בירושלים, ירושלמים והרשות הלאומית

הרשתות החברתיות גדשו בתגובות שתיארו את הפעילות המגונה שהתקיימה בשני בתי ספר בירושלים. הדיונים הראו היבט מסוכן התואם את תוכניות הכיבוש שמטרתן ייהוד העיר, השתלטות על מרכיביה והפרדתה מהחממה הלאומית.

כבר הזכרתי במאמר קודם את המחקרים שהוציא "המכון הירושלמי לחקר מדיניות" הישראלי לטובת המוסד הישראלי הרשמי, לרבות מחקרים על יישום החלטת הקבינט הישראלי מס' 3790 על פיתוח חברתי וכלכלי במזרח ירושלים .

The studies prepared by the aforementioned “Institute” review the development of Israeli policy in Jerusalem and its persistent attempts to neutralize the role of the Jordanian government and the Palestine Liberation Organization until 1987 to end their influence on the scene in Jerusalem and on the orientations of המוסדות הירושלמים השונים, שייצגו ביחד את הזהות הלאומית של הירושלמים.

The Institute's studies add that the diplomatic missions in East Jerusalem have been practicing their activities only after the "acknowledgment and blessing" of the Jordanian government and the Palestine Liberation Organization, in full view of the Israeli government.

באשר למוסדות החינוך, הארגון לשחרור פלסטין והמוסד הירדני המודאג אפשרו להם לעמוד כמעוז נגד ניסיונות פיתוי והפחדה, להישאר מקלט לשימור הנרטיב הלאומי האותנטי. כשלון ממשלות ישראל ניכר בהשגת תפנית לטובתן המאפשרת להן לשלוט בירושלים ומרכיביה בתקופה זו. בסוף שנת 1978 פרצה המרד הלאומי מלב העיר ירושלים ושאר פלסטין, כך שכל הפלסטינים יכריזו על דחייתם מהכיבוש התמידי ודיכויו וזכותם להגדרה עצמית.

ממחקרי המכון עולה כי ה"תפנית" ההיסטורית שהכריזה על שינוי בסצנה התרחשה עם סיום ההתקוממות העממית, חתימת הסכמי השלום והקמת הרשות הלאומית הפלסטינית ב-1994, שעליה הופקדו משימות של היו בלעדיים לארגון לשחרור פלסטין. ה"מפנה" החל, כפי שהציעו מחקרי המכון, בהעברת מרכז העשייה הפוליטית מהעיר ירושלים לעיר רמאללה, שהיווה את הבירה הפוליטית ה"זמנית" של הרשות הלאומית הפלסטינית.

עם נקודת מפנה זו החלו המוסדות הלאומיים החשובים לעבור מהעיר ירושלים לעיר רמאללה, והוסכם על הקמת "נציגויות" דיפלומטיות זרות המוסמכות לרשות הפלסטינית בעיר רמאללה. לרוקן את העיר. ירושלים של הממד הלאומי שלה, ואיתה לחשוף את העדה הירושלמית, שהייתה מאז ומתמיד שומר נאמן של ירושלים ומוסדותיה, מול הכיבוש.

In view of the decline in the role of the Palestine Liberation Organization and the involvement of the Palestinian National Authority in establishing and managing its young institutions, the Israeli establishment found the opportunity to implement its plans and impose its control over the city and its components. ולבודד את ירושלים מסביבתה ולהפשיט אותה "גיאוגרפית" מתחומי הרשות הלאומית הפלסטינית. במסגרת זו, מוסיפים המחקרים, כי החיים הפוליטיים, החברתיים, התרבותיים והאחרים עברו לחלוטין לעיר רמאללה לאחר שאוכלסה בעיר ירושלים.

מחקרי המכון בנוגע להמלצה להצעת החלטה 3790 מגיעים למסקנה כי הפער בין החברה האזרחית למרכיבי מזרח ירושלים מחד, לבין הרשות הלאומית הפלסטינית מאידך גיסא, הוחמר משמעותית וכי צמיחת ה"פטריוטיזם האזורי". "למען העם הקדוש נפתחה הזדמנות לדיאלוג בין שחקנים, יחידים ומוסדות, בתוך החברה הירושלמית והממסד הישראלי. וכי מה שתורם להשגתם הוא התרחבות ההבדלים בין הפלגים הפלסטיניים והשפעתם השלילית על הפלסטיני. החברה והירושלמים בפרט.

לסיכום: ביום שלישי האחרון היה במקביל לחגיגת מותו של פייסל אל-חוסייני המנוח, "נסיך ירושלים", כך שנפשו ונשמתם של בני פלסטין הנאמנים שנספו בזמן שנאבקו יחד, יש להם את כל הרחמים.