יש לנו בחירות...

במהלך פגישתי השבוע עם תלמידי בית ספר יסודי באחד מהכפרים שלנו, דיברתי כהרגלי עם התלמידים על כותרות הסיפורים שלי, ונתתי סקירה קצרה של כל אחד מהם ומה המשמעות או הרעיון שהוא נושא.

בין הסיפורים הללו ניתן למנות את הסיפור "בארצנו יש בחירות", המתאים לתלמידים מכיתה ה' ומטה.

המפגש היה עם סטודנטים שלישיים, וכשהזכרתי את הבחירות חלק מהסטודנטים הגיבו מיד ובשמחה ברורה "ארדואן ניצח בבחירות". זה לא היה אחד או שניים, אלא מספר רב של סטודנטים. הם התחילו לדבר על הבחירות בטורקיה וניצחונו של ארדואן, והופתעתי שאחד מהם נכנס לפרטים הוא אומר: אם מנהיג האופוזיציה היה מצליח, הוא היה מגרש את הסורים מטורקיה.

נדהמתי מההתעמקות של תלמידי יסודי ג' בתמונה הזו ומהחשיפה שלהם לפוליטיקה בינלאומית, לא רק מקומית, אז ניהלתי איתם דיון על פוליטיקה ממש כאילו הם מבוגרים.

ברור מתגובת התלמידים, חשיבות הבחירות בטורקיה והשתקפותן על עמנו המקומי, כמו גם על העמים הערביים בכלל באמצעי התקשורת. העניין הזה שהגיע לילדים בגיל זה לא הגיע. במקרה, אלא משום שפוליטיקה היא נושא שמועלה בחיי היומיום שלנו ובכל בית.

ישנה חשיפה חסרת תקדים דרך האינטרנט ואמצעי התקשורת השונים לכל הדורות, אבל החשובה מכל היא השפעת ההורים ומה שהם מדברים על פוליטיקה ודברים אחרים מול ילדיהם, ברור כאן שההורים הם אהדה לארדואן, והדבר הועבר לילדים.

המשמעות היא שלהורים יש תפקיד מכריע בכל הנוגע לעמדת הבחירות המקומיות ולאופן ניהולן, ומה שהילדים ישמעו מהמבוגרים ללא ספק ישפיע על התנהגותם, היא מגיעה לילדים, והם יפעלו בהתאם. בסיס המידע שהם קיבלו מהוריהם, שכן חיוביות משקפת חיוביות, ושליליות משקפת שליליות.

הדרכה בבית היא הבסיס לחינוך על החשיבות של כיבוד וקבלה של קיומה של תחרות ודעות אחרות ללא דמוניזציה של יריבים פוליטיים.

הסיפור שלי "בארצנו יש בחירות", שיצא לאור בשנת 2017 בהוצאת דאר אל אסוואר למען הילד, מדבר על התנהגותם של שני המתחרים, המנצח והמפסיד, ומה עליהם לעשות בבחירות, האם הם הם מקומיים או לאומיים.

האחריות לתגובה לתוצאות הבחירות איננה רק באחריות המפסיד להודות בהפסדו ולברך את המנצח, אלא האחריות מוטלת באותה מידה על המנצח שזכותו לשמוח, אך ללא פרובוקציות למתחרה המפסיד, וכן שיהיה טעם, ולא להפריע לכדור הארץ עם חזיזים או ירי!

זה במישור המקומי, כשהבחירות המקומיות מתקרבות.

במישור הבינלאומי, בשני העשורים האחרונים, טורקיה היוותה מודל מצוין עבור מדינות האזור, ועבור מדינות רבות בעולם, על ידי הפצת הרוח הדמוקרטית שבה התקיימו בחירות, תחרות שקופה, התנהגותו של רג'פ טייפ ארדואן. עם האופוזיציה לפני ואחרי ניצחונו, וגישתו המרגיעה שמהווה מודל ובכן, למינימום שהמערכת צריכה להיות, ומזה אף מדינה ערבית לא נהנית, לצערי.

טורקיה והפוליטיקה שלה חשובות מאוד לאזור, לעולם ולערבים, והניצחון של ארדואן ומפלגתו ומה שהיא מייצגת הוא משאל עם לעם הטורקי, שבו הצהיר בבירור על כבודו להיסטוריה שלו ולהטיה רובו ליחסים נורמליים של כבוד הדדי עם הערבים, מבלי להתכחש לתרבותם ולשפתם ומה שהם הציעו לאנושות.

רבים בעולם ייחלו לכישלונו של ארדואן, כולל ערבים רבים, ורוב המפלגות בישראל ומכתות שונות ייחלו שארדואן וגישתו ייעלמו ממפת האזור והעולם, מטעם המעצמות הגדולות. לא שותק כאשר הכיבוש מבצע פשעים נגד עמנו הפלסטיני, ואינו משווה את הפושע לקורבן. זו הסיבה שאני מבין את אותם ביטויים תמימים שנאמרו על ידי הילדים, ששיקפו מצב רוח עממי בקרבנו האוהד את רג'פ טאיפ ארדואן ואת מה שהוא מייצג. על "ערב 48"