פשע והשב"כ

לבסוף, גם אם בעקיפין, בנימין נתניהו הכיר באחריות המדינה העברית להחרפת תופעת הפשיעה במגזר הערבי.

הסיבה הישירה להכרה זו היא הרג שישה פלסטינים בשעה אחת, מה שהביא את שיעור ההרוגים מתחילת השנה לקצת מתחת למאה, מה שקבע שיא שגרם להתעלמות הישראלית ולהיעדר כל מאמץ רציני כלפי חלק משירותי הביטחון של ישראל, בעיקר המשטרה, מניע.חזק לערבים הפלסטינים להסלים את זעקותיהם על התופעה, ולהאשים את המדינה לא רק ברשלנות, אלא בתרומה ישירה להמשך התופעה.

הפרשנויות הישראליות הרשמיות מקבלות תוקף באמירה: "תירוץ גרוע מחטא":
- מפקד המשטרה, בהצהרה פומבית, ייחס את התופעה למה שתיאר כ"תרבות ההרג בקרב הערבים". לפיכך, הוא הסיר את ההאשמה מישראל, והטיל אותה על הערבים ועל תרבות "נקמת הדמים" שלהם.
- באשר לשר, שהוא הפקיד הישראלי הבכיר האחראי על המשטרה ופועלה במגזר הערבי, הוא נמנה עם חסידי העיקרון של "מוות לערבים". הוא ייחס את התמשכות התופעה להצטברות של חסרונות ארוכי טווח שבוצעו על ידי ממשלות עוקבות. כאילו אומר: "כמוני, כמו אחרים". אז למה אשמה והאשמה, אם כן, כשכמה פקידים האשימו את השב"כ במתן חסות לתופעה?

המדינה מנהלת את "המאפיה המאורגנת"
רוב גורמי המאפיה המאורגנים קשורים ומפוקדים על ידי המנגנון הזה. ומכיוון שהשב"כ, המשטרה והמשרד לביטחון לאומי אינם ארגוני צדקה ולא ממשלתיים, אלא הם מעמודי התווך של המדינה, המעורבות הרשמית בתופעה אינה עוד האשמה רגשית שפתחה קורבנות אלא עובדה שהרשויות הרשמיות בישראל כבר לא מסוגלות להכחיש ולקדם סיפורים הפוטרים אותם מאחריות למפל של דימום.מגופות של אנשים שמחזיקים בדרכונה ואשר המדינה קוראת להם ערביי ישראל!

ישראל היא אחת המדינות החשובות בתחום המידע, לא רק על הנעשה בגבולותיה ואפילו בגבולות שכנותיה, אלא ברמה העולמית, והיא עומדת בפני שאלה הגיונית: כל עוד זה במקרה, מדוע אין יכולת לאסוף מידע הקשור לפשע מאורגן הפעיל במגזר הערבי? למרות שהמנגנון של המדינה יודע לפרטי פרטים על מה הערבים לוחשים ומה הם כותבים ברשתות החברתיות, והוא מוכר מידע לכל מי שצריך מידע על הנעשה בארצם, גם אם הוא נמצא במרחק אלפי קילומטרים. לגבי הכנופיות שהורגות ערבים מדי יום, זה כאילו הן פועלות בכוכב אחר, או שהן הורגות אויבים.

לאחר שהתופעה הפכה לנטל מוסרי על המדינה המתהדרת בדמוקרטיה, ביטחונה ושוויון תושביה בפני החוק, נתניהו התערב ישירות בנושא כדי להוביל אישית את המאמץ הרשמי "להרים את הנושא" ב. דרך שמדייפה הימנעות משערורייה שמכתימה את פני המדינה בשחור.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הודח מהוועדה שבראשה עמד לטיפול בנושא. זוהי הכרה כמעט ישירה בתפקידו של השר בתופעה ובחוסר ההיגיון במעורבותו במאמץ שאמור להיות בסמכותו, ובחוסר ההיגיון בכוונתו לערב את השב"כ בתהליך. הדבר מאשש את ההאשמה כי מנגנון רב עוצמה זה שיודע הכל נמנע מלהתערב לסיום התופעה, מראשיתה ועד שהגיע למצב של איבוד שליטה עליה.

נתניהו שותף לפשע

נתניהו איחר במשך זמן רב בהובלת המאמץ הרשמי להכיל את התופעה ולהגביל את השלכותיה הרות אסון על ביטחון הפנים והתדמית המתורבתת לכאורה. אם הדימום ייפסק, וזה מה שאנו מקווים, מתוך כאב על חייהם של הפלסטינים התמימים החיים בישראל, אזי תהיה זו ההוכחה האחרונה והמכריעה שאי-התערבותו הייתה בגדר השתתפות ישירה בהתעוררות ובהמשכיות. של התופעה והכפלת קורבנותיה. ואם זה יימשך, וזה מה שאנחנו לא מייחלים לו, אז הדברים ייצאו משליטה, וזה מה שלא רק הערבים אומרים, אלא אחוז גדול מהישראלים.

הערה: שעות לאחר שסיימתי לכתוב מאמר זה, מספר ההרוגים הפך למאה ואחד, ועד שהוא לא יתפרסם, אף אחד לא יודע כמה אנשים ייהרגו.

הערה אחרונה: ראשי השב"כ אינם ששים להשתתף בכל מאמץ לצמצום הפשיעה במגזר הערבי, משום שהשב"כ לא יקריב את השפעתו בתוך משפחות הפשע המאורגן.