אל תחכו לתוצאות הפגישה בקהיר, כי היא תפיק רק תמונות זיכרון

נכון שהגעתם של הכוחות הקיצוניים והאנטי-ערביים ביותר בקשת הפוליטית הציונית, ובראשם נתניהו, בן גביאר, סמוטריץ', לשלטון בישות הישראלית לאחר הבחירות המוקדמות האחרונות לכנסת, וההסלמה חסרת התקדים של הבחירות האחרונות לכנסת. תקיפה חריפה נגד העם הפלסטיני, אדמה וקדושה, החיתה את השיחה בנושא השבת האחדות הלאומית וסיום הפילוג הפלסטיני, היא עלתה על הפרק כדרישה עממית להתמודד עם זכויות השלב החדש והמסוכן שבו המטרה הפלסטינית נכנסה.

אך השאלה המתעוררת בדחיפות היא כיצד לסיים את הפילוג ולהחזיר את האחדות הלאומית לאור פערי האינטרסים והחזונות בין הכוחות המשתתפים בדיאלוג וחוסר היכולת להגיע לתכנית מינימלית עליה הסכימו כל הצדדים לפני כינוס מפגשי הדיאלוג?!.
מהות הבעיה היא שפגישות הפיוס מתקיימות מבלי שקדם לה הסכם מדיני, מה שהופך אותו לדיאלוג חירש במקרה הטוב.

במילים אחרות, הבעיה של מפגשי ההידברות הלאומיים היא שהם מתקיימים מבלי שהצדדים המשתתפים משוכנעים בחשיבות המאבק להשבת האחדות, אלא כדי לספק חלק מהמפלגות הערביות והאזוריות.

לכן, כל הכוחות המשתתפים בו מתעלמים מעובדה חשובה, והיא שהסיבה האמיתית שהובילה לחלוקת הזירה הפלסטינית לשני מחנות היא הסכם אוסלו, והצורך לבטלו או לגרוע ממנו כתנאי ל החזרת האחדות הלאומית והגעה להסכם פיוס.

הסכמי אוסלו והקמתה של רשות פלסטינית לאחר מכן הביאו להתגבשותן של שתי גישות סותרות בזירה הפלסטינית, שאחת מהן סבורה ששיקום זכויות הפלסטינים מתבצע באמצעות סיפוק מה שנקרא לגיטימציה בינלאומית ויישום מה כונה פתרון שתי המדינות, וגישה נוספת המאמינה בהתנגדות כאפשרות היחידה להחזיר את הזכויות הללו.

מאחר והפער הוא עמוק ורחב בין שתי הגישות לשתי התכניות, השבת האחדות הלאומית יכולה להתבצע רק במקרה אחד, שהוא נטישת אחד משני הצדדים לתוכניתו לטובת תוכניתו של האחר. מפלגה.

כלומר, אם רשות אוסלו תנטוש את תכניתה ותאמץ את תכנית ההתנגדות, או להיפך, אם ההתנגדות תנטוש את תכניתה ותאמץ את תכנית הרשות.

כל עוד מדובר בחוסר אפשרות פוליטי, הצלחת הדיאלוג והשבת האחדות הלאומית היא, למרבה הצער, חוסר אפשרות פוליטי ובזבוז זמן, ולא ייגרמו ממנה אלא תמונות זיכרון.