פגישת מזכירים ומעצר פוליטי

לאחר תקופת ההפיכה של חמאס ברצועת עזה ביוני 2007, והקדרים ומנהיגי תנועת הפת"ח נרצחו ונעצרו, נשמעו קולות הקוראים לחמאס לשחרר את העצורים הפוליטיים, כלומר הפתחיסטים. חמאס הגיב על ידי מספר מנהיגיו, ביניהם איסמעיל הנייה ומחמוד כי אין כל הנאשמים הפוליטיים שם ומחמוד הפוליטית כי אין חשודים פוליטיים. . נזכרתי בזה כששמעתי בימים אלה מקורות רשמיים בגדה אומרים שאין אסירים פוליטיים בגדה.

אסיר פוליטי הוא אסיר מצפון ויש לו זכויות ופריבילגיות, לכן המשטרים השולטים במדינות העולם השלישי, ואנחנו ביניהם, ואפילו בכמה מדינות הרואות עצמן בין המדינות המתורבתות, מסרבים להחיל שם תואר זה על יריביהם ולהקנות להם תארים שונים, ובראשם האשמה בטרור! מה שאני מתכוון לומר הוא ששלילת המעמד של אסיר פוליטי אינה מוגבלת למקרה הפלסטיני, אלא מתפשטת למדינות רבות, כי שירותי הביטחון בכל המדינות "מתייחסים לשיח' אחד".

לפני שאגע בסוגיית המעצר המדיני בזירה הפלסטינית, ברצוני להתייחס להזמנתו של הנשיא אבו מאזן למזכירי הפלגים הפלסטיניים לקיים פגישה דחופה, וכי קריאה זו באה בעקבות הפיגוע הישראלי במחנה ג'נין, הרג 12 אזרחים, פצע עשרות, הרס רשתות ומערכות חשמל, ובכלל זה, הרס מבנים וכלי מים. מסביבו וכולם עומדים יחד בשוחה אחת, ושזו מטרת הפגישה בקהיר.

זאת בתיאוריה ומבוססת על המסקנה ההגיונית שיש לצפות לה אם מניחים שהקריאה עצמה באה בהקשר של היגיון ומציאות.

אני לא רוצה לדון באפקטיביות ובהיקף הנוכחות השטחית של חלק מחברי המסגרת הזו, הנקראת מזכירי הסיעות, וגם לא בתקפותו או בתוקפו של התואר הזה, אם כי יש שיאמרו, בצדק, שרבים מאלו הנושאים את התואר הזה נמצאים היום מחוץ להקשר הזמני, המרחבי והמאבקי עם כל הכבוד להם, שאנחנו מאמינים שאנחנו לא שוללים את ההיסטוריה שלהם, אבל אנחנו לא שוללים את ההיסטוריה שלהם. הכוח לקבל החלטות הרות גורל הקשורות לנושא. ואני חוזר וחוזר על מה שאמרתי, כלומר שהדיבור הזה הוא על חלק, לא על כולם.

הפיגוע במחנה ג'נין ומה שנבע ממנו הוא פשע מלחמה בכל קנה מידה, והתגובה אליו חייבת להיות תגובה מסיבית ומהדהדת באותה רמה של הפיגוע, כדי להבטיח לעמנו שאנחנו לא טרף קל למשוגעי הכיבוש שאוהבים לרקוד על שרידי פלסטינים מתים או שפיכות דמם כמו בן ג'אף סמוטריץ'. האם התגובה הזו היא מה שהנשיא רצה? האם המסגרת של מזכירי הסיעות היא המסגרת והכתובת האמיתית לתגובה כזו? את התשובה אני משאיר כאן לקורא.

ואם נניח לצורך הטיעון שהנשיא באמת רצה שכולם ייקחו על עצמם את האחריות הלאומית הגורלית שלו, אז זה מחייב אותנו להניח שכל אחד, ממשלה ואופוזיציה, כל אחד מהצד שלו, עושה כל מאמץ כדי לנקות את האוויר וליצור תנאים בריאים המספקים הזדמנות להצלחת הפגישה הזו.

אפשר לדמיין את הלחץ הפוליטי והפיננסי המופעל על ההנהגה הפלסטינית בגדה המערבית ואת הסחטנות שהיא נתונה במסגרת מה שמכונה "תמיכה בטרור". עם זאת, אני סבור שחלק מהפעולות שנקטה הרשות בגדה המערבית לא היו הכרחיים ולא תרמו ליצירת התנאים להצלחת ישיבת המזכירים. אני לא חושב שמישהו יכול להגן על מעצרם של חברי מועצת התלמידים או מטיף בשנות השבעים לחייהם, או על סירובם של שירותי ביטחון מסוימים ליישם החלטות בית המשפט לשחרור עצורים, או על המשך מעצרם של לוחמים שנשאו נשק בשיא הפיגוע במחנה ג'נין, והיו הבטחות לשחררם מיד לאחר סיום ביקור הנשיא במחנה.

מהדוכן הזה אני קורא לא לחזור על האמירה שאין עצורים פוליטיים ולשחרר את השייח' מוסטפא אבו עררה וכל הפעילים העצורים בבתי הכלא של הרשות, תוך התחייבותם להפסיק בשלב זה כל פעולות הסותרות את המדיניות הרשמית של הרשות.

יחד עם זאת, אני קורא לכל הסיעות החולקות על גישת הרשות להקפיא את כל הפעילויות שאינן עולות בקנה אחד עם גישה זו על מנת לספק את האווירה הבריאה הדרושה להצלחת ישיבת המזכירות ב-30 לחודש זה.

למרות כל האמור לעיל, אני מאשר שאני שייך לאלה שלא משלים את עצמם ולא מצפים שפגישת קהיר תצא עם משהו חדש. לחזור על אותה עבודה, להשתמש באותם כלים ושיטות ולצפות לתוצאות שונות זה טיפשי כשלעצמו. צפינו שוב ושוב בסרט הזה וצפינו בפגישות, במחמאות, בנשפים ובנאומים הגרנדיוזיים, שבסופו של דבר לא הובילו לכלום. המונח תיירות פוליטית הפך למטבע נפוץ, ועניין פגישות הפרוטוקול העונתיות הללו הפך עבור חלקם להזדמנות לטיולי הבראה ולפסטיבל שמספק את רצונם של אחרים להרגיש שהוא עדיין נוכח.

אני מקווה שהפגישה בקהיר תצא עם נתונים חיוביים חדשים שיאכזבו את כל הפסימיים כמוני ויוכיחו שהפעם אנחנו שונים ממה שהיינו תמיד בעבר, ושהעדפנו את האינטרס של המדינה והעם על פני אינטרסים סיעתיים ופרטניים צרים.
[email protected]