוקפנות הישראלית נגדו. מציין כי ישראל כפופה להחלטה האמריקנית בהיבטים רבים.
סמור מזהיר כי ישראל מנצלת את השתיקה הבינלאומית ואת חוסר היכולת הערבית והאסלאמית ליישם את תוכניותיה בגדה המערבית ללא הרתעה, ומסבירה כי היעדר לחץ בינלאומי או ערבי יעיל מעודד את המשך הכיבוש, ומזהיר כי הגדה המערבית עשויה להתמודד עם תוקפנות גדולה, במיוחד עם היעדר תמיכה מכל מפלגה זירה נוספת של התנגדות.
פלישות רחבות עשויות להיות ממוקדות באזורים ספציפיים
הסופר והאנליסט הפוליטי סאמר ענבתאווי מאשר כי המטרה העיקרית של ממשלת ישראל הימנית הקיצונית בראשות בנימין נתניהו היא הרחבת שליטה מלאה על הגדה המערבית, מה שמעיד על כך שהמטרה הזו הייתה קיימת לפני התוקפנות הישראלית האחרונה ברצועת עזה.
ענבתאווי מסביר כי פרויקט השליטה בגדה המערבית היה חלק מההבנות בין נתניהו לשותפיו לממשלה, כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', שכן תוכניותיהם כללו חיסול ההתנגדות הפלסטינית בגדה המערבית, תמיכה במתנחלים ו להרחיב את השפעתם.
ענבתאווי מציין כי המלחמה העקובה מדם שפתחה ישראל בעזה לאחר ה-7 באוקטובר שינתה זמנית את סדרי העדיפויות של ממשלת ישראל, שכן ההתמקדות הייתה ברצועת עזה, אולם למרות זאת, שאיפות ההתנחלויות ותוכנית ההתנחלות בגדה המערבית לא להפסיק, גם אם הם ירדו מעט.
ענבתאווי מסביר כי הכיבוש מתמקד כעת בגדה המערבית במספר צירים, כאשר החשוב שבהם הוא הכוונת ההתנגדות בצפון הגדה המערבית, במיוחד לאחר שההתנגדות הפכה מאורגנת ויעילה יותר, והצליחה לבצע פעולות ש הסבה אבדות מוחשיות לצבא ולמתנחלים הישראלים. הכיבוש מבקש גם למגר את ההתנגדות לפני שהיא תתרחב והפכה למשפיעה יותר על כדור הארץ.
ענבתאווי מסביר כי ישראל רואה במחנות הפלסטינים סמל של עדות לנכבה וזכות השיבה, בנוסף להיותה בסיס בסיסי להתנגדות לכן, ישראל מנסה לכוון ישירות את המחנות כחלק מניסיונותיה לפרק את המחנות מבנה חברתי וסמלי של התנגדות.
ענבתאווי סבור שישראל מקדמת טענות מוגזמות לגבי יכולות ההתנגדות בגדה המערבית, ואין ראיות ברורות לחלק מההאשמות הללו, שכן מסעות התעמולה הללו מטרתם למצוא הצדקה לקבל כל מבצע צבאי עתידי בתואנה של לחימה איום לכאורה.
לגבי פעולות צבאיות אפשריות, ענבתאווי מאשר שהכיבוש עשוי לנקוט בפלישות בקנה מידה גדול, אך פעולות אלו עשויות להיות ממוקדות באזורים ספציפיים.
ענבתאווי מסביר כי המטרה העיקרית תהיה למקד את תשתית ההתנגדות, בנוסף לחממה הפופולרית שלה, במטרה לערער את יכולתה להמשיך.
ענבתאווי טוען כי לפעולות צבאיות מסוג זה יהיו השלכות חמורות על הגדה המערבית, בעיקר מבחינה כלכלית, שכן הן יובילו לסגירת כבישים ולהקמת מחסומים צבאיים נוספים, אשר יגבירו את קשיי התנועה של אזרחים, בעיקר עובדים, ויסבכו. חיי היומיום.
ענבתאווי מציין כי התקפות חוזרות ונשנות של מתנחלים הנתמכים על ידי צבא הכיבוש על כפרים פלסטינים וגידולים חקלאיים יגדלו כחלק מהניסיונות להקים "מדינת מתנחלים" בגדה המערבית.
ענבתאווי מזהיר כי ישראל פועלת לספח 60% מאדמות הגדה המערבית תחת מה שמכונה "מדינת יהודה ושומרון", שכן תוכנית זו כוללת עקירת פלסטינים מאדמותיהם בדרכים וולונטריות או כפויות, על ידי הסלמה של לחצים כלכליים וחיים על אוֹתָם.
הוא מדגיש כי מדיניות זו מטרתה ליישם את פרויקט ההתיישבות הישראלי, התואם את האידיאולוגיה המתרחבת של הממשלה הנוכחית.
ענבתאווי מדגיש כי הקרב הבא יהיה בגדה המערבית, שם שואפת ישראל לכפות עובדה מוגמרת חדשה, לרבות הפיכת הגדה המערבית למרכז להתיישבות יהודית מלאה והכרזה על ריבונות עליה.
