אחרי 75 שנים של הנכבה... חזרה להתחלה

75 שנים חלפו מאז הנכבה של העם הפלסטיני, והכנופיות הציוניות ביצעו את אחד ממבצעי הטיהור האתני הגדולים במאה העשרים, שהביא להרס ופינוי של לא פחות מ-520 ערים וכפרים פלסטיניים, ביצוע של יותר מ-50 מעשי טבח אכזריים, ואילץ 70% מהפלסטינים לעזוב, יותר מ-6.5 מיליון פליטים נמנעים מלחזור למולדתם.

התנועה הציונית לא הפסיקה את התרחבותה האגרסיבית, וב-1967 היא כבשה את מה שנותר מפלסטין, הגדה המערבית, כולל ירושלים ורצועת עזה, בנוסף לגולן הכבוש. עם זאת, תוקפנות זו, במיוחד, הובילה לאיחוד המאבק של כל הפלסטינים מבית ומחוץ, ולהתגבשות האופי הלאומי הפלסטיני המאחד, המתעקש להשיג חופש והגדרה עצמית. מטרת העל הפלסטינית, שאומצה על ידי הנהגת הארגון לשחרור פלסטין, הייתה השיבה והקמת מדינה דמוקרטית על פני פלסטין ההיסטורית כולה.

מכאן נובע שתנועת השחרור הלאומי הפלסטינית ואש"ף היו נתונים ללחץ בינלאומי גדול, לנטוש את המטרה של מדינה דמוקרטית אחת ולקבל את מה שמכונה "פתרון שתי המדינות", שתוכנו, במקרה הטוב, הוא סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגדה המערבית וברצועת עזה, כלומר ב-22% מאדמת פלסטין ההיסטורית, פחות ממחצית ממה שאושר על ידי פרויקט החלוקה של האו"ם, שהעניק פלסטינים 44%, כאשר היו בבעלותם 84% מאדמת פלסטין.

הסכמת הנהגת אש"ף ל"פתרון שתי המדינות" סללה את הדרך לקראת הסכמי אוסלו שנחתמו ב-1993, שהייתה, מנקודת מבט ציונית, הדרך הטובה ביותר להכיל את המרד העממי הראשון ואת השלכותיו, תוך הכפפת זכות השיבה למיקוח, כמו גם גבולות המדינה, עתיד ירושלים, התנחלויות וביטחון.

כשהפרויקט הציוני החל ליישב את פלסטין וליישם כיבוש קולוניאלי, עקירה, מחליף, כלי הנשק והאמצעים העיקריים שלו היו מושבות התנחלויות ותפיסת אדמות פלסטיניות במרמה לפעמים, ובכוח מזוין, מעשי טבח וחוקים שרירותיים ברוב המקרים. . מאז 1948, התנועה הציונית צמצמה את הבעלות הפלסטינית על אדמות במה שהפך ל"ישראל" מ-82% ל-3.5% בלבד, ועדיין רודפת אחרי קהילות פלסטיניות לתפוס יותר מאדמותיהן. עם כיבוש הגדה המערבית, ישראל החלה מיד ליישם את פרויקטי ההתנחלויות שלה בקצב הולך וגובר, והחטא הגדול של המשא ומתן הפלסטינים כשחתמו על הסכם אוסלו היה שלא דבקו בתנאי של הפסקה מקיפה של ההתנחלויות לפני כן. חתימה על כל הסכם, בניגוד לעמדתו של היידר עבד אל שאפי, שעמד בראש המשלחת הפלסטינית הרשמית לוועידת מדריד.

כתוצאה מכך נוצר מצב מגונה בו ישראל המשיכה לנהל משא ומתן ולרכוש זמן, במקביל להתרחבות המהירה של ההתנחלויות בגדה המערבית, כולל ירושלים, עד שמספר המתנחלים גדל מ-121,000 בעת חתימת הסכם אוסלו ליותר מ-750,000. היום.

Settlement did not stop except in the Gaza Strip after 2005 due to its small area, which does not exceed 1% of the land of Palestine, and because of the density of the Palestinian population in it, and the inability of Israel to bear the escalating התנגדות בו.

כיום, אף משקיף אובייקטיבי אינו יכול שלא להבין שמה שישראל עשתה ועדיין עושה בגדה המערבית אינו שונה ממה שעשתה באדמות 1948, כלומר, היא ממשיכה ליישם ולהרחיב את הקולוניאליזם המתנחלים העוקר והמתרחב. , וממשיכה בפרויקט ההתנחלות עצמו מבלי להסתיר את כוונותיו לדחות את קיומה של ישות פלסטינית כלשהי. עצמאית בין נהר הירדן לים התיכון, ולאחריה הפסיקה את המו"מ (מאז 2014) שמיצה את מטרותיו בהכלת האינתיפאדה והונאת הפלסטינים והעולם.

באשר לקהילה הבינלאומית, במיוחד המערב, שממשיך לתת מס שפתיים לרעיון "פתרון שתי המדינות", היא לא הפעילה ואינה מפעילה לחץ ממשי על ישראל להפסיק את הרחבת ההתנחלויות, סיפוח, וייהוד בירושלים ובשאר הגדה המערבית. כך, הפלסטינים מתמודדים עם מצב בו הם דורשים לדבוק בפתרון שתי המדינות, תוך שהם צופים בזלילה של ישראל את אדמותיהם ובהרחבת התנחלויות חסרת תקדים שהורגת והורסת כל אפשרות למדינה פלסטינית עצמאית בשטחים הכבושים.

הדילמה המרכזית העומדת בפני התנועה הציונית היא כישלונה, למרות תפיסת הקרקעות בכוח מזוין, בהכרחת הפלסטינים להגר יותר ולעזוב, ונראה שהכישלון הגדול ביותר הוא ישראל. On the other hand, the greatest achievement of the Palestinian people is that the number of Palestinians today on the land of historical Palestine is slightly greater than the number of Israeli Jews. ובעוד התנועה הציונית ממשיכה באסטרטגיה של פיצול הפלסטינים על ידי הפרדת רצועת עזה מהגדה המערבית, ירושלים מסביבתה והפנים מהשטחים הכבושים, וחלוקת הגדה המערבית עצמה ל-224 איים או גטאות המופרדים על ידי יותר מ- 645 מחסומים, חומת האפרטהייד, והתנחלויות וכבישים גזעניים, מבחינה אינטלקטואלית ובשטח, מתגבשת מדינת אחדות בחזון הפלסטיני, המתעלה על הפילוגים שנוצרו בהסכמי אוסלו, ונסיגת תפקידו של ארגון השחרור ו. עיסוקה בסמכות נתונה לכיבוש ממשימות תנועת השחרור הלאומי.

החזון המאוחד הזה מתקומם נגד הניסיון של ישראל וגורמים בינלאומיים התומכים בה להשאיר את הפלסטינים כלואים בכלוב של "פתרון שתי המדינות" הבלתי אפשרי, לתת לישראל את הזמן הדרוש להרוס את הפתרון הזה, או את מה שנותר מהאפשרויות שלה. . وتستند الرؤية الموحدة إلى مبدأ وحدة نضال (وأهداف) الشعب الفلسطيني، الذي أعادت إسرائيل تأكيده بفرضها نظام الأبرتهايد كمعالجة لمعضلتها الديمغرافية، والذي أجمعت منظمات حقوق الإنسان الدولية على أنه يضطهد ليس فقط فلسطينيي الأراضي المحتلة، بل ومن يعيش منهم في أراضي 1948 ومن يعيش قسراً لاجئاً בחוץ. למעשה, הסכם אוסלו פילג את הפלסטינים וביקש לשכנע אותם שפלסטין היא רק הגדה המערבית ורצועת עזה, או חלק מהם, תוך יציבותם האיתנה של הפלסטינים על אדמת פלסטין, ומאבקם המשותף נגד שיטת אפרטהייד ואפליה גזעית, מחזירים את האחדות של העם הפלסטיני על כל מרכיביו.

לכן השיבה הפכה לגיטימית לשורשי העניין הפלסטיני, ולמטרה ההגיונית והמעשית היחידה המגשימה את שאיפותיהם של כל מרכיבי וחלקי העם הפלסטיני, שהיא סיום הכיבוש והשגת חזרתם של כל הפליטים הפלסטינים ל בתיהם שמהם גורשו, והפלת כל שיטת האפרטהייד והאפליה הגזעית והקמת מדינה דמוקרטית אחת שיש בה שווים.כולם נמצאים על כל פלסטין ההיסטורית.

לאחר 75 שנות הנכבה, אנו חוזרים לנקודת ההתחלה, כדי שהתנועה הציונית תתמודד עם הסיוטים הקשים ביותר שלה, עם החזרת המודעות הכוללת לעם הפלסטיני, שנגדו נהגה בכל מיני דיכוי, עוול, עקירה ושיעבוד.