לאחר שהרוויחו רווחים עצומים מדלקים מאובנים במשך עשרות שנים, מדינות המפרץ מכוונות כעת למימן ירוק כחלק מהרצון המוצהר שלהן להאיר את הכלכלות שלהן.

ערב הסעודית, איחוד האמירויות והסולטנות של עומאן משקיעות רבות בדלק הזה בזמן שהן מחפשות מקורות הכנסה חלופיים מנפט וגז.

"מדינות המפרץ שואפות להוביל את שוק המימן העולמי", אומר המומחה קארים אל-ג'נדי מהמכון למחקרים "צ'טהם האוס" הלונדוני.

"הם רואים במימן ירוק חיוני מכיוון שהוא מאפשר להם להישאר מעצמות אנרגיה עיקריות ולשמור על השפעתם כשהביקוש לדלקים מאובנים יורד", אמר ל-AFP.

בניגוד למימן, שמופק מדלקים מאובנים מזהמים ועדיין נמצא בשימוש נרחב, מימן ירוק מופק ממים תוך שימוש באנרגיות מתחדשות כמו רוח, שמש וכוח הידרו.

עם זאת, הדלק הנקי הזה, המהווה כיום פחות מ-1% מכלל ייצור המימן, עדיין אינו בר-קיימא מסחרית ודורש גידול מסיבי במקורות אנרגיה מתחדשים, תהליך שעשוי להימשך שנים.

בעוד שדלקים מאובנים מייצרים גזי חממה, מימן ירוק פולט רק אדי מים. השימוש בו מקודם במגזרים המזהמים ביותר כמו תחבורה, ספנות ותעשיית הפלדה.

הודות להון ההשקעות העצום שלה, סעודיה, יצואנית הנפט הגדולה בעולם, בונה את מפעל הפקת המימן הירוק הגדול בעולם בעיר העתידית הענקית Neom בצפון מערב הממלכה, שיעלה 500 מיליארד דולר.

המפעל בשווי 8.4 מיליארד דולר ישלב אנרגיית רוח ושמש כדי לייצר עד 600 טון מימן ירוק ליום עד סוף 2026, לפי הרשויות.

ביולי אישרה איחוד האמירויות הערביות, שתארח את ועידת האקלים של האו"ם (COP28) בהמשך השנה, אסטרטגיית מימן שמטרתה לייצר 1.4 מיליון טונות מטריות של מימן בשנה עד 2031, מה שהופך אותה לאחת מעשר המדינות המובילות לייצור מימן. .

חנן בלאלה, סגן נשיא ענקית הנפט האמירתית ADNOC, מאמין ש"מימן יהווה דלק בסיסי למעבר לאנרגיה נקייה", ומתאר אותו כ"שלוחה טבעית" של החברה.

"איחוד האמירויות נמצאות בעמדה טובה להפיק מכך תועלת", אמרה ל-AFP.

עם זאת, נראה כי סולטנות עומאן, המדורגת מאחור מבחינת ייצור דלק מאובנים בהשוואה לשכנותיה, מוכנה להוביל את מירוץ המימן הנקי במפרץ. עד סוף העשור, היא תהפוך ליצואנית המימן הירוק השישית בגודלה בעולם והראשונה במזרח התיכון, לפי דו"ח של סוכנות האנרגיה הבינלאומית שפורסם ביוני.

הסולטנות שואפת לייצר לפחות מיליון טון מימן ירוק מדי שנה עד 2030, ועד 8.5 מיליון טון עד 2050, "שיהיה גדול מסך הביקוש הנוכחי למימן באירופה", על פי הסוכנות.

לפי חברת הענק לביקורת פיננסית, Deloitte, מדינות המזרח התיכון, בעיקר מדינות המפרץ, יובילו את סחר המימן העולמי בטווח הקצר, על ידי ייצוא מחצית מהייצור המקומי שלהן עד 2030.

עד שנת 2050, מדינות צפון אפריקה ואוסטרליה צפויות להיות הפרודוקטיביות ביותר, אם כי מדינות המפרץ יישארו "ייצוא מובילות", לפי דו"ח החברה שפורסם ביוני.

השקעה במימן ירוק לא מנעה את הרחבת פרויקטי הנפט והגז, מכיוון שגם לאיחוד האמירויות וגם לסעודיה יש תוכניות לפתח את תעשיות הפחמימנים שלהן.

מומחים מצפים שמדינות המפרץ יצטרכו שנים כדי להיות מסוגלות לייצר מימן ירוק בעלות תחרותית עם דלקים מאובנים.
בעוד שעלות האנרגיה המתחדשת ירדה הודות להתקדמות הטכנולוגיה, עדיין לא ניתן להפיק ממנה מימן ירוק בצורה רווחית.

"מדינות המפרץ יתמקדו במקסום מכירות הפחמימנים למשך זמן רב ככל האפשר", אמרה עיישה אל-סוראיהי, חוקרת עמית במכון המזרח התיכון באוניברסיטה הלאומית של סינגפור.

"ידרשו שנים של ניסוי וטעייה עד שהמימן הירוק יהפוך לסחורה מסחרית", היא אומרת, ומציינת כי "זה יכול להיות הדלק החדש של העתיד" ברגע שהטכנולוגיה תתבגר והעלויות ירדו.

גם הדרישה למימן עדיין לא ברורה.

עם זאת, מדינות המפרץ מספקות זה מכבר למדינות אסיה התלויות ביבוא לצרכי האנרגיה שלהן, כמו יפן ודרום קוריאה, שמתכננות להשתמש במימן ירוק באסטרטגיות שחרור הפחמן שלהן.

ושר איחוד האמירויות לשינויי אקלים וסביבה, עבדאללה אל-נואימי, מזהיר כי "התשתית הנוכחית להובלת מימן אינה מספקת ותדרוש השקעות אדירות כדי לשנות אותה".

"הזמן הנדרש כדי לפתור את האתגרים העומדים בפני מימן (ירוק) הוא ארוך מאוד", אמר ל-AFP.