האסיר אוסמה אל-אשקר... שר החוץ בבתי הכלא של הכיבוש הישראלי

הייתי המום ממאות המכתבים שכתב האסיר הפלסטיני אוסאמה אל-אשקר, במהלך שלוש עשרה שנים, ונשלחו לכל חלקי העולם, במסגרת יוזמה יצירתית לפרויקט של התכתבות ותקשורת בין אסירים בפנים. בתי כלא ואנשים יצירתיים של העם הפלסטיני, אינטלקטואלים, סופרים, פרופסורים באוניברסיטאות וסטודנטים. התכתבות עם אישים מחוץ למדינה לרבות אישים ערבים ובינלאומיים, זכויות עממיות, רשמיות וזכויות אדם, ומחזיקי פרסים בינלאומיים, שגרירויות וקונסולים, ראשי ערים , אמנים ואנשי תקשורת, עמותות, מוסדות ואנשי עסקים, ועדות נוער ותנועות ורבים רבים אחרים, מסרים ששמים את נושא האסירים וזכויותיהם לפני כולם כנושא הומניטרי עולמי, ומתוך אחריות הקהילה הבינלאומית וכל האנשים החופשיים והמכובדים בעולם.

אף אחד לא יעלה על דעתו שאסיר שהיה כלוא יוכל לבצע את העבודה והמאמץ הרב הזה מתוך הכלא הציוני, מה גם שסבל רבות בחיפוש אחר דרך להשיג את המכתבים האלה הנתונים להחרמה, העמדה לדין וחיפוש. , אז הוא נקט באמצעים סודיים רבים על מנת שיראו את האור ויגיעו לבעליהם. בכל מקום הוא נשאר ער כל הלילה כותב, אוסף שמות שעליהם הוא קורא או רואה בטלוויזיה מהאנשים המשפיעים בחיים הפוליטיים, הספרותיים והחברתיים , לכתוב להם ברגשותיו הכנים, נחוש לשבור מחסומים וגטאות, ושכל העולם יהיה ערני לסיבת השבוי וסבלו בהשתתפות במילוי תפקידו הגנה על זכות האסירים לחירות, לכבוד ול חַיִים.

האסיר אוסאמה אל-אשקר, תושב הכפר סיידה שבמחוז טול-כרם, נעצר בשנת 2002 במהלך אינתיפאדת אל-אקצא, ונידון לשמונה מאסרי עולם וחמישים שנות מאסר. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטה בכלא. השיג תואר ראשון ושני בתוך האקדמיה לכלא, שנבנתה על ידי האסירים ברצונם ובנחישותם ללמוד וללמד, ולאתגר צעדים ישראליים שרירותיים על ידי שלילת השכלה של אסירים, אסף אוסאמה את מכתביו בספר שיצא לאחרונה בשם ( מכתבים ששברו את השרשרת), אותם תיאר האסיר הנאבק מרואן אל-ברגותי כספר שבו אוסאמה מביע את סירובו להיכנע לזמן הקולוניאלי, ואת התעקשותו לשחרר את הזמן הזה מההגבלות, כדי לאשר שהאסיר אינו מסוגל של כדי לשבור את רצונו המוצק ואמונתו העמוקה בבלתי נמנע של ניצחון וחירות, כתיבה בבתי כלא היא מימוש החופש והיא סוג של התנגדות למעצר.

איך יכול להיות שהאסיר אוסאמה אל-אשקר נוכח פה ושם? אנו שומעים אותו בכל הפלטפורמות והמקומות, פונה לאנשים, עמים ואומות, שואל אותם שאלות של אמנציפציה והצלה מציפורני הכלא וההגבלות, וממערכות של עבדות, שליטה ותוכניות גזעניות. אוסמה בעולם הזה ובעולם הבא הפך להיות. קולו, ידו, ליבו, העט והכנפיים שלו, שהעבירו את המסרים הללו לכל האנשים. ללא מנאר, המסרים הללו לא היו. אישה פלסטינית נועזת ואמיצה, השומרת על חלום החופש, החלום של גברים גיבורים. היא ניפצה את אורות החיים הכבדים כדי לומר לו: החיים כולם שלך, חייך הם השאר, הלוחם לא נעדר או קבור בשכחה, הלוחם נוכח עם עמו, אהוביו וחבריו , הלוחם הוא הנשמה, והרוח שלך, הו אוסאמה, איתנו בכל מקום שאתה נמצא.

מי שקורא את ההודעות של אוסמה מגלה שהוא מתנגש עם התרבות והמודעות שלו עם הכלא ואכזריותו, מממש את עצמו, מסרב להיקלט בכלא או להפוך אותו לגוויה ללא רצון והחלטה. הגוף שלי בכלא, אבל הנפש שלי הרוח בחוץ, משתתפת בקרבות המתמשכים של עמי למען חופש ועצמאות, גם אם אנחנו בבתי כלא. פלסטין היא כלא גדול. אנחנו קיימים, והם לא יוכלו לגרש אותנו, להכניע אותנו ולרסק את קיומנו הנצחי. הארץ המבורכת הזו.

אוסאמה אל-אשקר, הלוחם, האסיר והדיפלומט, ממלא את כל התפקידים, משלב בין המילה לבין ההתנגדות, הפוליטיקאי, הלוחם והאינטלקטואל. יחד עם ארוסתו, מנאר חלאווי, הקים משרד חוץ עניינים בבתי הכלא של הכיבוש, ממשלה פלסטינית ריבונית מאחורי סורג ובריח, כך שהמאמצים שלהם הגיעו לכל הצדדים, אפילו למערכת המשפט ולגורל, מסרים מרשימים בדעת הקהל האזורית והבינלאומית, היא מסבירה את החשיבות של עמידה לתמיכה והסברה בנושא של אסירים כמטרה הומניטרית ולאומית, מסרים המכילים שיח משחרר, הומני וזכויות אדם, החושפים את הפשיזם של הכיבוש, פשעיו ותוקפנותו המתמשכת נגד הצדק, ערכים ועקרונות אנושיים, מסרים המעמידים לדין את הכובשים. והפושעים שלהם, ולהעמיד את העולם לפני האחריות המוסרית שלו לתמוך בזכויות העם הפלסטיני הוגן.

כל מי שקיבל את ההודעות התערערה ברגשותיו. הם קמו מחדרי השינה והמשרדים ומשגרת החיים המשעממת. יש כאלה שהגיעו אליהם ממעמקים הרחוקים, ירדו עליהם כמו התגלות, דפקו על הקירות של מצפונם ואמר להם: עכשיו קראו והאירו אוסמה לקח אותם למקום שבו הם צריכים להיות, חלקם דבריו ותגובותיו הופרעו לאחר שגילה שהוא לא יודע שיש קברים הנקראים בתי סוהר ציוניים, ש כמה אסירים מבלים בהם יותר מארבעים שנה, ושכל הרטוריקה שכתבו אינטלקטואלים, תיאורטיקנים ומשפטנים לא הרסה חומה או עקרה יישוב, ולא החזירה אסיר חי למולדתו ולמשפחתו. מה זה הגדול הזה. דיו שלא שחרר אדם והוביל אותו לאזור של תקווה וודאות? תן לרומן ולסיבה להיות פלסטין, שמתנגשת בגוף ובמחשבה, והתנגדות היא הגיבור היחיד שלנו בפרקי הספרות שלנו, השיח שלנו ושפתנו, עד שהחופש המקיף יושלם בסיום הדיבור.

מכתביו של האסיר אוסמה אל-אשקר הם חלק מהתרבות, הספרות, הניסיון והמורשת של תנועת השבויים הפלסטינית, וחלק איכותי מספרות האדם לשחרור בינלאומי, לצד מכתבים, כתבים ותוצרים של הוגים ולוחמים בינלאומיים. עמד מול אי-צדק וקולוניאליזם, מאבו פיראס אל-חמדאני ועד גראמשי, דוסטויבסקי, נזם היקמת ופאבלו נרודה, אחמד פואד נגם, נלסון מדנילה, לורקה, מוזאפר אל-נואב, סוהא בשארה, מוין בסיסו, מחמוד דרוויש, תאופי. זיאד, חנה אבו חנא, סמיג' אל קאסם, חליל ביידס, גווארה, יוליוס פוצ'יק, עבד אלרחמן מוניף, אל-טאהר בנג'לון, סנאללה איברהים ורבים אחרים ששחררו את הכתיבה בכלא מהכאב והדיכוי שלה להפוך לתיאולוגיה ו שיטה לשחרור מתחת למקלות הגיליוטינה.

הודעותיו של האסיר אוסאמה אל-אשקר הגיעו לכולם, והוא קיבל תגובות להודעות אלו, חלקם אמרו כי השמחה בכלא היא הנשק החזק ביותר בהתנגדות לאויב, וכי עם הדוגמה שלך אמונתנו בפלסטין והגאווה במדינה. מאבק לוחמיה מתחזק, וחלקם אמרו: אסירים פלסטינים מצוררים על סוהריהם, ומספקים לנו את כל האמצעים של כוח ויציבות ובין התגובות היו אלה שאמרו שהמסרים של אוסאמה, ככל שהם שימחו ופגעו בי. אותי, לא רק נשאו דברי שבח, הערכה ועידוד, ככל שנשאו אחריות עליי לפנות אלינו האסירים, אחרים אמרו: אתם ההכרח שמחדד את נפשנו, והסטנדרט לפיו אנו מגיבים לכל חירום וזר ועמדותיכם הן שמשמרות את הקבועים שלנו ואת הזהות שלנו, את המסגרת והמהות שלה מול כל האסטרטגיות של ביטול, גלות וחיסול, ויש שכתבו שהאסירים הדומים יותר לפלסטין הפכו בתי סוהר למכונים. , אוניברסיטאות, ובית ספר למאבק ויצירתיות כדי שלכלא יהיה טעם אחר, מה שהופך ממרירות חלומות ורודים על חופש, מולדת ואהבה, ועל מערכת היחסים האנושית עם האדמה והאדם.

כל מי שקורא את הודעותיו של אוסמה אל-אשקר מרגיש את לבו ומוחו להבין איך האהבה מנצחת את האין ואת המוות ומחדשת חיים בנשמות עקשניות. מהו הלב הזה שזורם ונשפך ליקום באהבה יומם ולילה ומנצח את החושך של עריצים? הוא הופך לצבא, לקדוש מעונה, לשיר ואקדח. אוסאמה שיחרר, במסריו, את כל אלו הכלואים בחיים כשהחיים חסרי משמעות וערך אנושי אצילי, וכפי שאמר הפילוסוף סארטר: כתיבה היא מעשה הטומן בחובו כמות גדולה של חופש הוא נכלל על ידי ספר או קבוצת סופרים, כדי שנוכל לראות בסופרים כנביאי המהפכות ומבשרי מאבקיהם.

תודה לשר החוץ בבתי הכלא של הכיבוש הציוני, אוסאמה אל-אשקר, ולארוסתו מנאר חלאווי, כשם שהמכתבים הללו הצליחו לפתוח את דלתות בתי הסוהר הסגורים, הלוואי ויפתחו את דלתות השתיקה ו שתיקה, ולכל קורא שקיבל הודעה יהיה אגרוף, מכוש, גרזן, צליל ידני והתעוררות של כעס.