ייהוד את ירושלים

ההפחדה על יהוד ירושלים לא פסקה מאז היום הראשון לכיבוש מזרח ירושלים.כאשר מזרח העיר נכבש בשנת 1967, הנחה משה דיין הציוני בתמיכת ראשי הכיבוש את המהנדסים ו. מתכננים לעבוד על יצירת מציאות חדשה בירושלים לטובת היהודים. תוך ימים ספורים לאחר הכיבוש נהרס כל הרובע המרוקאי בעיר העתיקה בירושלים, קרוב לאלף אזרחים ערבים גורשו מבתיהם, הוקמה כיכר חומת אל-בוראק ושטח של 17,700 דונם של הוחרמו קרקעות, על פי המדיניות הישראלית שמטרתה לשלוט על שטח האדמה הגדול ביותר האפשרי עם מספר קטן יותר של תושבים ערבים.

כשגולדה מאיר נכנסה לאחר כיבוש ירושלים בשנת 67 לספירה, גולדה וכל שריה הלכו מאחורי הרבנים בוכים יחפים כשהם הולכים לכיוון חומת אל-בוראק, אותה הם מכנים הכותל המערבי במזרח ירושלים. וזה היה ובעקבותיו פירוק מועצת עיריית ירושלים וסיפוחה לעיריית מערב ירושלים.הכיבוש, לאחר כיבוש העיר ירושלים, פנה לחקיקת חוקים שמטרתם לזרז את ייהוד ושליטה בירושלים.

הכיבוש הצליח לכפות את שליטתו על עיר הקודש ע"י החרמת בתים של ירושלמים ותפיסת אדמותיו בתואנות שווא, כמו רכוש הנפקדים ואחרים. המבקר בעיר רואה את היקף ההרס שפקד את העיר שווקיה ריקים, דלתות החנויות בעיר נפתחות בבוקר ונסגרות בערב ללא השגת פעילות מסחרית מועילה על בעליהם ואין מי שיעביר שווקים אלו לאור ההתנכלויות של הכיבוש.הכיבוש הצליח לכוון את תנועת המסחר אל מחוץ לעיר, והאזרח הירושלמי מצא את מבוקשו מחוץ לשווקים הישנים של ירושלים, דווקא בערים הקרובות לירושלים כמו בית לחם ורמאללה, וזה נגרם. על ידי חסימת כניסת הירושלמים לקניות בסמטאות העיר העתיקה הוטלו הגבלות על עמידה בתורים, והוטלו קנסות כבדים על מי שהחנה את רכבם בכניסות לעיר העתיקה.

ישראל ניצלה את נוכחותה הביטחונית בירושלים כדי להפעיל את השפעתה בירושלים ובסביבתה, אך בשנים האחרונות הסלימה תפיסת מקומות דתיים ואתרים ארכיאולוגיים אסלאמיים, כמו ניסיונות הכיבוש לחלץ בית קברות בסביבת מסגד אל-אקצא. ומקומות דתיים נוספים, והמדינה הכובשת ביקשה לשמר את תוכניותיה באמצעות חיזוק נוכחות המתנחלים והצעת תמריצים כספיים והקמתם בירושלים על חשבון האוכלוסייה הילידית. הרעיון של מדינת הישות היה להקים התיישבות מרכזי אוכלוסייה בסביבת עיר הקודש ומקשרים אותם עם כבישים עוקפים פנימיים וחיצוניים, כדי לבודד אותם מעומקם הפלסטיני תחילה, ושנית לבודדם מהכפרים הירושלמיים הסמוכים כמו אל-עזריה ואבו דיס אל-ראם ועוד. כפרים פלסטינים, שהיו קשורים אליו מינהלית, וממשלת הכיבוש מנסים לשנות את המצפן לעבר מגמות הקשורות למימד הדתי המקראי, וכי ירושלים היא עיר דוד ובירת ממלכתם הדרומית לאחר הנביא שלמה.

לציונות הדתית לא אכפת ממה שנאמר על פסול התיאור התנ"כי שלהם על העיר ירושלים, ועל השקר של מה שהתורה הביאה לזכאותם לירושלים. שהמתנחלים יפלילו את זכויות הפלסטינים בירושלים ושלה. למרות זאת, האזרח הירושלמי איתן מול הרוחות העזות, בנוסף להידרדרות מצבו הכלכלי והפיננסי, הוא עדיין נאחז באדמתו ומגן על ביתו בכל האמצעים העומדים לרשותו.