לכפר הכנעני קריות יש סיפור שעדיין לא הסתיימו פרקיו, כפר זה ניצב לגובה מדרום מזרח לעיר שכם, ומאז ומתמיד התבלט במיקומו האסטרטגי המחבר את צפון הגדה המערבית עם מרכזו. הפך אותו למטרה עבור מפלצת ההתנחלות ששתלה בו את ציפורניה וניבים.

מדי פעם תוקפים מתנחלי התנחלויות ומאחזים הסמוכים לכפר ומזהמים את מעיינות המים בו, הם גם רודפים אחרי אזרחים, עוקרים את העצים שלהם, הורסים ושורפים את רכושם.

ראש מועצת הכפר, נידאל אל-בום, אומר כי הכפר הזה נפל להתיישבות לפני עשרות שנים, כאשר אדמותיו החלו להישחק באיטיות, עד שהחלק הגדול ביותר של שטחו, העומד על כ-20 אלף דונם, נטרף, על מנת להקים מחנות צבא, ישובים ומאחזים וכן סלילת כבישים, בסביבתה, במטרה לקשר את ההתנחלויות הללו לרשת אחת, תוך שהמתנחלים מעבדים את אדמותיהם המוחרמות עם גידולים רבים ועצי פרי.

ואל-בום המשיך בראיון שלו ל-Al-Quds.com: "מדרום לכפר שוכן היישוב שילה, על האדמות הפוריות ביותר בו, שם שוכנת ח'רבת סילון הקדומה, הכוללת הרבה כנענים ורומיים. ומונומנטים איסלאמיים, לרבות: שרידי שתי כנסיות נוצריות, מסגד היתומים ומסגד עומרי נקרא "השישים", וכן "עין סילון" ויש בו בריכת מים, בעוד שהמתנחלים הפכו את האתר הזה ל בית כנסת יהודי, והם טוענים שבית מקדש שלמה הוקם בו ומאבניו לפני העברתו לירושלים.

הכפר נצור ממערב על ידי היישוב "אליח", המתנשא על רכס ההרים והגבעות המזוהים עמו, והכפרים הסמוכים לו, בעוד שהיישוב "שבות רחל" תופס את אדמות המישור שמדרום מזרח לו. , ומתיישביה ממשיכים בהתקפותיהם על שאר אדמותיהם ורכושם של האזרחים.

התנחלויות אלו מתרחבות ונבנות כל העת, בנוסף להגדלת מאחזי ההתיישבות שלהן, מה שמהדק את המצור עליהן ומהדק את הברגים באנשיהן, וכן מעכב ומגביל את הפעילות החקלאית לאחר שהחקלאים בכפר התרגלו. , לפי מה שאמר אל-בום.

לפי אל-בום, הכפר הזה מכיל חמישה מעיינות מים, והאנשים נהגו לסמוך עליו כדי לספק מי שתייה, השקיית יבולים והשקיה של בעלי חיים, אולם שאיפותיהם של המתנחלים לא נעצרו בהחרמת אדמות, אלא גם מעבר לכך לשליטה בשלושה מעיינות הגבולות ההתנחלויות הסמוכות.

אל-בום ממשיך: "המתנחלים לא רק גנבו את שלושת מעיינות המים, אלא זיהמו בכוונה את מעיין "עין קריות" בחומרים מסריחים, כפי שהם הסתערו עליו מדי שבוע. ציילון "הפכה לבלתי מספקת לכל תושבי הכפר. להשיג ממנו אספקה, לאחר שמתנחלים חפרו לידה באר ארטזית והסיטו ממנה מים".

האנשים נאבקים לשמר את מה שנותר מהכפר, מתמודדים עם מפלצת ההתנחלות האלימה הזו, נאחזים באדמותיהם ושומרים על רכושם בדרכים שונות, כדי להגן עליו מפני אורגיה של מתנחלים המבקשים לשלוט בו תוך שימוש באלימות והפחדה מעת לעת. 

אל-בום מציין כי קריות נחשבת לאחד הכפרים הראשונים שנטלו יוזמה בארגון קמפיינים עממיים ואנטי-התיישבותיים, ואנשיה מנסים לשחזר את אדמותיהם שהוחרמו באמצעות מעקב משפטי בבתי המשפט בישראל, ומציינים כי לאחרונה הצליחו לשחזר כ-80 דונם באזור שנקרא "אל-סררה", לאחר שהחזיקו בו מתנחלי שילו במשך יותר משני עשורים.

והוא הוסיף, "עם זאת, אנו סובלים הרבה על מנת להגיע לאדמותינו לשיקום ועיבוד, מכיוון שרוב הקרקעות נכנסות לסיווג (C) על פי הסכם אוסלו, ולכן אנו זקוקים לתיאום של מה שנקרא מינהל אזרחי ישראל. וזה רק פעמיים בשנה, הראשונה כשחורשים את האדמה, והשנייה למסיק את יבול הזיתים, ובמהלך זה האנשים גם חשופים להתקפות מתנחלים, וגם העיור נמנע מלהתפשט לאדמות האלה".

הוא קורא לעם לשמור ולהגן על אדמותיהם מפני סכנת ההתיישבות המשתוללת באזור, ומדגיש את תפקידה העיקרי של מועצת הכפר בחיזוק איתנותם, תמיכה בהם ומתן תמיכה קבועה ככל האפשר.

הוא מציין כי הכפר שליו הזה, ששימש בעבר נקודת מפגש חיונית בין נפות שכם ורמאללה, הפך לנתיב מסוכן, הוא גם סובל מאוד מבעיית המחסור במים, שכן הוא האתר האחרון של הג'וינט. מועצת השירותים בדרום שכם ואינה מקבלת את חלקה המספיק במים.

הצטברות הפסולת ברחובותיה ובנתיביה משפיעה על הסביבה ועל בריאות הציבור בה, שכן מיקומה בכלא ההתנחלות ומרחקה ממרכז העיר פגעו בגישה אליה, בעוד שהכיבוש מונע סילוק פסולת במזבלה הסמוכה.