מי יפסיק את האלימות ויגן על העם?

האלימות יצאה מכלל שליטה בשטחים הפלסטיניים הכבושים (זהו המונח שבקהילה הבינלאומית נהוג לכנות בו את הגדה המערבית, רצועת עזה ומזרח ירושלים). האלימות יצאה מכלל שליטה גם בחברה הערבית בישראל, אך מסיבות אחרות לגמרי. ישראל הרשמית טוענת שהשליחה המסיבית של כוחות צה״ל ושב"כ לגדה המערבית היא תגובתה לאלימות הפלסטינית, כדי לטפל בטרור הפלסטיני המשתולל נגד ישראלים בכבישים סביב ההתנחלויות. הפלסטינים טוענים שככל שהדיכוי שלהם מידי צה״ל ואלימות המתנחלים נגדם מתגברים, פלסטינים רבים יותר מתגייסים להתנגדות אלימה נגד הכיבוש. מעשי ההתנגדות של הפלסטינים כוללים פעולות פרטניות נגד מתנחלים או חיילים וכן תאים חמושים מאורגנים המנסים להגן מפני פלישות צבאיות ישראליות למחנות פליטים, לכפרים פלסטיניים, לעיירות ולערים פלסטיניות, במיוחד באזורי ג׳נין ונבלוס. הפלסטינים נלחמים בנשק בניסיון להשיב מלחמה נגד צה''ל, אך אם נודה באמת, לפלסטינים אין יכולת הגנה של ממש, לא מפני האלימות הקשה של מתנחלים ולא מפני כוחות הצבא הישראלי האדיר. לכוחות הביטחון הפלסטיניים, שהם הגוף המעסיק הגדול ביותר של פלסטינים ברשות הפלסטינית, אין שום יכולת לספק הגנה לאזרחים פלסטינים. כוחות הביטחון הפלסטיניים אינם יכולים אפילו להגן על עצמם במקרה שכוחות הביטחון הישראליים יחליטו לעצור מאנשיהם או לירות בהם. אף פלסטיני היום אינו מרגיש בטוח, אף הורה פלסטיני אינו יכול להגן על ילדיו, ואף פלסטיני אינו יכול להגן על רכושו, כפי שהוכיחו הפוגרומים שעשו מתנחלים משולחי רסן בשבועות האחרונים בעשרות כפרים ברחבי הגדה המערבית. 

רמת האלימות כלפי פלסטינים גאתה כל כך עד כי רוב הפלסטינים הגיעו היום לנקודה שבה הם תומכים בשימוש באלימות נגד ישראלים. אנחנו בנקודת רתיחה חדשה, שבה המצב כולו עלול לצאת לגמרי משליטה. תרחיש הספירלה של אלימות הוא בדיוק האסטרטגיה שתכננו ועודדו הגורמים היותר ימניים בממשלת ישראל ממפלגת הציונות הדתית וממפלגת עוצמה יהודית, בהנהגת העומדים בראש המפלגות הללו שהם שרים בכירים בממשלת ישראל. דרישה שבאה מכיוונם למערכה צבאית חדשה כדוגמת זו שהייתה בשנת 2002 – חומת מגן, יכולה ליצור מצב שיספק כיסוי לגירוש המוני של פלסטינים מבתיהם, בייחוד מערים ומכפרים בקרבת התנחלויות שהימין הקיצוני מבקש להרחיב במהירות. התוכנית שלהם היא לגרום לפלסטינים לעזוב את מולדתם, בין שמ"בחירה חופשית" ובין שבכוח. תרחיש זה כבר קורה באזורים נרחבים בצפונה ובדרומה של הגדה המערבית, בשטחי C שבשליטתה המלאה של ישראל.

האלימות הגוברת בשטחים מעוררת חששות גם בוושינגטון וגם בבירות אירופה. משרד החוץ האמריקני וגם נציבות האיחוד האירופי מצטיינים בפרסום הצהרות גינוי ואזהרה, אך אמירות אלו זוכות להתעלמות גמורה ממקבלי ההחלטות בירושלים. מועצת זכויות האדם של האו"ם וכל ועדות החקירה של האו"ם על המצב בשטחים הפלסטיניים הכבושים, במזרח ירושלים ובישראל, הוציאו במשך שנים דוחות מפורטים על אלימות והפרות זכויות אדם, שנעשו בעיקר מצד ישראל נגד פלסטינים. אולם לדיווחים הללו יש השפעה מועטה על שינוי המציאות בשטח. אילו מחלקת המדינה של ארה"ב, האיחוד האירופי או כל גוף של האו"ם, היו מציעים לשלוח ועדת חקירה לישראל ולשטחים הפלסטיניים הכבושים כדי לעקוב בשטח, לתעד את האלימות (פלסטינית וישראלית) ולגבש המלצות, אותן משלחות חקירה לא היו מקבלות כל תמיכה או סיוע מממשלת ישראל. ברקע הלחץ הישראלי והיהודי התמידי והאפקטיבי בוושינגטון והבחירות הקרבות לנשיאות, ספק אם האמריקנים בכלל יעלו על דעתם להציע רעיון כזה. יש לציין שישראל תמיד סירבה לשתף פעולה עם חקירות מטעמם של כל גוף בינלאומי לרבות ועדה מיוחדת של האו"ם שהוקמה ב-2021.

אלא שהמצב הנוכחי בגדה מסוכן ובלתי נסבל ויש לפעול מיידית להפסקת האלימות. לכן אני רוצה להציע רעיון חדש ואתגר למדינות הנוגעות בדבר. הצעתי היא שמדינות ערב המנהלות קשרים עם ישראל ישלחו ועדת חקירה לישראל ולשטחים הפלסטיניים הכבושים, שיהיו בה נציגים מאיחוד האמירויות, בחריין, ירדן, מצרים ומרוקו. כל המדינות הללו, המקיימות יחסי שלום עם ישראל, מנהלות שיתוף פעולה ביטחוני ומודיעיני עמוק עם מערכת הביטחון הישראלית. לחלק מהמדינות הללו אין יחסים תקניים וטובים עם הרשות הפלסטינית, ולאחרות אין קשרים בכלל עם ממשלת חמאס בעזה. ועדת חקירה כלל-ערבית כזאת בנוגע לאלימות בשטחים הפלסטיניים הכבושים תעביר מסר לעם הפלסטיני שמדינות ערב עדיין דואגות לו ופועלות לקידום זכויותיו, ותעביר גם מסר לעם הישראלי כי השותפים של ישראל לשלום באזור דואגים גם לביטחונם ולרווחתם של אזרחי ישראל. יתר על כן, בהיבט המדיני לישראל יהיה קשה מאוד לדחות ועדה כזאת כפי שעשתה בעבר עם ועדות אחרות של האו"ם או של האיחוד האירופי. אני סבור שאפילו סעודיה תוכל לאותת לישראל שהיא תומכת בוועדה ערבית כזאת ורואה בה צעד חשוב לעתיד היחסים בין סעודיה לישראל.

הצורך בוועדה זו הוא מיידי. כל יום, שבו נמשכת ומואצת האלימות, מוביל להסלמה ולאירועים מחרידים שמוכרים לנו מן העבר. איננו מעוניינים בעוד נכבה או באינתיפאדה שלישית, שיגייסו את שתי החברות במלואן להרס הדדי שלהן. בתקופה שבה חסרים לנו מנהיגים לשלום, עלינו לשאוף לפחות ליצור רגיעה כלשהי, שבה אנחנו לא הורגים זה את זה.