יישוב... האם ניתן לפתוח מחדש תיק סגור?

כל סוגיית סכסוך, גדולה ככל שתהיה, גם אם תגיע למצב של מלחמה קונבנציונלית רחבת היקף, מוצאת עם התפרצותה מי שיתערב כדי לעצור אותה ולמצוא לה פתרונות מדיניים.

אפילו המלחמה הרוסית-אוקראינית, שהאש הדליקה ביותר שלה נוגעת בגבולות האיום הגרעיני, ואשר היא מלחמה עולמית עם השתתפות ישירה בה והשפעה ישירה על סופותיה, מצאה מראשיתה את מי שמשקיעים בהצעת פתרונות לה. גם אם זה נראה בלתי אפשרי, כי זה החוק השולט ביחס של מדינות למלחמות...

סוגיית הסכסוך, שהולידה מלחמות והתנחלויות, אך עדיין נמשכת עד שתוארה ככרונית, היא הסוגיה הפלסטינית, החלה עליה והמאמצים שנעשים לפתור אותה, האמרה; ברגע שהוא הולך צעד אחד קדימה, הוא לוקח שני צעדים אחורה, וברגע שהשריפות שלו נכבות לעונה או למספר עונות, האש מתחדשת ומתרבה באופן שלא ניתן לכבותה.

ואם נסתכל על כל נושאי הסכסוך שהולידו מלחמות, נגלה שהעניין הפלסטיני הוא המאמץ החמור ביותר לפתור אותה, אבל הוא נכשל, והאחרון שבהם היה כשהיקום כולו הסכים לפתור אותה, החל ממדריד, עובר דרך אוסלו, ולא נגמר בקמפ דיוויד, למרות שלא רק הניסיון העולמי נכשל, אלא הוא החזיר את הסכסוך למצב קשה ומורכב יותר ממה שהיה בכל התקופות הקודמות שלו.

And now, while the whole world is preoccupied with the Ukrainian-Russian war, and the small wars scattered around it in the Middle East (Israel, Palestine, Lebanon, Syria, and others), there is no room left to address the chronic “ סוגיה פלסטינית, למעט דרך שוליים צרים וצדדיים, שעלולה לכבות שריפה, אולם במשך מספר ימים היא אינה מונעת שריפה רחבה יותר.

כישלונם של הניסיונות העולמיים לפתור סוגיה זו יצר ייאוש בינלאומי מוסכם במרומז לסגור את תיק הפתרון המדיני בהסתמכות מוסכמת על הפגת מצב המתיחות הקבוע, באמצעות הסדרים חלקיים שלוקחים צורה של שקט זמני, כלומר. הוצאת הנפץ מהפצצה למשך ימים, שבועות או אפילו חודשים, לא יותר.

במהלך הסכסוך הפלסטיני-ישראלי צמח חוק שלטון המדינה, כלומר בכל פעם שהתיק הפוליטי ממשיך להיסגר... נפתחים תיקי אלימות הדדית, כי כל מה שקורה בין שני הצדדים נשלט על ידי " תיאוריית הפצצה והמפוצץ". כמה קרוב השילוב שלהם לגרימת פיצוץ, והנה המקרה בעזה ובגדה המערבית מאשר זאת. יש מצור ומלחמה בעזה, ובגדה המערבית, כיבוש, התיישבות והתנגדות... ובין שתי הזירות נע כדור האש.

The closed file... and the case of the "detonator and the bomb", their action is not limited to the narrow strip, where the geography of Palestine and Israel is. במקום זאת, הוא משתרע עד לאוקיינוס ​​הרחב יותר. כאן, ישראל מזהירה מפני חזיתות רבות, פעילות וסמויות. בהיעדר פתיחת התיק הפוליטי, שפיכת דלק על האש היא האלטרנטיבה המוכנה תמיד.

The contractor to whom the solution process between Palestine and Israel was entrusted is the American. מי שקפא כרגע בין חוסר חשק לחוסר יוזמה, ובמקרה הזה יש לו הסברים והצדקות משלו, עד שהפך לדילמה מקבילה לדילמה המקורית, וזה הוליד את מה שאנחנו נמצאים בו עכשיו, "אש בשדה קוצים". מחכה שגפרור יתלקח".

והשאלה; האם באמת אין אפשרות לפתוח את התיק הפוליטי עד ייאוש, או שמא ההכרח מכתיב את פתיחתו בזמן שנפתחו תיקים שהיו קשים ומסוכנים יותר, ואז הם הולכים לקראת פתרון? משקיפים אובייקטיביים רואים הזדמנות, הנובעת מההתפתחויות הפייסניות שהואצו באזור, מבחינת קירור יעיל של הדוודים הרותחים, מבחינת הקונצנזוס הערבי שנקבע בפסגת ג'דה על היוזמה הסעודית-ערבית-אסלאמית למען שָׁלוֹם.

המכשול היחיד לפתיחת התיק המדיני הוא ההסתגלות האמריקנית לחוסר נכונותה של ישראל לקבל את רעיון הסדר מדיני עם הפלסטינים, כשהיא מתקדמת בהפיכת קלפי האלימות וההצתות וסחיטת הזמן כדי לכפות התקף קבע. עובדה, שבה הסדר מדיני יהיה בלתי אפשרי.

ואם ההסתגלות האמריקאית הובילה לסגירה שהובילה אליה, להגיע לנקודת ייאוש, אז מה שהאזור צריך, ומה שהאינטרס האמריקני אמור להזדקק לו, מחייב את אמריקה בפרט לעזוב את אזור ההתנודדות בין חוסר חשק. וחוסר יוזמה, לשתף פעולה עם מדינות האזור בעניין היחיד שעליו מוסכם פה אחד, שהוא יוזמת השלום הערבית.

פתיחת התיק הסגור נעשתה הכרחית, לא למען הפלסטינים והערבים, אלא למען האזור ויציבותו.